זה נדיר שלאדם יהיה אינסטינקט לשלם מס למדינה. כמה אנשים מוסיפים מרצונם החופשי על המס שהם משלמים למדינה? לעומת זאת, יש בני אדם שיש להם אינסטינקט להילחם. הרבה אנשים במהלך ההיסטוריה התנדבו להילחם, או נאבקו על כך שיינתן להם למלא תפקיד צבאי הרפתקני יותר. האינסטינקט הזה בוטא בידי משה דיין כך: "איני מכיר משהו יותר מלהיב מאשר מלחמה".
לבני אדם יש אינסטינקטים ואימפולסים שונים: הם באים מלידה, והם משונים בידי התרבות והתבונה. המוסדות הפוליטיים, הקהילתיים, החינוכיים והדתיים משפיעים גם הם על טיפוח האינסטינקטים שבאדם. כאן נבדלת היהדות מן הלאומיות. היהדות נאבקת באינסטינקט המלחמה. היא מגנה אותה באמצעות שיוכה לסוס. כך נאמר במסכת פסחים: "ששה דברים נאמרים בסוס: אוהב את הזנות, ואוהב את המלחמה, ורוחו גסה, ומואס את השינה, ואוכל הרבה ומוציא קמעה, ויש אומרים אף מבקש להרוג בעליו במלחמה". משל הסוס כאילו לא נעלם ממשה דיין, סמל לעומד בעבר השני של היהדות. וכך הוא אמר על חיילים: "מוטב לבלום סוסים דוהרים מלדרבן שוורים נרפים". אלא שבעוד ביהדות, שנאת המלחמה מותירה את האדם מן הבהמה, אצל משה דיין היא רק מותירה את בהמת הסוס מבהמת השור.
גיוס חובה איננו רק כפייה על החרדים לשאת בנטל המלחמות על שלטון ציוני בכל תושבי הארץ, אלא זוהי גם כפייה עליהם לפעול, כאילו הם ניחנים באותם אינסטינקטים לוחמניים הנערצים למשל על אגרופנים, דוגמת יאיר לפיד. מה שבעינו של משה דיין הוא מתן הזדמנות לרכוש לעצמו תהילת עולם של מכה ברבבות, בעיני בני אדם תרבותיים הוא כפייה להשחית את נפשם.
כיצד, איפוא, ניתן לראות הטלת גיוס חובה של שלוש שנים על כל אזרח כמעשה שוויון, בה בעת שמבחינת האחד הוא הזדמנות למימוש יצריו, דחפיו ותשוקותיו, בעוד בעבור האחר הוא הפלתו לציפורני שמד? אם אתה במצב כלכלי דומה לחברך, השקל שייקחו לך, יכאב לך באופן קרוב לשיכאב לו, אך לא כן נטילת החירות מהשתתפות במלחמה: עבור האחד היא כואבת הרבה יותר מן השני. לכן, כאשר נהוג צבא שכירים, יהודי חרדי, יהא עני שבעניים, אינו מתגייס אליו. זוהי העדפה נגלית, עד כמה גיוס חובה הוא נטל שליהודי חרדי הרבה יותר קשה לשאת, מאשר למי שנפעם מהחיים על החרב. שוויון לא יבוא על ידי גיוס חובה כללי, אלא על ידי ביטול כללי של גיוס החובה.