במשך שנים רבות שמר הרב אורי זוהר שליט"א על סירוב לראיון עיתונאי. שום שתוף פעולה עם העיתונות, הוא מצהיר ומדגיש. טעמו ונימוקו עמו. חזקה עליו שאת טעמו הטעים בטעם זקנים, ואת נימוקו סמך בסמיכת חכמים. אך עתה לראשונה שינה מהרגלו. לראשונה חרג באופן חד פעמי, "כי זה לטובת 'לב לאחים'".
זו לא היתה החלטה שלו. תקופה ארוכה התנגד לשתף פעולה. הוא נענה לגילוי דעתו של מרן ראש הישיבה הגראי"ל שטינמן שליט"א. השאלה כמובן הציגה את הסיבות והחששות להתלבטות, אך הצורך של "לב לאחים" בקיום ראיון עמוק ומסביר לקראת הכינוס השנתי "הכנסייה הגדולה" של הארגון, הכריע את הכף. והוסיף מרן שליט"א ואמר: "זאגט עם איבער, אז די עבירה, נעם איך האף מיר..." – "אימרו לו שאת העבירה הזו אני נוטל על עצמי". משהגיעה התשובה, השתנתה המגמה, משיצאה דעת התורה מלשכת הגזית, הרב זוהר שליט"א הפך ממסרב למסרהב ומפציר שהדבר ייצא לפועל. אותה הנחישות שסכרה את הפה, התחלפה בלהט העשייה למען קירוב אחינו התוהים, עם תועי לבב שלא ידעו דרכי.
הראיון הוא לא על "אורי זוהר". זו לא הנקודה האישית. זו ההוראה! הראיון הוא על קירוב רחוקים שהוא כל כך טבול בו בכל ישותו, על רקע סערת התקופה. יש משהו מסקרן במבט שלו על מה שמתרחש, כמי שבא מתוך לב ליבה של החילוניות המובהקת, וראה תמורות של דור. אך הרב זוהר שליט"א לא מדבר מתוך מבט של מלחמת תרבות, גם לא של מלחמת אחים, הטרמינולוגיה שלו היא של דברי חז"ל של השקפת רבותינו על מאורעות הזמן. הוא לא שומר נקם ולא טינה, הוא מרחם, פשוט כך, על אלו שלא זכו לאור האמת.
הוא יושב עתה מולנו, עם אותו המראה הידוע, של בן תורה וישיבה, של מי שאין דבר שעומד עתה בפני הרצון והכיסופים הפנימיים לזכות לדבר אחד "שבתי בבית ד' כל ימי חיי לחזות בנועם ד' ולבקר בהיכלו". הזמן קצוב, בין חברותא לחברותא, המלאכה מרובה.
האמת ששורות אלו היו שמחות לשרטט לא מעט קווים מהדמות של מי שזכה לעמוד במקום שבעלי תשובה עומדים... אך ההוראה היתה אחרת. זאת ועוד. היות וחזקה עלינו בקשתו, התנאי הקודם לכתיבת כתבה זו, להביא את ציטוטיו בפני ביקורתו, ידענו שעט המחיקה יעביר קווים על שורות אלו, חסכנו מעצמנו את ה'כותב על מנת למחוק' ואנו מותירים את השורות ריקות.
הרב פרידמן: אנו נמצאים עתה בתקופה של מתקפה כוללת נגד כל הקדוש לעם ישראל, בחינה מובהקת של 'משנאיך נשאו ראש, על עמך יערימו סוד, יתייצבו על צפוניך". האם בתקופה הזו יש ל'לב לאחים' תפקיד מיוחד, שונה ממה שהיה עד עתה?
הרב זוהר: "להגיד שהשתנה משהו מהתפקיד שהיה ל'לב לאחים' בשנה שעברה, לפני שנתיים, זה לא נכון. מה שכן קורה היום, זה 'יתרון האור מן החושך'. היתרון של האור בא דווקא מתוך החושך הגדול, 'מן החושך', מתוכו, כי צריך לדעת שהשנאה הזו נגד עולם התורה, היא רק צד אחד של המטבע.
תראה את הרחוב הישראלי: הריקנות הולכת וגוברת, האלימות הולכת וגדלה, הפריצות הולכת וגדלה, רק לאחרונה התבטאה סוציולוגית אחת שמי שחושב שהגדלת הפחד מהמשטרה תביא להקטנת האלימות בקרב הנוער, טועה ומטעה. האלימות הזו היא מגפה. זה צד אחר של אותו מטבע, החושך הגדול שמתגבר ובשמו מבקשים אותם שונאי התורה לעמם את אורה של תורה, אותו חושך עצמו הוא הוא גורם לרבים לחפש את אור התורה ולשוב בתשובה. כפי שאמרנו, יתרון האור בא גם מתוך החושך הגדול המכסה ארץ".
כיצד זה מתבטא בשטח?
הרב זוהר: "הורים באים אלינו כשהם מתארים מצב שאינם יכולים לשאת, סגנון הדיבור של הילדים בבית והתנהגותם. הם פונים בהמוניהם ומתחננים. הם פונים, אפילו לא צריך להגיע אליהם. את הדברים האלו לא מפרסמים. מדובר באלפים כן ירבו. אנו רושמים ב'לב לאחים' כארבעת אלפים - חמשת אלפים ילדים בשנה לבתי ספר תורניים, ללא שום פעילות מיוחדת. רגליהם מוליכות אותם אלינו".
לא פלא שהם חוששים "פן ירבה"...
"נכון. אינני יודע אם יודעים על כך, אבל בשנה הבאה יהיו יותר ממחצית מילדי ישראל במדינה, במסגרות דתיות. אמנם לא כולם במסגרות חרדיות. אבל דתיות. אנשים פשוט בורחים מן החושך אל האור. 'יתרון האור מן החושך'"!
הרב פרידמן: איך אפשר להבין את שני התהליכים המנוגדים האלו?
הרב זוהר: "כתמיד ובכל רגע הקב"ה מנהיג את עולמו. כתוב ב'דניאל': 'יתבררו ויתלבנו וייצרפו רבים', אלו שלשה תהליכים של 'בירור', וזה לא רק בקרב אחינו הרחוקים, זה גם בתוכנו אנו. אנו נדרשים לעמוד בכור המבחן של נאמנות להשם ולתורתו ולגדולי ישראל. זה בירור של לפני הגאולה. ידידי רבי נתן חפץ ואנוכי נכנסנו אל מרן שר התורה הגאון הגדול רבי חיים קניבסקי שליט"א ושאלנו אודות משפחה מארצות הברית שבניה מעוכבי שידוכים, והם רוצים לדעת מה יעשו כדי להיוושע? השיב מרן שליט"א: 'שיעלו לארץ ישראל'. הוספנו ושאלנו: 'ואם קשה להם לעזוב את ארץ מולדתם ולעלות לארץ?' השיב מרן שליט"א: 'מה קשה להם? בין כך ובין כך עוד מעט בא משיח צדקנו, והם יעלו לציון ברנה...'
"לאחר ששבנו לביתנו, חשבנו לעצמנו, האם לדבריו של מרן שליט"א אודות ביאת משיח צדקנו הייתה כוונה מיוחדת או מעין תפילה וקיווי. פנינו לנאמן ביתו הרב ישעיה אפשטיין שליט"א כדי שישאל את מרן שליט"א מה היה טמון בהתבטאות הזו? הוא נענה לנו ושאל את מרן שליט"א כשהוא מפרט את כל תוכן השאלה והתשובה ואת הרצון שלנו לדעת אודות נוסח התשובה. השיב מרן שליט"א ואמר: 'אכן, כל הסימנים שכתובים אודות עקבתא דמשיחא מתקיימים אחת לאחת, ובפרט ובייחוד מאמרם שבעקבתא דמשיחא חוצפא יסגי'.... הכוונה היא גם לתוכנו, צריך לדעת מה זה מרות של גדולי ישראל!"
הרב זוהר מוסיף בהדגשה: "כל רכז של 'לב לאחים', יכול לספר ולהעיד על אלפי הענויות לחודש של מצטרפים ללמוד תורה עם אברכים. 'לב לאחים' פועל במאה ריכוזים ברחבי הארץ. ישנם מקומות ציבוריים שנמצאים בהם אברכים שיוצרים קשר עם יהודים רחוקים ומחברים אותם ללמוד תורה עם חברותא. הם נמצאים בכותל, בקבר רחל, רואים יהודים רחוקים, פונים אליהם ומציעים. התוצאה מיידית. תוך עשרים וארבע שעות מהסכמתו של היהודי, זה מתחיל, מתחילים ללמוד. נוצר קשר של תורה. אם בשעור במקום מגורים, אם בטלפון, אם צריך, אברך מגיע ללמוד.
"זה המיוחד בפעילות של "לב לאחים", שהרי למקומות הקדושים מגיעים מכל חלקי הארץ. אדם מגיע, מתפלל, מתעורר, ומי ימשיך את הפעילות איתו? הרי הוא עלול לחזור הביתה ולהתקרר. אבל כיון שיש לנו מאה רכזים בכל הארץ, האדם מקבל טלפון תוך 24 שעות והקשר שנוצר מיידית הופך לקשר של קבע. זה הכול פרי עבודתם של אנשי 'לב לאחים' ובראשם הרב סורוצקין שליט"א ואני רוצה לציין שאין לי הרבה זמן לבזבז ואם העבודה לא היתה יעילה למופת, אז חבל על הזמן. אבל זה יעיל. כל פרוטה, כל נסיעה, כל שעה. זה יעיל מאד וזה חלק מאותו 'בירור'. לכן, לא פלא שבצד שמנגד, אלו שרודפים את עולם התורה, פוחדים מפני התרחבות האור, הם יודעים זאת יותר טוב מאתנו ולכן הם מכריזים מלחמה".
הרב פרידמן: אבל לדאבון לב נדמה לפחות ש'השעה כן משחקת להם' לאותם רודפי התורה?
הרב זוהר: (צוחק מלוא פיו) "ממש לא... במה השעה משחקת להם? שהם מצליחים לגעת ב'כף ירך יעקב' ב'תמכין דאורייתא'?... זו 'הצלחה' של שרו של עשיו. אבל יעקב אבינו נותר 'איש תם יושב אהלים'. הם לא מצליחים להוציא אפילו לומד תורה אחד מהאוהל ולא יצליחו. אז הם יגרמו לכך שבמקום גבינה יאכלו ריבה... ובמקום חביתה יאכלו מעט סלט... ולא יהיו טבחיות אלא האימהות הצדיקות שלנו יבואו לבשל בתורנויות, והבחורים ינקו בתורנויות את החדרים כמו בקעלם, נו אז התורה תחדל חס וחלילה? הייתה תקופה כאן בירושלים שלמדו, בלי לדעת האם בכלל יהיה מה לאכול. בשלב כלשהו הגיע בחור, דפק על השולחן והודיע: "היום יש ארוחת צהריים", היום! ובכל זאת, למדו ולמדו ולמדו. זה נקרא השעה משחקת להם?!!... זו הצלחה זו? אוי להם, עם הצלחה כזו... זו תקופה של 'בירור', של 'ניסיון' שלנו. כפי שהיטיב לבטא ראש ישיבת 'אור ישראל' הגאון רבי יגאל רוזן שליט"א במאמרו ב'יתד נאמן' לאחר העצרת הגדולה בירושלים: 'אם אנחנו נהייה דבקים בתורה כפי שצריך, לא יהיה להם שום כוח ומציאות'".
מסכם הרב זוהר שליט"א: "אם נתבקש להגדיר את ה'הצלחה' שלהם זה אך ורק כפי שהמדרש מבאר את הפסוק ו'פרעה הקריב' - שקירב לבם של ישראל לשמים. כך הרדיפות של כל אותם שונאי תורה גורמים לקירוב שלנו, וממילא של עם ישראל כולו, לאביהם שבשמים. הם גרמו לאחדות ולחיזוק בלימוד התורה ובעיקר בירור בבחירה שלנו בתורת השם".
מה הוא בעצם ייעודו של 'לב לאחים' במיוחד בנושא הקירוב?
הרב זוהר: "'לב לאחים' זה מאורע היסטורי! לשלשת גדולי הדור זצוק"ל, מרן הגרא"מ שך זצוק"ל, מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל מרן הגרש"ז אויערבאך זצוק"ל, לא היה להם בעולמם דבר לבד מתורה: מרן הגרא"מ שך זצוק"ל אמר שהשנים הטובות ביותר שהיו לו כשישב בבחרותו בעליית הגג, לא היה לו בקושי כסות לגופו, ולחם למאכלו, והוא ישב ולמד, והוא היה צריך לכבס את חולצתו היחידה בנהר, הוא זכר כל ימי חייו להכיר טובה לאותו יהודי שהביא לו מעיל כדי לכסות את גופו מצינת הליל של רוסיה. ואלו היו השנים הטובות ביותר, וכך מרן הגרש"ז ומרן הגרי"ש זצוק"ל. ושלושת אלו כתבו וחתמו על 'קול קורא' שאברכים עמלי תורה צריכים להקדיש מזמנם, לצאת במסגרת 'לב לאחים', כדי לקרב את אחיהם הרחוקים לאביהם שבשמים".
מה ראו גדולי הדור לכך?
הרב זוהר: "אומר לך מה שאני רגיל להביא בנושא. הגמרא בשבת נ"ה עמוד א', מגלה לנו גילוי נורא על האחריות שיש לשומרי התורה על עוברי עבירה. הגמרא מספרת שרב זירא אמר לרב סימון למה איננו מוכיח את בני ריש גלותא, השיב לו: 'יודע אני שלא ישמעו לי'. אמר לו: 'אף על פי כן. כפי שאמר רב אבא אמר רבי חנינא 'מעולם לא יצאה מדה טובה מהקדוש ברוך הוא ונהפכה לרעה חוץ מהדבר הזה' דכתיב: "ויאמר ד' אליו עבור בתוך העיר, בתוך ירושלים, והתלית תיו על מצחות האנשים הנאנחים והנאנקים על כל התועבות הנעשות בתוכה וגו'". אמר לו הקדוש ברוך הוא לגבריאל 'לך ורשום על מצחן של צדיקים תיו של דיו שלא ישלטו בהם מלאכי חבלה ותיו של דם על מצחן של רשעים'. אמרה מידת הדין לפני הקדוש ברוך הוא: 'רבונו של עולם מה נשתנו אלו מאלו?' אמר לה: הללו צדיקים גמורים והללו רשעים גמורים. אמרה מידת הדין לפני הקדוש ברוך הוא: 'היה להם למחות ולא מיחו'. אמר לה: 'גלוי וידוע לפני שלא היו מקבלים מהם'. אמרה מידת הדין: 'אם לפניך הם גלויים, להם מי גלוי! והיינו דכתיב: זקן בחור ובתולה טף ונשים תהרגו למשחית, ועל כל איש אשר עליו התו אל תגשו, וממקדשי תחלו".
"זו אולי הגמרא המטלטלת ביותר שלמדתי מעודי! אחרי שהקב"ה מעיד שאלה הם צדיקים גמורים ואלו הם רשעים גמורים, ובכל זאת הראשונים שנהרגו היו הצדיקים על שלא יצאו להוכיח את הרשעים ופעם אחת בכל הבריאה שגזירה טובה נהפכה לרעה!
צפו: הרב אורי זוהר חוזר למסך (צילום: חדשות 2)
"שאלתי כמה תלמידי חכמים, איך צריך להבין את הגמרא? הרי בגמרא כתוב שאישה שנדרה נדר ובעלה הפר את הנדר והיא לא ידעה מכך ועברה על הנדר, היא לא צריכה כפרה וד' יסלח לה. למה? בגלל שבמציאות לא עברה עבירה! אם כן, למה כאן הצדיקים כל כך נענשו, הרי אמנם הם לא ידעו שהתוכחה שלהם לא תישמע, אבל במציאות הקדוש ברוך הוא מעיד שהרשעים לא היו שומעים לתוכחה, נמצא שבמציאות הצדיקים לא עברו עבירה. אם כן, למה הם נענשו? מה זה שונה מאישה שחיללה את נדרה ולא ידעה שבעלה הפר אותו?
"רואים כאן עד היכן מגיעה התביעה על צדיקי אותו דור שלא חשו את הערבות על כלל ישראל. ערבות אין פירושה ש'אני אחראי על כך שפלוני לא יעבור עבירה'. ערבות היא שכאשר פלוני עובר עבירה, משמע שאני הוא העובר את העבירה!.. ולכן זה גרם שבמקום תיו של הבדלה בין צדיקים לרשעים, לא היה שום הבדל והשתוו רחמנא לצלן לעונש החמור שפקד אותם".
הרב פרידמן: הערת ביניים: בדיוק אותה נקודה שמענו ממרן ראש הישיבה שליט"א כאשר נשאל מדוע הוא מכתת רגליו חרף זקנותו וחולשתו לכל העולם כולו רק כדי לחזק יהודים?! הוא הביא את דברי תנא דבי אליהו (פי"א) על סנהדרין שהיו נתבעים על כך שאינם מוכיחים את ישראל, לפי שהיה להם לסנהדרי' גדולה לילך ולקשור חבלים של ברזל במתניהם ולהגביה בגדיהם למעלה מארכובתיהן ויחזרו בכל עיירות ישראל יום אחד בלכיש, יום אחד לבית א-ל ויום אחד לחברון ויום אחד לירושלים וכן בכל מקומות ישראל.
הרב זוהר: "קטונתי מלומר זאת, אבל אני מרגיש ש'לב לאחים' זה בחינה של התיקון של אותה תביעה: בפעם הראשונה בהיסטוריה שיצאה הוראה מלשכת הגזית של גדולי הדור שמוטל על כל אחד, דוקא מחובשי התורה (כי מאור שבה מחזירם למוטב), לצאת ולפעול לקירוב של אחינו בני ישראל שתעו בדרכם. לומדי התורה יוצאים אל אחיהם שנשבו בבאר שבע, באופקים, בלוד, ברמלה, בחיפה, בנתניה, בתל אביב ובכל תפוצות הארץ. ובהוראתם של גדולי הדור, זו הפכה לחובת הערבות שאם יהודי עובר עבירה אז אני עובר עברה! ובכל אופן יש כאן חידוש הסטורי: יש רבים שמחזירים בתשובה באופן מוצלח, עם הישגים גדולים. ארגונים, גופים ואנשים פרטיים עושים מלאכה נאמנה ובהצלחה. אבל 'לב לאחים' זה משהו הסטורי כי לראשונה יש כאן ציבור כציבור שעושה את מה שנדרש מחובת הערבות. זה לא רק שכל יחיד פועל, אלא הציבור כציבור פועל, תחת הנהגתם והדרכתם של גדולי הדור שליט"א, וזה שורש ההצלחה".
הרב פרידמן: לאור הדברים נשאל, לשם מי הוקם "לב לאחים"? למתקרבים או למקרבים שתהיה להם מסגרת לקרב את אחיהם לאביהם שבשמים?
הרב זוהר: "שאלה מצוינת. האברכים לא צריכים את העשייה עצמה, לימוד התורה הוא העשייה הבלעדית, התורה היא החיבור של העולם להקדוש ברוך הוא, כפי שהזוהר הקדוש מגדיר את התורה 'עמודא דאמצעיתא'. הגר"י רוזן הזכיר בדרשתו את המדרש של חז"ל שבגלל שאברהם אבינו עשה אנגריה בתלמידי חכמים, כשלקח שלוש מאות ושמונה עשר תלמידים למלחמה נגד ארבעת המלכים, הם בסך הכול היו שלוש מאות ושמונה עשר בני ישיבות שיצאו למלחמת מצוה וחזרו לתלמודם, ואף על פי כן העונש על כך היה שבניו ירדו מצרימה והשתעבדו מאתיים ועשר שנים בשעבוד מצרים הנורא. מדוע? כי התורה זה החיבור של הקדוש ברוך הוא לעולם ועץ החיים כפשוטו ואם מבטלים תורה לרגע ניתק החיבור וזה גורם גלות נוראה כל כך.
"אבל ב'לב לאחים' עבודת הקירוב היא תורה, תלמוד תורה, כי כשנכנסים לבתים לומדים שם תורה, כך במדרשות, כך בטלפונים ועשיה כזו לא מקפחת את לימוד התורה אלא להיפך, משביחה אותו.
"הגאון מווילנא מסביר את מה שאמר 'הרבה קבלתי מרבותי, מחברי יותר מהם, ומתלמידי יותר מכולם' לכאורה איך יתכן שמהתלמידים הוא קיבל יותר מרבותיו, והלא ללא רבותיו לא היה לו מה ללמד את התלמידים? מבאר הגאון מווילנא שכמה שאדם משפיע יותר הוא מקבל יותר. 'לב לאחים' זה לא עסקנות אלא התורה יוצאת ומתחברת אל כל עם ישראל. תשאלו את האברכים של 'לב לאחים' מה הם קיבלו מכוח הקירוב, כמה אמונה הם ראו בעבודת הקודש שלהם, כיצד יהודים שהורחקו מעולם התורה, עדיין מאמינים בלבם בתורה ובקדוש ברוך הוא וחפצים להתקרב לתורה ולמצוותיה".
• • •
בשיחתנו נוכחים הרב אברהם זייבלד עם הרב נתן חפץ. הרב זיבלד מראשי 'לב לאחים' שנושם כבר עשרות שנים את פעימות הלב של עם ישראל מתוך העשייה הבלתי נדלית של הארגון, מוסיף: "יורשה לי לספר סיפור משקף. יום אחד נכנס כאן למשרד פעיל בהליכה שפופה. אני בחושים של 'פעילימניק' הבנתי שמשהו נוקף בלבו מתוך העשייה. התעניינתי, הוא נענה וסיפר: 'אתמול הוזמנתי על ידי בחור לבוא לביתו, הלה נמנה על לומדי המדרשה לפני שנתיים ועזב. הבנתי שאם אני מוזמן לביתו, משמע שהוא במעצר בית, ונבצר ממנו להגיע אלי. הגעתי, לא טעיתי. הוא מסובך בתיק פלילי כבד. שאלתי אותו, למה עזבת את המדרשה. הוא בכה, טעיתי, הלכתי בעקבות חברים רעים. שהרב יעשה כל שביכולתו לעזור לי, אני רוצה מאד להגיע ולהסתופף במדרשה. כאבתי את כאבו. משם המשכתי לחתונה של בחור שנשאר במדרשה ועבר ללמוד בישיבה, החתונה הייתה על טהרת הקודש. ראו על החתן את הטוהר והתום ששאב מהתורה. שמחתי בשמחתו, אבל כל הזמן ליווה אותי כאב חד על אותו בחור שבמעצר, אולי אם הייתי בשעתו מחפש אותו ודואג שישוב למדרשה, אולי הייתי שמח גם עתה בשמחתו".
• • •
הרב פרידמן: הרב אורי, נרשה לעצמנו לשאול, האם היו לכם רגעים של בכי במסגרת הפעילות שלכם ב'לב לאחים' מול העם שבשדות?
הרב זוהר: (מחייך על שאלת גילוי הלב) אומר לך, המושג 'בכית' קצת בעייתי אצלי, אני עדיין לא יצאתי מ'החדר האטום' שלי... לאט לאט הלב נפתח.. אבל, כן, הייתה פה ושם דמעה נסתרת..."
הרב פרידמן: כן, השאלה היא על אותה דמעה נסתרת...
הרב זוהר: "נערה במוסד 'פנינת החינוך' לבנות, שהקים לנו הרב אברהם זייבלד מ'לב לאחים' והמנהלת היא בתו של רבי ומורי הרב יצחק שלמה זילברמן זצ"ל, (הרב זייבלד שנוכח בשיחה, מגלגל מיד את זכות ההקמה של המוסד להרב זוהר שהודף מצידו את הניסיון....) הנערה בת לאמא חד הורית, חוזרת הביתה, והיא מגלה שבבית נמצא אדם זר, אולי קרוב משפחה רחוק. הילדה לא נשארת בבית, היא מסתובבת כל הלילה בחצר, כדי שלא תיכשל באסור 'יחוד'. בבוקר היא עולה על האוטובוס וחוזרת למוסד, אחר שלא ישנה כל הלילה מחשש יחוד'!!! כן, ירדה לי דמעה כששמעתי את זה. גם עכשיו".
ועוד דמעה...
הרב זוהר: "ילדה בת ארבע ביקנעם, בת להורים חילוניים מובהקים. האבא לקח אותה כמה פעמים במוצאי שבתות לבית הסב, להגיד "שבוע טוב". פעם הגיעו מוקדם והיא ראתה שהסבא עורך הבדלה. הילדה התענינה מאד. 'מה זה', היא שאלה את האבא. הוא גמגם משהו. הסבא שמע ושאל את בנו, אבי הילדה: 'לא לקחת אותה אף פעם לבית הכנסת?' 'לא', השיב האב. הילדה לא הירפתה, 'אבא, אני רוצה שתיקח אותי לבית כנסת'. האבא החליט להמר על דבר שיבטיח את עמדתו. הוא התנה אתה, 'אם תפסיקי למצוץ אצבע, אקח אותך'. היה בטוח שהתנאי לא יקוים. אבל הילדה שילמה את המחיר. לילה ראשון לא נרדמה, אבל לא מצצה את האצבע. היא רוצה לזכות ללכת לבית כנסת. לילה שני, שוב. ביום השלישי הגננת התקשרה, 'מה קורה עם הילדה, היא נרדמת לי בגן'. האמא התביישה לספר. ביום שישי, כבר החליטה האמא שהתשלום חייב להיפרע... היא הודיעה לאבא שעליו לקחת את הילדה לבית כנסת 'ואם לא, יש לך עסק לא עם הילדה אלא אתי'. והוא לקח!! ההמשך הוא שהאמא החלה להדליק נרות שבת. המשפחה הזו ביקנעם כיום מחזירה רבים בתשובה בכל הסביבה. ירדה לי דמעה, כששמעתי את הסיפור. נשמה של ילדה יהודייה. וכשסיפרו את הסיפור הזה למרן ראש הישיבה שליט"א הגראי"ל שטינמן שליט"א הוא התפעם והתבטא: 'זהו אורו של משיח'"!!
הרב זוהר פותח את סגור גילוי הלב, לעולמו הפנימי, וממשיך: "גם אני הייתי ילד בן ארבע, ולא גיליתי שום אור. חלפו שלושים וארבע שנים ולפתע הקדוש ברוך הוא הוציא אותי משם והביא אותי אל מורי ורבי הרב יצחק שלמה זילברמן זצ"ל. 'מה קרה?!' אשתי קוראת לנו 'ניצולי שואה!' אנו רואים את חברינו שנותרו שם, בתוך אותה שואה רוחנית. לא אותנו בלבד גאל השם, בכל העולם, בדרום אמריקה, בדרום אפריקה, אני מעריך שיש כיום בכל העולם כמיליון בעלי תשובה".
הרב פרידמן: יש לכך הסבר מה גרם לכך דווקא עתה?
הרב זוהר: "ההסבר הכי פרקטי שיש בעולם הוא, שטייט אין די תורה, אין חז"ל! (בהברה ליטאית) כתוב בתורה! 'אין עם ישראל נגאלים אלא בתשובה'... אין לכך הסבר אחר חוץ מהנהגת שמים. לראשונה, מאתיים שנים לאחר שההשכלה הארורה הכתה מכת חרב רוחנית את עם ישראל, ולהוותנו הם הצליחו, ופתאום אחרי מאתים שנה של חושך רואים שינוי מפתיע! הרי לפני ארבעים שנה, נשארו רק קומץ קטן של יהודים חרדים בבני ברק, וקומץ בירושלים, עד כדי כך שבן גוריון ראה בהם רחמנא לצלן אפיזודה חולפת וזלזל בהם. השכינה אומרת 'ואני שכולה וגלמודה' והנה לפתע 'מי ילד לי את כל אלה'... יצא חוטר מגזע, וכסו ענפיו מחדש. מי ילד את כל אלה, זה נס. אמנם אין בעל הנס מכיר בנסו, אומרים 'בעלי תשובה' ולא מבינים את המשמעות הנסית הזו. אנחנו לא מקרבים, הם באים לבד, עם ישראל קם מעפר ושב לדרך אבותיו. אין ספק שזו תקופה של גילוי אורו של משיח צדקנו".
הרב פרידמן: ובכל זאת יש גם התנגדויות, סירובים?
הרב זוהר: "יש לפעמים קשיים טכניים, הריחוק של בית הספר הדתי, המבנה הפרוביזורי של בית הספר. אני התבטאתי פעם במטבע לשון: 'החינוך שלנו נראה כמו המבנים שלהם, והחינוך שלהם נראה כמו המבנים שלנו'... מדהים לראות כיצד על אף הדלות החיצונית אנשים נלחמים להכניס את הילדים לחינוך תורני. בקרית גת היו צריפים שלא חוברו לחשמל, קיץ שלם, אבל הדבר לא מנע מההורים להביא את הילדים יום יום ללמודים, הם רואים שהילדים משנים את הבית, 'והשיב לב אבות על בנים'"...
לפי איך שזה מתואר יהלומים מתגוללים ברחובות, ועלינו רק לאסוף ולהוציא יקר מזולל...
הרב זוהר: "אני חייב לומר לך שאותם אברכים שעוסקים בקירוב ולימוד עם רחוקים, הם ממש פנינה שבכתר התורה. הרי אין ציבור יותר עסוק ויותר לחוץ מאברכים, הם בתפקיד משש בבוקר ועד חצות ליל. ואף על פי כן הם יוצאים ומלמדים במסירות בל תתואר. קצת הזמן שנשאר מחוייב לבית. ובכל זאת, הם יוצאים. אני רוצה שתשמע, התקציב של 'לב לאחים' כעשרה מיליון דולר לשנה, מתוך התקציב הזה כשני מיליון מגיע מאברכים שיוצאים להתנדב עבור הארגון. פה עשרה שקלים כאן עשרים שקל, קובץ על יד ירבה. כמעט שני מיליון מגיע מאברכים שהארגון מוציא וסוחב אותם לכל רחבי הארץ כדי לפעול, והם מעצמם תורמים. כי הם רואים וחיים בפעולות שלהם את הצלת הנפשות האדירה הזו בעם ישראל.
ישנם כאלף ומאה מאות מקבלי משכורות ב'לב לאחים' אם אפשר לקרוא לזה 'משכורות', יותר נכון מלגות. לפעמים במשך חודשים רבים הם לא ראו משכורת, ומדובר בלחם לביתם, אבל אפילו אחד לא נטש את פעילותו, כי לא עוזבים טובע בים בגלל העדר משכורת...."
כאן מספר הרב זוהר סיפור מופת: "יום אחד מקבל מנכ"ל 'לב לאחים' הרב אליעזר סורוצקין שליט"א שיחת טלפון, על הקו, אברך. 'אני מבקש להוסיף לתרומה החודשית שלי בהוראת הקבע על סך עשרה שקלים, עוד ארבעה שקלים'. הרב סורוצקין תהה אודות הפניה, מה פשר הארבעה שקלים הנוספים שהאברך מבקש להוסיף? הוא לא נותר סקרן, באדיבותו האופיינית שאל את האברך האם יש מה מאחורי התוספת הזו, מה ראה להוסיף דווקא ארבעה שקלים? האברך הסביר: 'במשך תקופה ארוכה הפרשתי ממלגת הכוללים שקבלתי סך ארבעה עשר שקלים עבור 'לב לאחים', דא עקא שבתקופה האחרונה רעייתי נפלה למשכב, נאלצתי לעזוב את ה'כולל ערב' בו למדתי, וממילא פסקתי לקבל את מלגת האברכים שקבלתי ב'כולל ערב' זה, עקב כך הפחתתי גם מהתרומה החודשית ל'לב לאחים' סך ארבעה שקלים. עתה שברוך השם רעייתי חזרה לאיתנה, שבתי ללמוד ב'כולל ערב' ושוב זכיתי למלגה ממנו, לכן הנני מבקש לעדכן את התרומה שלי בחזרה בסכום של ארבעה עשר שקלים'...
"צמרמורת חלפה בגוו של הרב סורוצקין, כאלו הם האברכים שלנו, פורטים פרוטה לפורטה, מסתפקים במועט שבמועט, אבל גם מהמועט שבמועט מפרישים תרומה לחיזוק קירוב אחינו שנשבו... כמה חביבים ארבעה שקלים אלו לפני המקום ברוך הוא...
"אבל לסיפור יש המשך...
"הרב סורוצקין אצר את הסיפור בלבו. באחד ממסעותיו הבאים לארצות הברית, כאשר פקד בית נדיב מפורסם, סיפר את הסיפור הזה כפי שהרב סורוצקין יודע לספר, דברים היוצאים מהלב, בדמעות הנקוות בעין. הגביר לא נותר אדיש, הסיפור נגע ללבו, הוא אמנם לא חזר ללמוד ב'כולל ערב'. לא נוספה לו לאחרונה מלגת הרש, אבל לא יתכן שהוא לא ייטול חלק בזיכוי הרבים. הוא קרע את הצ'ק שהיה מוכן כבר עבור "לב לאחים" ע"ס חמשת אלפים דולר – סכום נכבד בהחלט. מכיסו הוציא את פנקס ההמחאות, נטל את עטו המוזהב, ורשם את 'ארבעת השקלים' שלו, סך מאה אלף דולר!!...
"כששב לארץ, נכנס כדרכו אל מרן ראש הישיבה הגאון רבי אהרן ליב שטינמן שליט"א. הוא סיפר את הסיפור והראה את ההמחאה. מרן ראש הישיבה שליט"א התרגש ואמר: 'צא וראה מה יכול להיות כוחו של "קרבן עני", בוא וראה מה יכול להיות כוחו של דולר אחד... איך נתינה של דולר אחד יכולה להניב פירות של פי מאה אלף ממנו"...
• • •
הרב פרידמן: הרב זוהר, מההיכרות שלך עם אותם אידיאלים של 'דור המייסדים', בפרט ראשי 'השומר הצעיר', האם כיום כשהם היו רואים לאן כל זה הוביל, האם הם היו משנים את דרכם?
הרב זוהר: "זה שהאידיאלים שלהם נופצו לרסיסים זה ברור, מאיר חזן אמר זאת, זה ידוע. גם יצחק בן אהרן שהיה אמנם מ'אחדות העבודה' ולא מ'השומר הצעיר' דיבר על שבר החזון. ביאליק בשירו 'אם יש את נפשך לדעת' פשוט ביכה את אובדן הרוחניות. הוא כתב: 'אם אתה רוצה לדעת מהיכן שאבו אחיך המומתים תעצומות נפש סור אל בית המדרש הישן'... והוא סיים 'במותם ציוו לנו את החיים עד עולם' – עד עולם, זו אמונה בנצחיות הנשמה. הוא ראה כנראה את אבדן הרוחניות ותפיסתה על ידי החומרנות הטוטלית".
החילוניות כיום היא אפילו לא 'חילוניות' אלא 'יצר הרע' נטול עכבות...
הרב זוהר: "אכן. הגאון מווילנא זי"ע מבאר את מה שאמרו חז"ל 'אין בן דוד בא אלא בדור שכולו חייב או שכולו זכאי' שלא כמו המובן, שמדובר בשתי חלופות, אלא הגאון זי"ע מבאר שמדובר באותו דור, בד בבד, כשהדגש הוא על 'כולו' אין אמצע. זה יהיה דור שכל אחד יהיה או כולו זכאי, או כולו חייב! אלו שיהיו בגדר 'חייב' לא יחפשו נקודה של טוב, לא יהיה בהם טוב ואפילו לא טיפת בושה, אלא יקבלו את היצר הרע כמות שהוא. האדם יהיה כולו חייב. במקביל, יהיו באותו דור אלו שיהיו זכאים, 'כולו זכאי', לא יהיה בהם שום צד של כוונות זרות, היות ש'סר מרע משתולל' לא יעריכו אותם, ו'חכמת זקנים תסרח' ממילא מי שיהיה 'זכאי' יהיה 'כולו' לשמה. הקיטוב הזה הוא יהיה נקודת ה'בירור' של הסוף, של הסרת הערלה. ואזי יהיה נקודת אורו של משיח".
הרב פרידמן: יש בשבר הזה עבורך סוג של נקמה באלו שגזלו מהנוער את היהדות?
הרב זוהר: "נקמה?! חס ושלום, רחמים! היה שיטפון, הדור הצעיר לא יודע מה היה אז. ההתלהבות מהמדינה, מלחמת ששת הימים, אתחלתא דגאולה, גדולים וטובים נפלו. ההתלהבות שטפה. מרן הגרא"מ שך זצוק"ל היה קול די חריג, שצינן את ההתלהבות. כשכולם רקדו על כיבוש השטחים – הוא אמר – הם עוד יחזרו לערבים ולא נתן להתיישב בהם. וזה מה שקרה וקורה לנגד עינינו.
אבל אי אפשר לדון את אותם טועים. מסכנים. צריך לראות בישעיהו מ"ט איך הנביא מתאר כיצד ארץ ישראל נבנית, 'ערים נשמות יושיבו', אבל בסוף: 'ותאמר ציון עזבני ד''.
אומר המדרש, קודם היה צריך לכתוב 'עזבני ד'' ואחר כך שהם שבו ונבנו? והמדרש מבאר: יש מצב שבונים את הארץ, בונים את הגוף, אבל שוכחים את הנשמה. 'ציון' זה הנשמה. ותאמר ציון עזבני ד'. מסיים המדרש: עונה הקב"ה – "התשכח אשה עולה מרחם בן בטנה, גם אלה תשכחנה ואנכי לא אשכחך". אלא אומר המדרש: 'אין כלה בלא חופה', פרושו: כל מה שהם בנו זה את החופה, אבל הכלה זו השכינה הקדושה שצפונה בנשמות עם ישראל. בבנין הגשמי נבנתה החופה והיום עולם התורה מוביל את עם ישראל לחופה ולנישואין בבנין בית המקדשבמהרה בימינו אמן.
הראיון נחתך, מסתיים. החברותא ממתין...
'זה מה שהקב"ה רוצה, שנציל עוד ילדים לתורה'
כאשר עלה בליבי הרעיון לשוחח עם הרב אורי זוהר, הדבר הראשון שעשיתי היה להרים טלפון למנכ"ל 'לב לאחים' לרב סורוצקין שהרב אורי זוהר פועל איתו במשותף כבר שנים רבות. התברר שהערתי אותו, 'אני בניו יורק' הוא אמר 'כאן לילה'. דיברנו, ואז אני שואל אותו: 'עוד פעם אמריקה, רק לפני שלושה שבועות היית שם מאיפה לוקחים את הכוחות הללו להתרוצץ לאסוף כסף' ?
'על כוחות אתה שואל, אז אספר לך' הוא עונה. "לפני עשר שנים הייתי עם הרב אורי זוהר במקסיקו. הסתובבנו יחד עם הרב דוד בן חמו שליט"א, רבה של קהילת 'שובה ישראל' בבתי עסק של יהודים טובים בשוק של 'מסקלקו'. משהו שמזכיר את שוק מחנה יהודה או שוק הכרמל, אבל הרבה יותר גדול. ססגוני, רעשני וצפוף. זה היה יום חם, בשעות הצהריים.
בין הדוכנים ישנם מחסנים ומשרדים של סוחרים מאנשי הקהילה. הסתובבנו כמה שעות, בשלב מסויים אמרתי לרב בן חמו שהרב אורי זוהר נראה לי מותש מאד. הייתה לו דלקת ברגל ואנחנו כיתתנו את רגלינו זמן ממושך. 'יש עוד כתובת אחת הוא אמר, חבל'. כשהגענו לפתח בניין המשרד אמר הרב בן חמו, 'אני לא רוצה סתם להטריח את הרב, חכו למטה, אני אעלה ואראה אם הוא במשרד ואז אקרא לכם מהחלון'.
בינתיים אני שם לב שהרב אורי זוהר מוצא לו איזו נישה קטנה בין שני דוכנים סמוכים. אחד לבגדי ילדים ואחד עם שוארמה על ריחותיה. במרווח הקטן הזה שביניהם – קצת יותר מחצי מטר הוא מתיישב על המדרכה שבשפת הכביש, מעין מדרגה של 5-6 ס"מ, מוציא מכיסו חומש ותוך שבריר שנייה כולו שקוע בו.
אני מביט למעלה לחלון המשרד בקומה השלישית, הרב בן חמו בחלון מסמן לנו לעלות. אני מביט ברב זוהר הנראה כאילו הוא יושב על כסא עם סטנדר בבימ"ד ממוזג בירושלים. 'הוא נמצא, צריך לעלות' אמרתי.
ואז, בעודו יושב, הביט בעיניי ואמר: 'שמע, אם לפני שלושים שנה מישהו היה אומר לי שאחזור אי פעם בתשובה, הייתי אומר לו שהוא מדומיין - וחזרתי. אם מישהו היה אומר לי שאחזור בתשובה ואהיה חרדי, הייתי חושב שהוא משוגע, והתחרדתי. אבל אם מישהו היה אומר לי שאחזור בתשובה ושאהיה חרדי ושאהפוך להיות שנורר פה בשוק של מסקלקו, הייתי מאשפז אותו'.
ואז הושיט לי את ידו כדי שאעזור לו לקום על רגליו ואמר בנחרצות: 'אבל אם זה מה שהקב"ה רוצה שנעשה, כדי שנוכל להציל עוד ועוד ילדים לתורה...' ועוד לפני שהשלים את המשפט הוא קם והתחיל לרוץ במדרגות לקומה השלישית כשאני בקושי משיג אותו'.
המילים הללו: 'זה מה שהקב"ה רוצה שנציל עוד ילדים לתורה' לא פוסקות מלהדהד באוזניי, מאז ועד עתה. אז אם אתה שואל אותי מאיפה הכוח, זו התשובה! המילים האלו שעדיין מהדהדות באוזניי, הן נותנות את הכוח לכתת רגליים כדי להציל עוד ועוד ילדים לקב"ה".
"ואם אתה שואל אותי מהו כוחו מה סוד קסמו של הרב אורי זוהר, אספר לך סיפור:
באחד מביקורנו בחו"ל נפגשנו עם יהודי יקר שלא ידע מה זה הרב אורי זוהר. ידיד 'לב לאחים' שארגן את הפגישה הסביר לאותו תורם שהרב הוא 'כוכב' גדול לשעבר וכדאי לו להיפגש. כשנכנסנו לפגישה המתין לנו המארח ובידו כפית. לא הבנו מה זה צריך להיות, כפית בלי כוס! אך הוא הגיש את הכפית לרב אורי זוהר ואמר: 'שמעתי עליך, נראה מה אתה יכול לעשות'. לקח לנו כמה שניות להבין שאמרו לו הרב 'אורי כוכב', והוא התבלבל בין הרב אורי זוהר לאורי גלר - מכופף הכפיות.
חשבתי בליבי וכך גם אמרנו ליהודי 'אורי' 'אורי', אבל בהבדל קטן הוא מכופף כפיות והוא מכופף נשמות, זה כוחו".