מאות בודדות של אזרחים השתתפו היום בהלווייתו של המנהיג הדגול, המצביא הנערץ, ראש הממשלה וגיבור ישראל - אריאל שרון. רובם של המלווים, נושאי תפקידים רשמיים, כאלו שתפקידם חייב אותם להשתתף במעמד. מלבדם, מאות אנשים בלבד, חלקם סקרנים מזדמנים, טרחו ובאו לחלוף על פני ארונו של המנהיג הציוני הדגול ולחלוק לו כבוד אחרון.
מיעוט המשתתפים לא היה בגלל ששמו של הנפטר הוא אריאל שרון. גם ליצחק שמיר לא היו יותר משתתפים, גם ליתר ראשי הממשלה - שהיו ושיהיו - לא היו ויהיו מספרים מרשימים הרבה יותר. ככה נראית דרכו האחרונה של מנהיג ציוני דגול ומצביא צבאי מפואר, שספק אם ידע העם היהודי מימיו של בר כוכבא.
אוי לבושה
בעיני המתבונן, הדבר הזה בלתי נתפס: זו הייתה הלווייתו של מצביא נערץ ש"הציל" את מדינת ישראל במלחמות הקשות ביותר. גיבור מלחמת יום הכיפורים ומפקדם של עשרות מבצעים נועזים ועלומים. האיש שהיה ראש ממשלה פופולארי באופן חסר תקדים. פוליטיקאי שהיה אהוד אפילו על התקשורת באופן נדיר.
זו הייתה לוויה שלקראתה עשתה הממשלה היערכות מיוחדת, בכדי לקלוט את קהל ההמונים הצפוי. גם המעמד היה ממלכתי ורב רושם: קומנדקר עם אלופים, אורחים רמי דרג מהארץ ומהעולם. טקס רשמי מהוקצע עם מנחים, תרועות, דגלים ומקומות מסודרים להמונים. אז למה, למען השם, "אף אחד לא בא"?
ובלי שהתכוונו, נזכרנו בהלוויה אחרת, שנערכה ממש מלפני חודשים ספורים. הלוויתו של מנהיג חרדי, נשיא מועצת חכמי התורה, מרן הגר"ע יוסף זצ"ל. שם, להבדיל, לא היה מצביא צבאי, גם לא ראש ממשלה. לא היו שם אורחים רמי מעלה מהארץ, גם לא מחו"ל. לא תרועה ולא דגלים, לא קומנדקר אלופים ולא יום שלם עבור פרידה להמונים, לא יומיים היערכות ולא נוהל חבצלת.
היו שם ארבע שעות בלבד של הכנות חפוזות, שהספיקו למיליון איש (!) להגיע למסע ההלוויה הגדול ביותר בתולדות מדינת ישראל. זו הייתה הלווייתו של המצביא התורני הגדול - מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל. גם הוא פיקד על מלחמות, היו אלו מלחמות קודש, על דת והחינוך, על מסורת והלכה.
בלי עבר אין עתיד
"עם ללא עבר, אין לו עתיד" אמר נפוליון בונפרטה. מסע ההלוויה היום, היה דוגמא מוחשית לכך: החיוליות, שבחרה לשים מאחוריה את כל נכסיה ההיסטוריים של היהדות, להכריז על המסורת כ"גלותית", על לומדי התורה כ"נטל", ולצאת לדרך חדשה - נטולת מסורת וערכים יהודים, מתגלה כאן במלוא מערומיה. בניה שלה, פרי חינוכה, האנשים שגדלו כאן, במדינה הציונית, על ערכי הציונות, אינם חשים חובה מינימאלית לחלוק כבוד לאחד מסמליה הגדולים של המדינה.
היום הזה, הוא יום היסטורי. זהו היום בו הוכרע מהי העגלה הריקה ומהי העגלה המלאה. בהפרש של כמה חודשים עברו שתי העגלות בסך. בצידה של העגלה היהודית המסורתית, צעדו ממררים בבכי, מיליון יהודים, שמילאו את העגלה ואת חוצות ירושלים עד אפס מקום. לצידה של העגלה האחרת, הלכו כמה מאות אזרחים. הניחו לנו לנחש, שאף אחד מהם לא מתכוון להפגין כדי שקברו של אריאל שרון יהיה פתוח למבקרים גם בלילות.
השפלה לציונות
דגל אדום הונף היום מעל לראשה של המדינה. הערכים החילוניים פשטו את הרגל קבל עם ועדה. הכבוד הציוני הופשל בכיכר העיר. ההתערטלות מערכים נחשפה במלוא קלונה. אין לחילוניות עתיד, היא לא יכולה להתיימר להציע חלופה ליהדות. כי ללא עבר - אין עתיד.