"כמה היה הפער בין ר' משה אבוטבול לשני?", שאל אותי הגאון הגדול רבי ראובן אלבז, ראש מוסדות 'אור החיים', שעה שנכנס לבית המדרש 'ממזרח שמש' במוצאי השבת האחרונה, נזהר לא לנקוב בשמו של האחר.
המקום היה מלא מפה לפה. הנואמים רמי המעלה חיכו לאורח. מי שבית שמש היא העיר השנייה שלו. למעלה מארבעים שנה הוא כאן. והוא ימשיך להיות כאן. גם אבוטבול, כנראה.
956 קולות, עניתי לקול המוזיקה הרועמת. "ימים על ימי מלך תוסיף". אנשים יצאו מגדרם, חולקים כבוד למלכות. מקים עולה של תשובה. הוא הרים את עיניו הטובות ולחש לי: "אם יהיה הבדל של 955 קולות, הרי זה כבר חילול השם". והמשיך בחיוכו אל עבר הבמה.
הכינוס היה ממצה. תובע. הגר"ד יוסף ביקש לא להתנמנם. אריה דרעי ביקש לא להתלהם. משה אבוטבול ביקש לא לוותר. מאיר בלעיש ביקש לא לפחד. לא, לא, לא. רק אחד ביקש כן. רבי ראובן אלבז. כן לקרב. כן לרחם. כן לאהוב. כן, כן, כן.
הוא דיבר על מלאכת המשכן. שזר בדבריו את מעשי הכרובים, שהיו סמל לאהבת ישראל. ואז זה קרה. באמצע הדברים, רושפי האש, הבחין בבלעיש משמאלו, על הבמה. מי שהעניק ומעניק חומת הגנה חילונית לאבוטבול.
מילותיו נעתקו. ראש הישיבה לא יכול היה לדבר. מהתרגשות. "מאיר, מה אתה מתחבא? יהודי יקר שזכה להתקרב ולהכיר את בורא העולם". הוא חיבק אותו בחום והמשיך בדרשה.
אם ינצחו בבית שמש, וכנראה שינצחו, הרגע הגורלי שנתן את האות לפתיחת המערכה היה החיבוק הזה. כאן נדלק הניצוץ של מערכת הבחירות שנכפתה על היהדות החרדית בעיר.
• • •
הרב משה אבוטבול נשמע רגוע. אולי מדיי רגוע. "מה יש לכם העיתונים? התחלתם להאמין למערכת המשפט?" הוא שואל בחצי כעס חצי הומור.
"אם כולנו נצא להצביע, העיר תישאר בידינו". משוכנע אבוטבול. הוא נזהר לא לומר 'עירייה' רק 'העיר'. הוא מזמן כבר לא חושב על הכיסא שלו ועל המקום שלו. "תאמין לי, אני לא צריך את כל הקלחת הזו. מרן פסק שאשאר כאן ואני אשאר כאן". נכון, עם פסק הלכה אסור ליהודי ירא שמים להתווכח.
והוא לא מתווכח. אבוטבול הולך ישר. מדיי ישר. מי שינסה להדביק לו כתם כזה או אחר, יימצא את עצמו משקר. מזייף. אבוטבול לא זייף את הבחירות. בית המשפט, בניצוחה של התקשורת, בניצוחו של אלי כהן זייף את הבחירות בבית שמש. זיוף כבד. הרבה יותר מ-36 קולות.
קלמן ליבסקינד לא חשוד על אהבת החרדים. והוא כן נתן ספרטקיבה נכונה לההתרחשויות בצלע בית המשפט-אלי כהן, והנתונים קודרים. קודרים מאוד. שחורים הרבה יותר מאיתנו. הם, המתהדרים בשמירת החוק רמסו ברגל גאוה את החוקים המקודשים להם. ובלבד לנצח.
את מי? את אבוטבול? ממש לא. גם אויביו מודים שאבוטבול הוא איש הגון. שיוויני. נושא בנטל. אלו מילים שהעם בישראל מאוד אוהב לשמוע בימים אלו. ואבוטבול הוא כזה. לא הוא הבעיה. האיש והחיוך רק טובים לעיר. הוותיקה. החדשה.
אז מה לא טוב? מה לא מתאים להם? הכיפה שלו באמצע הראש שחורה מידיי. גדולה מידיי. תווי פניו יהודיים מדיי. שחורים מדיי. הוא שייך לזן מסוים.לחוג מסוים. לקהילה מסוימת, שהם מפחדים ממנה. מגידולה הטבעי בלעה"ר. מנחיצותה למשק. מתרומתה לעיר.
כן, החרדים תורמים לבית שמש קצת יותר ממה שהחילונים תורמים. אולי הם לא ממלאים את הפיצוציות והתיאטורונים - שגם אותם הקים האיש והחיוך עבורם - אבל הם ממלאים את הקניונים. את אגף הגביה. את רשות המיסים. הם משלמים את חובותם כמו כל אזרח מוסרי אחר, ואולי אף יותר.
הנתונים מדברים בעד עצמם: לא היה ראש עיר שנתן כה הרבה למעם הציבור הדתי. החילוני. הוותיק. החדש. הקנאי. הפשוט. המודרני. האנגלו-סקסי.
אבוטבול נשמע משועשע: "אתה יודע מה זה לנהל כזה עיר? צריך לולייניות כדי להלוך כנגד רוחו של כל אחד". והרוח כאן מנשבת. אוהו מנשבת. רוח שאינה מצויה.
• • •
רק תראו את כוחה של בית שמש: יריקה שלא הייתה ולא באה לעולם הביאה את לפיד לממשלה. הדירה את החרדים מהקואליציה. הוציאה השבוע את רבבות אלפי בני ישראל לרחובות שצעקו ה' הוא האלוקים. כוחה של עיר.
העתיד? תלוי רק בנו. אם ניתן את העיר לזייפנים - נפסיד את העיר. העיר תפסיד אותנו ישרי דרך, המממנים ומתחזקים את העיר. את הקניונים. את חיי התרבות של העיר. ואנחנו כידוע ציבור שמרן שמפרגן לאחרים תרבות ופנאי.
העיר גם תפסיד ראש עיר שיודע לנהל ולנווט את העיר בחכמה יתירה. שהשקיע כאן בעיר את המיטב והמירב לכל הקהלים. גם לאלו שלא מצביעים עבורו מכל סיבה שהיא.
אם לא נתעורר, העיר תרוויח ביושר אנשים זייפנים שמזייפים את הבחירות, מעוותים את הדין. לאלו תתנו מפתחות?
* הכותב הינו עורך 'בקהילה' ותושב העיר בית שמש