66 שנים לאחר שקמה, היו ידי שוטרי משטרת מדינת ישראל עסוקים מאד בעצירה מתוקשרת של מטורפים שהניחו פגרי חתולים ועכברים על 'מנגל' בפארק הירקון, ולא מצאה ענין לציבור לאזוק או לאשפז בכפיה חדל אישים מבחיל שסיפר על תאוותו האכזרית והחולנית לדלל בני אדם מהזן החרדי המתרבה. הוא שיפד אותם בשידור חי בתחנת הרדיו הצבאית של המדינה, והלך לו להמשיך בחגיגות.
"אנשים שהכי הייתי רוצה לדלל את האוכלוסייה שלהם זה החרדים, אבל בטח יש להם את הטעם הכי מגעיל, זה בטח נורא דלוח"... הקיא מג'ר, אל תוך המקרופון בתוכנית "לא רוצים לישון עצמאות", ששודרה פחות משש שעות אחרי שהשתחרר מעמידת הדום לזכר חללי מערכות ישראל ובהם חרדים ושבוע אחרי שמאזיניו התייחדו עם זכרם של 6 מליון יהודים, רבים מהם 'חרדים', שדוללו על ידי בעלי יצרים חולניים כמוהו.
אנשי ה'פאנל' ומנחת התוכנית, לא נגעלו מקיאו המצחין, לא מסטייתו האכזרית, לא מריח בשר האדם המדולל שמילא את אולפן גלי צה"ל שביפו, אלא דוקא מהכופתאות, כדורי ה'קניידלך', שאותם המיועדים לדילול יבקשו, 'חלילה', לקבל כשישאלו אותם מהי בקשתם האחרונה? והם, למרות הגועל, יאלצו להגיש אותן להם.
גם אני לא שמעתי מעולם את השם ניר מג'ר. מאיפה שאכיר יצורי ג'ונגל אוכלי אדם? אבל במדינת ישראל שחגגה השבוע 66 שנים להיותה, הוא נבחר על ידי תחנת השידור של 'צבא העם' להיות 'גיבור התרבות' הישראלי שישעשע את החוגגים וידליק עבורם את המשואה בתאי דילול והשמדת החרדים.
החלום הכי גדול שלו הוא בכלל לא ל'בשר' לעם בישראל ולחיילים על תאוותיו לנגוס בבשר אדם, אלא להיות חלק ממטס חיל האויר. לא כטייס, אלא כ...בעל כנפיים.
בראיון עתונאי שהעניק ה'יוצר הלאומי' ניר מג'ר הוא נשאל מהו החלום הגדול ביותר שלו? כאשר עדיין לא חשף את נטייתו הקניבלית ועוד' לפני שגילה כי ניתן לעוט על מי שנחשבים בעיניו כ'פגרים אוכלי קניידלך' גם בדרך הקלה של ישיבה נינוחה באולפן הממוזג של 'גלי צה"ל', הוא חלם "שיהיו לי כנפיים".
'יצירותיו' שזיכו אותו ב'מעמד' של 'גיבור תרבות', שנרכשו גם על ידי חברות כמו 'אגד', 'פפסי' ו...משרד הבריאות, מומנו מכספם של חרדים שהוא אורב להזדמנות לדלל אותם.
אם היו מאשפזים אותו בזמן, היו מגלים כי כבר לפני שש שנים הוא כתב בשאלון שהוגש לו כי הטראומה שלו כ'אוהב אדם' נוצרה "מאז שאסאד (האבא י.נ.) נפטר. אני לא אותו בנאדם". כבר אז היה מוכן לומר כי מה שמעורר בו השראה הם "אנשים מציקים ועלובים", אם כי אז עדיין לא הגדיר את האנשים הללו כ"חרדים עם הטעם הכי מגעיל ודלוח".
ובכל זאת, במבט לאחור, נראה כי אם פסיכיאטרים מומחים היו רוצים לגלות בזמן את נטיותיו החולניות לבלוס בני האדם, היו יכולים למצוא להן רמז בתשובה לשאלה שהוצגה לו: מה התמונה המשפיעה עליו ביותר? הוא השיב: " של וורידי עיניים, מוגלות ופיות מלאים שיניים". כשראה אותן, כך אמר, הבין שהוא במקצוע הלא נכון...
ועוד מכרטיס הביקור של ניר מג'ר 'גיבור התרבות הלאומי' של 'מדינת ישראל' בשנת ה66 להקמתה: הוא פוער את פיו נגד בורא עולם, למרות שהוא חושק ביצוריו החרדים הנבחרים שלו. עוד לפני שהפשטנו אותו מול 'מעריציו' הוא יצא פעם מעורטל לרחובות קרית אתא, והותקף דוקא על ידי כלב רוטוויילר, ולא על ידי חרדי, כך שזו לא הסיבה לשנאת חרדים המשבשת את דעתו.
כחרדי, חשבתי שאסיים את הטור הזה בהתבדלות מוחלטת ממנו וממה שהוא מייצג, ובכך שאכריז כי מדינה שמטפחת חיות אדם בעלי נטיות קניבליות כמוהו, אינה המדינה שלי.
צבא הפותח ביום חגו את המקרופונים, במתקן שידור שלו, בפני תאווי דילול חרדים, אינו יכול להתיימר לצרף את 'קורבנותיו' לשורותיו, גם אם יבטיח שלא להגיש 'קניידלך' בפסח, למי מהם שאינו אוכל 'שרויה'.
אבל אז גיליתי מה ניר מג'ר עצמו חושב על המדינה. לא כל מה שאמר בעבר 'גיבור התרבות' שלה ראוי לעלות על הכתב, אבל בגדול הוא חושב שהמדינה שהצמיחה מתוכה יצורים מבחילים שכמוהו ונותנת להם פתחון פה, ומסרבת להעמידם לדין על הסתה לרצח חרדים, או אפילו רק להוקיעם ולנדותם היא ..."גלל (במקור מופיעה פחות מעודנת י.נ.) ענקי ומסריח".
אני מצטער שגם כחרדי מדולל אני מוצא עצמי בסיומו של קטע זה, שהשקעתי בו מאמץ רב, להתרחק מהקניבל הנבזה, שמא ילכוד אותי במלתעותיו, כשאיני יכול שלא להיות מושפע מהגדרתו המצחינה והקולעת על מדינת ישראל שלו.
הכותב הוא עורך 'מרכז העניינים' ובוגר גלי צה"ל.