זה קורה לנו תמיד. לפעמים זה השכן, העמית בעבודה, הילד, ולפעמים זה פשוט אנחנו ששואלים את עצמנו: למה אנחנו לא חוגגים את היום הזה? האם יש לנו ספק בכך שעם ישראל חזר לארצו לאחר 1880 שנות גלות? הרי היום שוב זכינו שוב להתפלל במקומות הקדושים, לקיים מצוות מעשרות, שמיטה וישוב ארץ ישראל שכל כך הרבה דורות לפנינו רק חלמו עליה.
חשוב לדעת, הציונים לא היו הראשונים לעלות ארצה. החרדים היו ראשונים. בשנת תק"ע, "תקע בשופר גדול", עלו תלמידי הגר"א לעיר ירושלים, וגם הקימו מושבות בכל הארץ, כמו פתח תקוה, ראש פינה ורחובות. כמה עשרות שנים לפניהם עלו תלמידי הבעל שם טוב לטבריה. ואלו לא היו העליות היחידות. חלק גדול מעבודתו התורנית של החזון איש התמקדה בחידוש הלכות שמיטה ויתר מצוות הנוהגות בארץ, שעד לאותה התקופה פשוט לא היתה להן משמעות מעשית. באחת הפעמים הוא אף נסע לבדוק גידולים חקלאיים בקיבוץ "חפץ חיים"
אולם כל המעלות הללו, שאיש לא מתכחש להן, אינן קשורות במאום לתאריך: ה' באייר. היום בו הוכרזה מדינה חילונית על ארץ הקודש. היום בו השלטון הכפרני נעץ את ציפורניו על היישוב היהודי הגדול ביותר בעולם, ובאמצעותו כפה את חילוניותו על היישוב הצעיר בארץ. את העליות הגדולות ממרוקו, תוניס ועיראק הוא שיכן במעברות ואת ילדיהן שלח לחינוך חילוני כפרני. אם תהיתם פעם כיצד קרה שיש כאן רוב חילוני במדינה, קראו שנית את השורות הללו.
ליהדות החרדית חשבון ארוך ונוקב עם הנהגת המדינה, ולאיש אין ויכוח על העובדות. "על חורבות עולם ישן, עולם חדש נקים" הייתה הסיסמה ההרסנית. הסופר חיים הזז אף פרט יותר במאמר בשנת התש"ג וכתב: "אין הציונות והיהדות דבר אחד אלא שני דברים השונים זה מזה - הסותרים זה את זה. כשאדם אינו יכול להיות יהודי הוא נעשה ציוני. הציונות מתחילה ממקום הריסת היהדות. הציונות לא המשך, לא רפואה למכה, היא עקירה והריסה. בבקשה לשים לב: לא חדש ולא מחודש אלא אחר. מי שאינו סבור כך או שהוא טועה, או שהוא מרמה את עצמו."
ניתן להאריך בציטוטים רבים המגלים טפח וטפחיים ממה שחשבו מייסדי הציונות על היהדות, ועל ה'אדוקים'. נוסיף כאן רק את אמרתו של זאב ז'בוטינסקי, אביו הרוחני של "הליכוד" אשר אמר כי "בבית הלאומי נכריז על אותם יהודים שלא יסירו מעליהם את חלד הגלות ויסרבו לגלח את הזקן ואת הפאות כעל אזרחים מדרגה שנייה. לא ניתן להם זכות בחירה". (עיתון "הארץ", 1919)
אז נכון, זכינו להגיע לארץ המובטחת, להקים בה יישוב יהודי וללמוד תורה. אולם לימוד התורה שלנו אינו נעשה בזכות מחוללי המדינה, אלא על אפם ועל חמתם. אלה ראו בחזונם מדינה חילונית, ואולי נכון יותר לומר "גויית". מדינה בה היהדות תישאר פולקלור מעומעם בלבד במקרה הטוב, ומושא לשנאה והסתה במקרה הפרוע שאנו רואים בממשלה הנוכחית. אנחנו צריכים לשמוח על חזרתנו לארצנו, בודאי שצריכים אנו להודות להשם על ניצחונותינו בקרבות אל מול שבעה צבאות ערב שקמו עלינו לכלותינו, אולם בה במידה שותת ליבנו דם בה' באייר, היום בו הונף דגל החילוניות על ארץ הקודש, ועל היהדות שנרמסת באופן ממוסד, "חוקי", במדינה יהודית על ידי יהודים.