מאז פרסמנו כאן ב'כיכר השבת' בשבוע שעבר את המחלוקת על ברכת הבמבה, בה נחלקו שני בניו של הגר"ע יוסף – הרב יצחק והרב דוד, דומה כי סוגיית הבמבה הפכה להיות לא רק שאלה הלכתית סטנדרטית, אלא נושא הלכתי ראשון במעלה בחשיבותו, בו עוסקים כמעט כל כלי התקשורת בארץ.
אמנם מסקנות הויכוח, אינן נוגעות בדיוק לשאלה מה לברך על המוצר. אלא דאית ביה תרתי לטיבותא: "אין כמו במבה", ואין כמו הרבנות ירושלים.
רגע לפני שהכנסנו במבה לפינו, פנינו בצר לנו, לחפש תשועה אצל הרב יעקב משה חרל"פ, רבה של אוסם. מי כמוהו מומחה בחקירת ושמיעת כל הצדדים והכרות אישית עם מרכיבי המוצר.
ראשית ביקשנו לבדוק את הרכבה של הבמבה. האם מדובר בבוטנים או בתירס. למרות שלא ברור האם יש לזה משמעות לגבי הברכה.
לפחות בדבר הזה קיבלנו תשובה ברורה. לדברי הרב חרל"פ, הבמבה עצמה מיוצרת אך ורק מדבר אחד: תירס. אין שום במבה המיוצרת ממקור אחר. הבוטנים אינם החומר ממנו מיוצרת הבמבה, אולם בחלק מן ה'טעמים', מצופה הבמבה בחמאת בוטנים.
לגבי עצם השאלה מה צריך לברך על הבמבה, סירב הרב חרל"פ להכניס ראשו בין שני ההרים, אולם הפנה אותנו למקורות רלוונטיים לנושא. בשולי הדברים גם שמענו, כי כמה מבניו של הגר"ע יוסף ביקרו במפעלי אוסם. מי יחד עם משפחתו, ומי בביקור מיוחד לחקר ייצור הבמבה.
בעניין השאלה האם מדובר בגידול מיוחד לצורך ייצור הבמבה, שאלה שהיא כידוע משרשי המחלוקת, מספר הרב חרל"פ, כי המדובר בגידול תירס המשמש לייצור כמה דברים, כמו קמח תירס, גריסי תירס, ביסלי תירס, עוגיות תירס. כשהבמבה עצמה מיוצרת מגריסי התירס. אגב, זו קביעה מענינת שמאשרת את טענתו של רבי דוד שהייצור הוא לא במיוחד לבמבה, ולכן ברכתו שהכל.
דעה לגבי הברכה, כאמור, לא שמענו ממנו. אך עוד צדדים בהחלט כן. יחד עם הפניית תשומת ליבנו לפסק 'העדה החרדית' כפי המופיע בקובץ עדכוני הכשרות שלה, כי ברכת הבמבה הינה שהכל, מפנה אותנו הרב חרל"פ, גם אל אחד המקורות לפסק ההפוך. המדובר בתוס' בברכות , (ל"ט ע"א) ד"ה "מיא דסלקא כסלקא": "מברכין עליה בורא פרי האדמה, אף על פי שאין בה אלא מים וטעם הירקות, מברך עליהן כאשר יברך על הירקות, אע"ג דאמרינן לעיל דמי פירות זיעה בעלמא הוא, יש לחלק".
ואת הסקופ הגדול וההסבר אולי לכל הבאזז סביב הבמבה, שומר הרב חרל"פ לסוף: "במבה" ראשי תיבות "ברכה מרובה בבית הזה".