למה החרדים מפחדים מביקורת?

• לכל המאמרים של דוד רוזנטל - הקליקו כאן

לצערי, תופעת לוואי רווחת בציבוריות החרדית היא הפחד מביקורת. ישנה השתקה מכוונת של כל ביקורת על המתרחש במגזר, ואנשים המחפשים בטובם להביא לתיקון זוכים רק לתגובות גנאי. בדיוק כמו אדם אשר מפחד להודות בטעות פוגע באמינות עצמו, כך גם ציבור אשר מנסה להעלים בעיותיו מונע בכך את האפשרות להאמין במעלותיו.

אין אדם מושלם, ואוסף של אנשים לא מושלמים לעולם לא יהפוך לחברה מושלמת. מטרתנו היא להביא לתיקון העולם, להביא לתיקון מקסימלי בדרך התורה של בעיות חברתיות שונות. השלב הראשון בתיקון הוא להכיר בקיומה של בעיה. כדי לתקן עולם צריך לרדת למקומות הבעייתיים, לא לברוח מהם. כל בעיה היא הזדמנות להביא לתיקון, ואסור לאמץ יהירות תוקפנית המונעת מלממש את יעודנו. בעיות צריך לפתור, לא להסתיר.

למשל בתחום החינוך, שוחחתי היום עם איש חינוך מומחה ובכאב רב הוא סיפר שההתמחות הגדולה הנפוצה במחננו היא הסתרת בעיות. הן ברמת הפרט והן ברמת הקהילה, ובכל רבדי החיים. התלבטויות ובעיות של נוער מוכוונות לכך שקודם כל צריך להסתיר את ההתלבטות. כאשר נער סוטה מן הדרך הדחף שהוא מקבל מן הסביבה החינוכית הוא קודם כל להסתיר הבעיה כלפי חוץ, המסר המעוות העולה מכך הוא שכל עבירה מותרת העיקר שאינה מבוצעת לעיני הרבים. אנשי חינוך יראי אלוקים יודעים כי החובה היא קודם כל לסייע, להבין את הבעיה ולרדת לעומק הכאב. המאמץ מכוון לפתרון, לא להסתרה. דוגמה זו היא אחת מיני רבות, ואיני רואה צורך להרחיב.

ישנה אמונה רווחת שכל ביקורת המושמעת על המתרחש במגזר היא פגיעה בתדמית, זו טעות קשה. מי שלעולם אינו טועה גם לעולם לא יזכה באמון. מי שטוען שהוא מושלם בוודאות הוא משקר, השאלה היא רק אם השקר הוא שולי או כבד משקל. אם לא נדע לדבר באומץ על הדברים שראוי לשנות ולתקן, וישנם לא מעט כאלה, לעולם גם לא נוכל להסביר את המעלות שבדרך התורה. אם נהיה הראשונים להודות והראשונים לתקן, ההתמודדות עם ביקורת מן החוץ תהיה קלה הרבה יותר.

נורמה של ביקורת פנימית תסייע לפתור מצוקות רבות, וכאשר פותרים את הבעיות כבר אין מה להסתיר. אם אנחנו נהיה המבקרים הנוקבים ביותר של עצמנו, נוכל להוות מגדלור מוסרי אשר זוכה לאמון ומסריו מתקבלים באהדה.

• הטור הקודם של דוד רוזנטל: הלקח המוסתר של השואה