אז זהו, חוג הגיוס עבר וכמוהו חוק המשילות וחוק משאל העם. או אם תרצו שם אחד לשלושתם "חוק ההדבקות לכורסאות עור הצבי בקואליציה" שכן התרגיל המסריח כבר נודע לכולם וגלוי לפני כל יודעי דת ודין. ממשלת השמד חתמה על מסמך 'סודי' שלפיו מתחייבת כל מפלגה לתמוך בחוק שהציעה המפלגה השנייה בתמורה לתמיכתה של זו בחוק של הראשונה.
נשמע מסובך? לא למי שהאידיאולוגיה שלו שווה כמו הכיפה שהוא חובש על ראשו, או אם תרצו כמו 'הסיכה' שהוא חובש על קרחתו.
מבלי להכנס לקונפליקט ההזוי שבדבר שבו נחקק חוק במדינת ישראל באופן דיקטטורי ומוזר מבלי יכולת התנגדות, ובכלל מבלי דעת האם החוק הזה טוב או רע. ומבלי להזכיר את הגדרתו של היועץ המשפטי שאמר כי אכן יש כאן 'מהלך חריג'. הרי שהדברים מקוממים עד למאד. זו הרי חוצפה שאין כדוגמתה.
על 'משמעת קואליציונית' בתוך הסיעה עוד שמענו, אך האם במדינה מתוקנת מישהו שמע על 'התחייבות כלל קואליציונית'? אולי באירן או בעירק או בכל דיקטטורה אחרת שבה נבחר הנשיא ברוב מוחץ של תשעים ותשע אחוז.. [הוא חייב הרי להשאיר אחוז אחד למען רפי השכל שבעם שזוכרים בברור שהם הכניסו פתק אחר לקלפי..] - משוגעים, תרדו מהגגות. לעיתים, אדם ברום גובהו או במיעוט תבונתו לא ממש מבין עד כמה נלוז המעשה.
אבל עדיין, בקצה מנהרת החושך האירה קרן אור חשובה. לא מדובר חלילה בהרהור תשובה או בחרטה של אי מי מאלו המרימים ידם בתורת משה, שלא תטעו. המדובר הוא בחבר כנסת אחד, עלום למדי, לפחות עד לפני כשבוע, שמשתייך דווקא לבית של א"י הן בדעותיו והן בהשקפת עולמו, שהיה חבר בוועדת שקד והתבטא בחריפות על 'העסקנים החרדים' המבלבלים את העם.
האיש, שהיה לוחם דגול והשתתף בקרבות מכריעים ובאמת זכותו שמורה לו, יוני שטבון שמו, קנה את עולמו.
למי שלא היה בארץ בחודשיים האחרונים וגם למי שהיה, נזכיר, כי יום לפני ההצבעה הגורלית [שנכפתה, ממש כך] על חברי הקואליציה, עלה חבר הכנסת יוני שטבון לדוכן הנואמים ונתן שם את 'נאום חייו' תרתי משמע.
בדבריו הגדולים שארכו כמעט תשע דקות, הצהיר חבר הכנסת כי דווקא בשל ערכיו המקודשים שהובילוהו להילחם בחירוף נפש למען הגנת המולדת והעם שנגזרו מהפסוק "ואהבת לרעך כמוך" הוא אינו יכול להרים יד בתורת משה ולהצביע בעד חוק הגיוס הקובע כי מי שתורתו אומנותו הרי הוא עבריין. ואהבת לרעך כמוך, אמר שטבון, נאמר גם על אחינו החרדים.
כששמענו את הנאום, נורא התרגשנו. אכן לא בכל יום מעז חבר כנסת צעיר לצאת בגלוי כנגד ישב ראש מפלגתו ונגד הקואליציה כולה. אך עדיין המתנו ליום השלישי, אתם הרי יודעים, דיבורים לחוד ומעשים לחוד, תשאלו את חבר הכנסת מוטי יוגב שהצהיר מעל כל במה אפשרית שלא יתמוך בחוק הגיוס ויהי מה, אלא שמשום מה ביום השלישי הורמה ידו לאות 'הן' כמו שאר מרימי היד בתורת משה. ההסבר שלו, שהיה כנראה מחווה לחג הפורים, שבו נטען כי הוא הצביע "ביד שמאל" לא הצליח להצחיק, אפילו לא את אחמד טיבי.
ההפתעה הגדולה אם כן, הייתה דווקא ביום ההצבעה הגורלי שבו קיים חבר הכנסת יוני שטבון את דבריו והצביע כנגד החוק הדורסני. את שכרו אגב, הוא קיבל מיד, כיאה לדיקטטורה מתוקנת. כוחו הפרלמנטרי הושעה למשך ששת החודשים הבאים ועוד כהנה מכות בכנף. אבל את שכרו האמיתי עוד יקבל שטבון ולאו דווקא מאתנו אנשי הציבור החרדי.
אין לי ספק כי משכן מיוחד הוכן באותה שעה שבו נאם שטבון, אי שם למעלה בגן העדן. משכן השמור למקדשי השם בחייהם.
מיד לאחר ההצבעה הגורלית שוחחתי עם שטבון, הזדהיתי כ'יהודי' ולאו דווקא כחרדי והסברתי לו כי לדידי כאדם, ישנה המשמעות הידועה של הפסוק כהגדרתו של רבי עקיבא, ולהבדיל אלפי הבדלות זכה הוא, דווקא מתוך עמק הבכא שבו נמצאת מפלגתו והוא בכללם, לקדש ולהגדיר מחדש את המושג האלמותי המלווה כל יהודי המוזכר במשפט 'ואהבת לרעך כמוך'.
זכה יוני שטבון להיות ממוסרי הגוף, להבדיל ממוסרי הנפש. זכה חבר הכנסת הצעיר לקנות את עולמו בשעה אחת. הן אמת, החוק עבר גם לאחר התנגדותו ושום משבר קואליציוני לא קרה בעקבות דבריו. אך דווקא בשל כך, דווקא בשל העובדה כי לנאומו לא היה שום כח מעבר למשמעות שבדברים ומעבר להכרזה כי ה' הוא האלוקים ותורת ישראל חיה וקיימת, ראוי הוא שטבון לצל"ש של ממש.
וגם שטבון זכור לטוב.