כשהיטלר הכריז מלחמה על העם היהודי הוא התבסס על תיאוריות גזעניות קיצוניות: האנושות מתחלקת לגזעים שונים הנלחמים על אותם אזורי המחיה, הוא אמר, הגזעים הנחותים מנסים להשתלט על אזורי המחיה של הגזע העליון – הגזע הארי. הגזענות הנאצית הגיעה לשיאה בהקמת מחנות השמדה בהם בני הגזע העליון רצחו בשיטתיות את הגזעים הנחותים על מנת לטהר את גרמניה מנוכחותם.
זה לא מקרה שהיהודים היו הקורבנות העיקריים של התיאוריות הגזעניות הללו. היהדות מאז ומתמיד סמלה את ההיפך הגמור מגזענות. "גר לא תונה ולא תלחצנו כי גרים הייתם בארץ מצרים" , "לֹא תְתַעֵב אֲדֹמִי כִּי אָחִיךָ הוּא לֹא תְתַעֵב מִצְרִי כִּי גֵר הָיִיתָ בְאַרְצוֹ". אנחנו עם שלא מתבייש בעבר שלו. היינו עבדים בארץ מצרים, התורה מזכירה זאת שוב ושוב. עם שהתחיל בעבדות. אנחנו יודעים מה זה סבל, יודעים מה זה רוע, יודעים מה זה עבדות. יודעים איך זה להיות סוג ב' וסוג ג', איך זה להיות מושפל, מזולזל, מורד על הברכיים.
החומש לא נותן לנו לשכוח את העבר הזה. להיפך. ה' מזכיר לנו אותו שוב ושוב, ובכל פעם מגיעה אותה תביעה מוסרית בלתי פוסקת – "גר לא תונה!!", אל תשכחו כמה זה נורא להיות מושפלים, תזכרו את השנאה שהופנתה כלפיכם, ותלמדו מכך כמה חשוב להגן על כבודם של בני האדם.
הנאצים רצחו את היהודים שהביאו לעולם את המוסריות, את הכבוד לזולת, את הכבוד לאלמנה, ליתום ולגר. את "פרוס לרעב לחמך". היטלר לא רק התנגד ליהודים אלא גם ליהדות, הנאציזם והאנטישמיות הם ההיפך הגמור מהמוסריות היהודית.
ועכשיו אנחנו פה, אחרי 2000 שנות גלות, אחרי 2000 שנות רדיפה וכאב, השפלה ומוות. אנחנו פה. פתאום אנחנו במן עמדת כוח כזאת. סוף סוף יכולים להגן על עצמינו משונאינו, סוף סוף קצת בשליטה, מצהירים מול העולם "לעולם לא עוד". אנחנו פה מלאים בתחושת גאווה יהודית, מסרבים להיכנע לשונאים, נלחמים, יורים, הורגים.
ודווקא עכשיו, מתוך עמדת הכוח, המילים העתיקות של התורה תובעות אותנו יותר מתמיד. המצווה על היחס לגר מופיעה בתנ"ך 36 פעמים!!! אסור לנו להיות גזעניים. התורה אוסרת זאת במפורש. צריך להגן על עצמנו – "הבא להורגך השכם להורגו", אבל אסור להונות את הגרים בארצנו.
ולפעמים נראה שאנו שוכחים את הציווי הזה. אנשים כל כך עסוקים בגאווה היהודית שלפעמים הם גם משמיצים, מקללים, מזלזלים בעמים האחרים הגרים בארצנו. ילדים קטנים עוברים ליד אדם ערבי ומקללים אותו, מבלי להכיר אותו בכלל, רק בגלל שהוא ערבי. נערים מרססים על מכוניות של תושבים ערבים, על מסגדים. מרססים 'מגן דוד', כאילו שזאת גאווה יהודית לפגוע במישהו אחר מבלי להכיר אותו, רק בגלל שהוא שייך לעם אחר. נערות יורקות על כומר בירושלים.
אנשים מדברים על המהגרים מסודן ואריתריאה כאילו הם לא בני אדם, כאילו הם חיות. שונאים, מקללים, פוגעים. מסתכלים עליהם כגוש אחד, כאילו כולם אדם אחד, שופטים אותם בגועל, בגזענות.
וזה בכלל לא קשור לפוליטיקה, זה בכלל לא קשור להגנה עצמית, או הגנה על המולדת או העם. זו פשוט שנאה. גזענות, שנאת הזר, שנאת הגר, בדיוק אותה שנאה שהתורה מזהירה אותנו מפניה שוב ושוב ושוב ושוב.
מה נשאר לנו אחרי השואה? היטלר רצח את הסבים והסבתות שלנו, בדם קר, מתוך גזענות. נשארו לנו רק הערכים היהודיים שלנו, המוסר היהודי שלנו, אהבת הגר, היתום והאלמנה. עם ישראל רחמנים בני רחמנים. גזענות היא בגידה בערכים ההומניסטים של העם היהודי, היא הגשמת דרכו של היטלר.
הצד השני של מטבע הלשון 'לעולם לא עוד', הוא מלחמה נגד גזענות. גזענות מכל סוג. גם גזענות יהודית. כשם שאנו מתקוממים נגד אויבינו הרוצים להשמידנו, כך עלינו להתקומם נגד הגזענים מתוכנו.
ואף על פי שיתמהמה, עם כל זה אחכה לו בכל יום שיבוא.