במאמר מערכת ארסי ומקומם באתר זה - הבושה החילונית; לוויה ריקה מול מסע היסטורי - נכתב טור המשווה בין הלווייתו של אריק שרון לבין הלווייתו של מרן הרב עובדיה יוסף.
הכותב המוכשר ניסה לקשור בין כמות האנשים שהשתתפו בלוויה של שרון לבין אובדן הדרך של הציבור הלא חרדי בישראל. תיאורים על עגלות ריקות ומלאות נזרקו לאוויר ונדמה כי הכותב ניסה לעשות שימוש ציני בפרידה מאחד המנהיגים הגדולים שצמחו פה לטובת ליבוי הקרע חרדי-חילוני.
הייתי מצפה שדווקא ביום שבו קוברים אדם שמייצג דור שנכחד, דור הנפילים ובוני הארץ, לא נעסוק ב"אנחנו" ו"אתם". לא כדאי שנשכח את הזכויות של שרון גם בקידום הציבור החרדי.
השאלה שצריכה להישאל היא - מי קבע שהערכה לבן אדם מתבטאת בכמות האנשים המגיעים ללוות אותו בדרכו האחרונה? והאם כל אותם מלווים באמת כואבים את לכתו בכך שהגיעו ללוויה שלו?
אם היו מגיעים אמש ללוויה מיליון אנשים, האם זה היה מגדיל במשהו את תרומתו והישגיו של שרון במשך השנים? האם זה היה מעמיד אותו בשורה אחת עם גדולתו של הרב עובדיה יוסף? אני מניח שלא.
ואם כבר הכותב החליט להתעסק בצביעות - מה שווים חלקים לא קטנים מאותם מיליון אנשים שהגיעו ללוות את הרב עובדיה בדרכו האחרונה אם לא מעט מהם היו עושים את הכל ובלבד שהבת או הבן שלהם לא היו מתחתנים עם אחד מחסידיו רק בגלל שהוא לא שייך לעדה הנכונה (לתפיסתם).
האם אין זה דבר המעיד על צביעות והתחסדות? לדעתי, כן.
בל נשכח כי שרון בעצם נפטר לפני כ-8 שנים בעת שקיבל את האירוע המוחי השני שממנו לא הייתה דרך חזרה לחיים תקינים. בעולם שבו כל יום הוא כמו שנה, 8 שנים הם כמו נצח, ועדיין, לכתו הלא פתאומית של שרון כיסתה את המדינה כולה בענן של אבל.
מורשתם של אנשים גדולים אינה נמדדת בכמות האנשים שמגיעים ללוויה שלהם אלא בדרך שבה ממשיכים את דרכם. כשם שספריו של הרב עובדיה יוסף ימשיכו להיות עמוד תומך בארון הספרים היהודי כך גם מורשתו של שרון תמשיך להצמיח דור של לוחמים ומנהיגים.
לפני שהכותב היקר מספיד את הציונות וממלא את העגלה החרדית בזכויות, הייתי מציע לו לבדוק אם העגלה שלו נוסעת לכיוון הנכון והאם ראוי לכתוב טור מלא במילים אך ריק מכל תוכן.