הם לא רוצים פתרון, הם רוצים מלחמה.
לא נתייצב בלשכת הגיוס להסדיר את מעמדנו כ"תורתו אומנות" / "אפילו אם יכניסו אותנו לכלא, אנחנו נמסור את הנפש / נמסור את הנפש ללימוד התורה עד הנשימה האחרונה /אם תנסו לגייס יעמדו בפניכם פלוגות מתאבדים / אנחנו פלוגות מתאבדים! גם אם תעמידו אותנו בפני כיתות יורים לא תכניעו אותנו / יהיו עוד הרוגים - [חשש? תקווה?] / נשמח להיהרג על לימוד התורה / "היטלר / נבוכדנצר / סטאלין / אינקוויזיציה/...
כך חלפה לה תהילת עולם
בגרון ניחר, עייף, אך מלא סיפוק חזר לביתו לאחר ההפגנה הנואם המרכזי "הרב בידרמן" [שם בדוי]
בתשישותו נרדם על הספה בסלון ביתו.
והנה חלום:
ובחלומו הנה הוא עומד על בימת הנואמים ברחבת הכותל המערבי בכנס "מסירות נפש", ערב לפני היום שנקבע ע"י המשטרה הצבאית, כיום הביצוע של פקודת המאסר לכל מי שלא התייצב לרישום בלשכת הגיוס לסדר את מעמדו כ"תורתם אומנותם".
בחלומו, הנה לפניו כמאתיים תלמידי הישיבות "מוסרי נפש" שלא כרעו לבעל ועמדו בגבורה אל מול הוראת גדולי הרבנים להתייצב.
לפי הוראות "במאי העצרת", על דש בגדם הימני של "מוסרי הנפש" פקודת המעצר האישית על רקע טלאי צהוב, ועל דש בגדם השמאלי שלט קטן ובולט "אבינו מלכנו עשה למען טבוחים על ייחודך".
ארשת פניהם צוהלת בשמחה של מצווה – "בכל נפשך אפילו נוטל את נשמתך... מתי יגיע דבר זה לידי ואקיימנה .
מתוך קהל הנאספים היה אפשר לשמוע קולות חרישיים של בוז לתלמידי הישיבות האחרות שלא מסרו את נפשם, ובפשרנותם לומדים תורה בשעות אלו בישיבות.
שלטים צבעוניים בצבע דם נישאו בידי "מוסרי הנפש" ובהם הכיתובים "עשה למען הרוגים על שם קדשך" – "גם סטאלין לא הפחיד אותנו" - "מי אתם שתפחידו אותנו, במה אתם יהודים בכלל" - בתוך יער השלטים בלט שלט ועליו תמונה של "סוסים" ללא זנבות.
לאחר קריאת פרקי תהילים , בדבקות ובזעקות שבקעו את כל ז' הרקיעים, שמעו הנאספים את הנואם הראשון שציטט בקול בוכים את דברי הגה"ק ר' אלחנן וסרמן הי"ד לפני עקידתו בשואה. וקרא ל"מוסרי הנפש" ללכת בדרכו של הגה"ק הי"ד ושלא לפגום את מחשבתם לפני עקדתם, ולהרהר חלילה במחשבות פיגול כגון האם ההוראה שלא להתייצב הייתה נחוצה... ועוד מחשבות טמאות דומות.
הנואם השני קרא בבכיות נוראות את קינות ט' באב המדברות על מסירות הנפש בתקופת מסעי הצלב, לא הייתה עין שנשארה יבשה למשמע הדברים.
הנואם השלישי חיזק את "מוסרי הנפש" בדברים נלהבים והקריא את סדר היום בכלא, סדרים , שיעורים,[כל זמן שעדיין הם חיים.]
ואז עלה הרב בידרמן והלהיט את הקהל כשקרא את סיסמת העצרת! "עברנו את אושוויץ נעבור גם אתכם" [עברנו?] כמו כן הכריז הרב בידרמן בשם ראשי הישיבות, ששם הישיבה שנוסדה בכלא יהיה "ישיבת מהר"מ מרוטנבורג". ובגרון ניחר המשיך הלהיב את הקהל ואגרופים קמוצים הנישאים אל על איים על השלטונות בקבוצת ה"מתאבדים" שתתפוצץ עם הסוהרים יחד אם הם יפריעו להם ללמוד תורה.
השמועות סיפרו על מטעני נפץ "גרמא" שפותחו במכון "צומת" במיוחד לכבוד "מוסרי הנפש".
לאחר שיחות החיזוק , כל בני התורה התלכדו למעגל גדול ובעיניים עצומות ודבקות אין קץ, שרו כולם. "וכל קרני רשעים אגדע" "תורה הקדושה התחנני בבקשה" "בשלטון הכופרים אין אנו מאמינים" "עוצו עצה ותופר" .
וכך מחוזקים ומוכנים נפשית לקבל באהבה את גזרת שלטון האכזר, פרשו להם בחורי הישיבות למנוחתם האחרונה.
רבים מ"מוסרי הנפש" לא עצמו עיניהם כל הלילה וניצלו את הזמן כדי לשנן שוב ושוב את "כל כתבי אייכלר" שציידו בו המארגנים את כל מוסרי הנפש".
למחרת התייצבו עשרות אלפי בני התורה בשערי בית הכלא. בגאון, בשמחה, צהלתם על פניהם ועזוז רוח בליבם,
גמרא מתחת לבית שחיים, ותפילין בידיהם.
בראיונות לכלי התקשורת בארץ ובחו"ל הסבירו בחורי הישיבות וביקשו מהקהל החילוני לראות בהם, את הממשיכים האותנטיים של מוסרי הנפש שנשחטו למען קיום התורה שבכל הדורות.
וכך בראש מורם ובגאון, נכנסו עשרות האלפים בשערי הכלא הנורא. מי שזכה להיות שם לא ישכח לעולם, את המראה אפוף ההוד, ההרואי, ומרטיט הלב בשערי הכלא.
וייקץ הרב בידרמן והנה חלום
והנה שוד ושבר! שוב ושוב קרא הוא את סעיפי החוק החדש וחשכו עיניו. אין מעצרים המוניים אין גיוס בכפיה הרשעים הארורים פטרו את כולם מגיוס בשנים הקרובות וגם אח"כ ....
כך חלפה לרב בידרמן תהילת עולם.
חייבים להמשיך להילחם אמר הרב בידרמן לעצמו, המלחמה עצמה חשובה מאין כמותה לאיזון ההשקפה הטהורה [גם תענוג להרגיש מצביא המונים ו"גנרל" גדול, חשב הוא לעצמו]
נכון שהמלחמה יכולה לגרום חלילה לחנק כלכלי גדול יותר של ציבור האברכים, אבל למי אכפת!
הוא כינס עוד באותו לילה את חבריו העסקנים לישיבה דחופה.
מסקנות האסיפה שנשמרו בסוד: יש להילחם מלחמת חרמה בכל מי שאינו "תורתו אומנותו" שלא לשרת בשום מסלול, רק כך יהיה סיכוי שלא ימולאו ה"יעדים", ושוב נוכל לקרוא לצעירים ל"מסור את הנפש"
המשך עלילותיו ומעשי גבורתו של הרב בידרמן עוד ייכתבו בדפי ההיסטוריה החרדית אמן.