במדינת ישראל, כמו בכל מדינה מתוקנת, יש סמלים וכללים. יום השואה הוא סמל. בכל יום שואה יש טקס ביד ושם, עם ראש הממשלה, הנשיא, הרבנים, השגרירים ויתר הבכירים. בכל יום שואה יש מצעד החיים באושוויץ, עם בכירי המדינה, נאומים ודגלים. בכל יום שואה יש כותרות עיתונים. עם תמונות מיד ושם, מצעד החיים, חרדים רוקדים בצפירה, וראיון עם ניצול שואה. לא תמיד בסדר הזה, לפעמים החרדים לפני מצעד החיים.
גם יום הזיכרון הוא סמל. משום מה, אפילו חשוב יותר – שתי צפירות. בכל יום זיכרון יש טקס בהר הרצל, עם אותם המשתתפים. גם בכל יום זיכרון יש את כותרות העיתונים. עם תמונות מהר הרצל, מספר הנופלים העדכני, חרדים רוקדים בצפירה, וראיון עם אימו של הנופל האחרון. לא תמיד בסדר הזה, לפעמים החרדים לפני מספר הנופלים.
ניפגש בכיכר השבת
יודע כל צלם ישראלי אמיתי, כי המקום לסקר צפירת אמת, כלומר האחת שמבשרת על התקדש יום השואה ו/או השתיים שמבשרות על היום החשוב יותר – יום הזיכרון, הוא כיכר השבת. לא האתר, הכיכר.
שם, בינות לקומץ צעירי נטורי קרתא המפליאים בקדצ'קה, מחוללים הצלמים בקצב לא פחות מרשים. המעורב ירושלמי הזה, כך התגלה זה מכבר, מתואם היטב בין שני הצדדים השותפים להפקה. אלו כמו אלו, מתפרנסים היטב מן העניין, מי ממערכת העיתון ומי ממענקים מעבר לים. את המחיר, משלם הציבור החרדי כולו.
כמה שמתלוננים, ההסדר עובד שנים. אין כותרת עיתון ישראלי שמכבד את עצמו, בלי תמונת החרדים המחוללים בתרועת הצופרים. השמועה מספרת, כי בשנה אחת בה היו הצלמים עסוקים במקום אחר, הוקדם הריקוד לבקשתם. חרדים בצפירה, אילוסטרציה.
לא הכיכר, האתר
אבל – לא עוד. זהו, כיכר השבת כבר לא מרגש. הכיכר, לא האתר. הצלמים מחפשים משהו בלעדי, לא אותה תמונה כמו כולם. גם כמה חרדים שצילמו את מירוץ הצלמים קילקלו מעט את ההצגה. גם התיאומים עם אנשי נטורי קרתא דלפו וספגו ביקורת ציבורית. בעיה, מה עושים?!
ואז פרץ המנגל בגן סאקר לחיינו: "בערב יום השואה: מאות חרדים חגגו עם מנגלים בגן סאקר", זעקה הכותרת מעל לתמונת תריסר תלמידי ישיבה. את הריקודים בכיכר החליפו חיש מהר תיעודי המנגל מגן סאקר, ופני הצלמים שנותרו בכיכר השבת חפו.
השנה, תהיו בטוחים שההיערכות כבר הושלמה. אין מוקד מנגל - רשמי או מעשי - שיסבול מחוסר כיסוי תקשורתי. הנסיכה קייט יכולה רק לקנא בגן סאקר של ליל יום השואה. או במילים אחרות: תלמידי ישיבות יקרים, מחכים רק לכם. בואו בהמוניכם.
טיפת אחריות
וכעת בטיפה רצינות: בחורים יקרים, ברור לנו שאתם כלל לא מודעים לגודל משמעות היום בחברה הישראלית - שאמנם אינו מוכר לכם מרשימת המועדים היהודים אבל בישראל נחשב ל"מקביל יום כיפור", אנחנו מבינים שאין לכם כל כוונה לזלזל בזכר הקדושים, ושאצלכם אלו ימי החופש האחרונים לפני זמן קיץ אינטנסיבי, גם יודעים שאין לכם טלוויזיה או סרטים לשבת מולם לערב אחד, אבל בחייאת - תתרחקו מהמנגל כמו מאש.
בלי תירוצים - לא גן סאקר, לא פארק לאומי ולא פארק הירקון. למען השם, גם לא בשום מקום אחר. גם אם מסביבכם מאה צעירים חילונים ידליקו מנגל, תזכרו – שרק התמונה שלכם תימרח למחרת בשער העיתון.
למען ה' – תרשמו לכם ביומן את שני הימים הללו. רק בהם, אל תעשו (אותנו) על האש.