אסונות בין הזמנים והטרגדיה הקשה שאירעה אמש (רביעי) בטביעתו למוות של הבחור מאיר קידר ז"ל גורמים לאבל כבד בציבור החרדי ולהתייחסותם של גדולי ישראל.
במסגרת דברי תורתו של מרן ראש הישיבה הגאון רבי אהרון לייב שטיינמן שנכתבים על-ידי החברותא הגאון רבי משה יהודה שניידר מסכם הלה את תקופת חג הפסח בהתעלות רוחנית במחיצתו של מרן ומוסיף בכאב: "לדאבוננו נאלץ אני לכתוב על ענין 'פיקוח נפש נורא' אשר רחמנא ליצלן נידוש בעקב... והוא 'תאוות הטיולים' כלשון רבינו, אשר בקושי העלו עם קודשו את כלי הפסח למעלה... וכבר נתבשרנו בבשורת איוב על עוד קרבן טיולים רח"ל, ה' ישמרנו...".
"מורי ורבותי", כותב הרב שניידר, "קשה לי הדבר, ודמעות נקוות בעיניים על הדבר הנורא הזה, אשר כל כך הרבה דם כבר נשפך על זה. ובעניי אינני משיג, איך בן תורה, אשר זכה להשיג מתיקות קושיא של רבי עקיבא איגר וחילוק שתי דינים של רבי חיים וכו'... לא מבין דבר פשוט כזה? הרי זה פלא עצום".
הרב שניידר חושף כי היום כששמע מרן הגראי"ל אודות המקרה הנורא שאירע אתמול - בטביעת בן תורה רח"ל - נאנח מעמקי הלב, "אוי וויי ווויי...", ולאחר שתיקה ארוכה בצער, אמר: "בראש השנה יכתבון וביום צום כפור יחתמון... מי במים ומי באש...".
"אך הוסיף דבמקום דשכיחא הזיקא, לא שייך לטעון שאם לא נגזר עליו נזק לא יפגע. והטיולים הם מקום סכנה", כותב הרב שניידר.
הרב שניידר מזכיר כי כבר הרבה שנים מזהיר ראש הישיבה וחוזר ומזהיר שלא להיכנס למים, "והוסיף היום להוכיח שמקום סכנה אינו רק כשהולכים במים, שהרי יעקב אבינו אמר לשבטים שלא יקחו את בנימין פן יקראנו אסון ופרש"י שכל הדרכים בחזקת סכנה, אף שלא הלכו במים".
הרב שניידר מזכיר לסיום: "לא אוכל לשכוח את אותו יום שישי בפניא דמעלי דשבתא ממש, שהתקשר אלי בבהילות ידידינו היקר הבלתי נשכח הרה"ג ר' יצחק לוונשטיין זכרונו לברכה, שאבוא תיכף מיד לרבינו, כי רוצה לכתוב מכתב להזהיר על הטיולים, אחרי שבלילה קודם - שהיה ליל ר"ח ניסן כמדומני - נמחקו רח"ל באופן נורא שני בני ישיבה שנסעו עם אופנים בכביש מסוכן... ועל אף שהזמן דחוק מאד, חייב אני לבוא כי רוצה רבינו לכתוב מיד מכתב היות וזה פיקוח נפש, וכמובן שלאור קריאה כזאת עוזבים את כל הבית כמתכונתו... ורצים לרבינו. ואז כתב רבינו מכתב נגד תופעת הטיולים כשהוא בצער נורא ואיום...".