בסיפור הבא, נזכרתי השבוע, עת רבבות בני ישראל, חרדים וחילונים כאחד בקעו שערי שמים בתפילה ובתחנון לרפואתם של ילדי משפחת גרוס. המחזה המדהים של אנשים נטולי כיפה וציצית שהתאחדו בתפילה למשפחה אחת גדולה, הזכירה לי כי למרות השוני הגדול, עדיין אין לך רשע בישראל שאינו מלא מצוות כרימון.
וכך היה המעשה: באחת הפריפריות הסמוכות למרכז, כיהן כרב העיר, יהודי בעל לב חם שחיש קל התחבב על כל תושבי המקום, משפחות פשע וראשיהם. הגיעו הדברים לידי כך שאף משטרת ישראל פנתה לא פעם לאותו רב עיר מכובד ובקשתה בפיה כי ישכין השלום והשלווה בין ניצי העיר. ואכן מהות תפקידו של הרב חרגה מזמן מן המוסכמות ההלכתיות ועברה באופן כמעט רשמי לתואר 'האיש החזק בשכונה'. ולא תחשבו כי 'שכונה' פרושה מקבץ רחובות עם תמרורים. חלילה. "השכונה" בה' הידיעה היוותה את מרכז הפשיעה הגדול בישראל. ידעו כל תושבי האזור כי במנהטן ישנה השדרה החמישית ובישראל יש את 'השכונה'. איש לא ההין לחלוק על ההשוואה המצמררת ואם היו שהעזו לחלוק ולערר על הדימוי, עשו זאת מהכיוון ההפוך וביטלו את אימתה של מנהטן מול אימת השכונה. כך או כך להיות האיש החזק בשכונה אינו בהכרח תפקיד הנושא בחובו זרי שושנים ואהבה. אכן, מלגות קיום חודשיות היו משתלשלים לידו של הרב על כל 'פשרה' או 'בררה' שעשה בל כורחו אך לא היה בהם כדי להשקיט את חרדתו וחרדת רעייתו מפני שלומם של הילדים המהלכים בחפזה מביתם בואכה בית הספר וחוזר חלילה.
חלפו ימים עבר השנים וכבוד הרב פינה את משרת 'רב העיר' לבא אחריו וקיווה כי בכך יבוא השלום, השקט והשלווה לביתו. אמר ועשה. נטל צרורו ומטלטליו ופינה את ביתו ובניו ל'שכונה' מסוג אחר. והנה, אך ביקש יעקב לישב בשלווה וקפצה עליו רוגזו של 'כחלון'.
תהליך השיקום של האחים גרוס (צילום: באדיבות ערוץ 10)
כחלון זה אימת השכונה היה. ואלמלא ידו האחת שניטלה הימנו באחת הקרבות, ספק אם היו תושבי השכונה מונים את מנין התושבים כעת כמות שהוא. איש תמיר וגבה קומה היה, חסון וזקוף ונטול שיקול דעת של רחמים. לא אחת היה 'מוריד' אף את הטובים שבחייליו על מעידה קלה שבקלות. שבע נשמות ושבעה רוחות היו לו לאיש זה. עשרות התנקשויות שרד ומאות מלחמות של ממש צלח. אלא שחביבותו על הקהל נקנתה לו בזכות ולא בחסד. מילתו שלו הייתה שווה כזהב לבן ומלוטש. וזאת ידעת; כי אם את מילתו של כחלון קיבלת, הרי שהנך תחת חסינות לשנים הקרובות. וחסינות זו כהילה של ממש סביב המוגן.
וכעת, ללא כל הכנה וללא כל הקדמה קיבל הרב שיחת טלפון בהולה מכחלון זה ובפיו בקשה: "רבנו, לכאן!". לא ידע הרב את נפשו מפחד ומחרדה. לסרב לכחלון כמוהו כהתמודדות מול אש אוכלת כשגופך אפוף נפט וסולר. נפרד 'רבנו' מאשתו ובניו בדמעות שליש ועשה את דרכו ל'טירתו' של מלך העולם התחתון.
ולנגד עיניו, כחלון האגדי מוטל כפגר במיטת חוליו סביבותיו צינורות ומכשור רפואי ודיבורו קשה עליו. "רבנו, אני רוצה להתחתן" מטיל כחלון את הפצצה והפעם נטולת הדף. ובעוד הרב מנסה לאכול את אשר שמע ולעכל את מה שראה, הגיעה לפניו הכלה המיועדת, גרושתו של כחלון בכבודה ובעצמה. "מה קורה כאן" תוהה הרב. ובתשובה מספרת ה'כלה' כי החתן הטרי התחנן כי החתונה תבוצע היום ובתמורה העביר כבר לחשבון הבנק של כלתו מיליון שקלים כשעוד שתי מיליון יעברו מיידית לאחר טקס החופה והקידושין. "שלוש מיליון שקל" צווח הרב באזניו של כחלון "השתגעת?".
ואז בלהט הדברים פותח כחלון הרוצח האגדי את פיו ומסביר לרב: "כבודו, רבות שדדתי ורבים 'הורדתי' מאיש לא יראתי. אך עתה, עיניך הרואות שעותיי ספורות כליותיי אינן מתפקדות והטוב שברופאים 'נותן' לי שבוע. מדבר אחד אני פוחד, מהגיהינום. רבות חשבתי איך וכיצד אני מתגבר על ה'ברוך' הגדול הזה שמצפה לי. ואז נזכרתי במאמר חז"ל כי ל'חתן' נמחלים עוונותיו. רבינו אני לא רוצה גיהינום! ואם לא עכשיו אימתי." והרב, בדמעות שליש העמיד חופה ופרש טלית בירך וקידש.
ובלווייתו רבת המשתתפים של כחלון הספידו הרב וסיפר את הסיפור. ובעוד כל הקהל משתנק בבכיו הוסיף הרב: "אינני יודע אם אכן נמחלו עוונותיו של כחלון זה. אבל אדם שמוציא שלוש מיליון שקל בדעה צלולה רק בשביל להינצל מדין שמים ובכך מצהיר את אמונתו בבורא העולם ומכריז כי יש דין ויש דיין. אדם כזה בהחלט עשה רעש גדול בשמים וזכותו תעמוד לנו."