שופטי בג"ץ דנו הבוקר בעתירות שהוגשו בידי עמותת חדו"ש לחופש דת ושוויון, הפורום לשוויון בנטל וח"כ לשעבר רוני בריזון, בדרישה להאיץ את הליך גיוסם של בחורי הישיבה.
בבקשה שהגישה לבג"ץ, ביקשה המדינה דחייה נוספת בהליך, כדי להמשיך בהליך החקיקה של חוק הגיוס. המדינה, באמצעות עו"ד דנה בריסקמן, נימקה זאת בהחלטתו של שר הביטחון לדחות את הגיוס של אלפים וטענה כי החלטתו "סבירה, נוכח הליכי החקיקה האינטנסיביים של חוק הגיוס החדש".
בתגובה לאותו נימוק, אמר שופט העליון סלים ג'ובראן: "לא תמיד קיום ישיבות רבות מעיד על התקדמות הליכי חקיקה". השופטים אף תהו אם קיים תאריך יעד משוער לסיום הליך החקיקה ונענו בשלילה.
התבטאותו של השופט סלים ג'ובראן שהיה דומיננטי בדיון, לא הותירה ספק לגבי דעותיו בדבר גיוסם המיידי של בחורי הישיבות.
זהו אותו שופט, שרק לפני שנתיים, בטקס ממלכתי, בעת שירת ההמנון הלאומי, בו בזמן שכל באי הטקס פזמו ושרו את מילותיו של השיר, נמנע כבוד השופט מבית המשפט העליון להצטרף לשירה.
זהו אותו שופט, שרוב רובם המכריע של בני עמו, לא רק שלא משרתים בצה"ל ואינם תורמים אף לא בדרך של שירות לאומי, אלא הם אף מייחלים לקיצה של המדינה, שמחים ביגונינו, ועצובים בשמחתנו.
יום העצמאות למשל, הוא יום 'הנכבה' (שואה) עבורם.
ולו לשם ההמחשה, רק אתמול חגגו בכפריהם את לכתו של ראש ממשלתנו לשעבר - אריק שרון ז"ל.
ב-28/12/2012 כאשר סירב כבוד השופט לשיר את 'התקווה', נמקו זאת מקורביו כי הנושא רגיש מאד עבורו.
דוברות בתי המשפט בזמנו, מלאו את פיהם מים, והעדיפו את השתיקה על האמירה. יאמרו: שתיקה של הבנה.
רק דמיינו לעצמכם, אילו היה זה שופט חרדי, איך כל העולם ואשתו, היו מבקשים את הדחתו של השופט, שלהשתכר משכורת גבוהה במיוחד של שופט בית המשפט העליון - אינו בוש, אך כן מתבייש לשיר את המנונה של המדינה שמשלמת לו שכר כה גבוה, על חשבוננו, 'משלמי המיסים'.
אך כשמדובר בשופט ערבי, כולם מבינים לנבכי נפשו.
עתה השופט חסר הבושה, דן בעתירות שמבקשות להאיץ את גיוסם של בני הישיבות, כאשר אילו הדיון היה נסוב על גיוסם של בני עמו, 'ערביי ישראל' - למשל, או אז, לבטח הוא היה קם ושר את 'התקווה' בעיצומו של הדיון.
כך מתנהלת לה מדינה, שבשם הדמוקרטיה הפכה את היוצרות, ואוהבי ישראל הפכו לשונאיה, ושונאיה הפכו לאוהביה.