אימת הציבור החרדי, הם תמונות דמיוניות מזוויעות, של קלגסי המשטרה הצבאית והאזרחית, פורצים את שערי הישיבות ותולשים, את בחורי החמד, מנגינת הגמרא, וממנגינת אביי ורבא, תוך כדי תלישה בכוח של המסכת הנלמדת, מידי התלמידים.
ומשם הופה, היישר למחנה האימונים, תוך גילוח זקנם, ושינוי מהותם וזהותם.
התמונות הדמיוניות הקשות הללו מזכירות לנו את אויבי ישראל מכל התקופות והזמנים הקשים והאיומים בהיסטוריה היהודית - הרוויה בדמם של יהודים קדושים וטהורים.
נסחפנו, לא?
נראה, כי כשם שהציבור החילוני, מעולם לא הבין, את מהות לימוד התורה, וכי מה יש לו לבחור צעיר, לעסוק בתלמוד שנכתב לפני שנים רבות ובתורה שבאה מסיני, שכל הידע ההיסטורי של צעיר חילוני, על סיני, זו החזרתה למצרים בהסכם 'קמפ דיויד'.
כך, גם אנו הציבור החרדי, מי שלא שירת, ולא הכיר מקרוב את אופי הגיוס ואת צה"ל, מדמיין מצבים בלתי אפשריים, הם לא רק כאלו שאינם אפשריים מבחינתנו כחרדים, אלא הם גם מצבים מדומיינים שאינם חקוקים בספרי צה"ל השונים - קרי, לא קיימים.
אז מה בכל זאת בין גיוס חובה לגיוס בכפייה
גיוס חובה אומר, בין היתר, כי כל צעיר שהגיע לגיל גיוס, חייב להתגייס לצה"ל ולתרום 3 שנים עבור ביטחון המדינה.
גיוס בכפייה, אומר, כי מי שלא יאות להתגייס ולמלא אחר חובתו על פי חוק, יכפו עליו את השירות בכוח - אם על ידי כליאתו אחר סורג ובריח, או בכל דרך כוחנית אחרת.
החובה והכפייה, נראים משולבים זה בזה, עובדה, מי שלא משלם מס הכנסה ואיננו ממלא אחר חובותיו אזרחיות, ולבטח מי שפועל באופן פלילי, עלול למצוא עצמו מאחורי סורג ובריח, כאשר בדרך, יוציאו ממנו בכל דרך אפשרית, באמצעות רשויות האכיפה, את הכספים שלא שילם, או חובות אחרות שלא מילא.
אלא ששירות בצה"ל, זה עובד אחרת.
מה שניתן לעשות בכוח, בתשלומי מס הכנסה וחובות מסוג זה של גבייה ואכיפת חוקים, לא ניתן לפעול כאשר מדובר בשירות בכלל ובשירות צבאי בפרט, ובטח ובטח, כאשר מדובר באוכלוסייה שלמה, שמתנגדת לשירות מסיבות ערכיות, ולא מסיבות 'שלא בא לי', כדוגמת האנרכיסטים הרבים המשויכים לשמאל הישראלי, ומקבים גיבוי מלא למעשיהם, מהתקשרות הישראלית והח"כים השונים.
השירות בצה"ל מאופיין, בתרומה של המתגייס, בנתינה, ביוזמה, המאופיינת במוטיבציה רבה, ובאמונה של צדקת הדרך והשירות. את כל אלו ועוד, לא משיגים אף פעם בכפייה.
את כל זאת יודעים היטב ראשי הצבא והמדינה, אילו ששירתו בצבא, לא בעיתון במחנה - כדוגמת לפיד.
אם כן, תשאלו מה המשמעות של שירות חובה, אם אין דרך של כפייה?! כדי להסביר זאת, אבקש להקדים ב'להבדיל אלף אלפי הבדלות'.
התורה אומרת בפרשת הקרבנות, אדם שחייב קרבן 'חטאת', ואינו רוצה להביאו, כופים אותו להביא את חובתו, 'עד שיאמר רוצה אני' ורק אז מביא הוא את קורבנו.
חז"ל מסבירים את פשר הדברים, בכך שכתוב בפסוק, יקריב אותו לרצונו, יקריב משמע בעל כורחו, לרצונו, משמע רק אם ירצה.
אם כן איך מתיישבים שני ההפכים זה עם זה. עונים חז"ל, אלא שכופים אותו עד שיאמר רוצה אני.
שוב שואלים חז"ל, כופים אותו עד שיאמר רוצה אני, זו גם כפייה, אולי בתופסת ובמשחקי מלים בלבד.
על כך עונים חז"ל, שאדם באופן טבעי רוצה ומעוניין לעשות את המוטל עליו, ומוטל עליו להקריב קרבן 'חטאת' - במקרה זה, ומטעמים של עצלות וחוסר רצון להוציא כסף, הוא מסרב, אך כשכופים אותו, הוא באמת רוצה.
כך משתלבים שני מילות הפסוק - 'יקריב' ו'לרצונו'.
אכן כל זאת, כאשר אדם מאמין באמת ובתמים, בחובה הנכפית עליו, ובאמת בתוך תוכו הוא רוצה לעשות מה שצריך ומה שנדרש ממנו, שם אכן ניתן לחייב בחוק. אך מי שאינו מאמין בנושא ובעניין שמחייבים אותו על פי חוק, כדוגמת שירות בצה"ל, כתחליף ובמקום לימוד תורתנו הקדושה, הרי שאין כל יכולת ממשית ואמיתית לכפות גיוס בכוח.
גיוס בחורי ישיבה בכוח הזרוע - לא יהיה!
לכן, כל מסע ההפחדות שמנהלים קבוצות אנשים, המכונים בטעות - אנשים מתוכנו, הרי שבאמת אין בהם ממש.
אומרים אינטרסים, אולי.
רק לא אמת!