במוצאי שבת שמענו שבנו של אריק שרון אמר שהוא הלך, פשוט הוא הלך, הוא לא אמר נפטר, מת, אלא כמו החבר'ה, הלך.
אז בואו נבדוק מה פירוש הלך. לא מה התכוון גלעד, אלא באמת לאן הוא הלך, כי הלא כבר שמונה שנים הוא לא כל כך כאן, אבל הוא גם לא שם.
ועכשיו הוא הלך כמין "ניצחו אראלים את המצוקים". בואו נבדוק לטובתנו, לאן הוא הלך, כדי שבשטף התגובות של בעד ונגד לא נשכח מה באמת קורה איתו, לאן שהוא הלך, כי התקשורת מהשמאל מדברת עליו ומספידה אותו כדי לתת לביבי (הבעל של שרה נתניהו) את האומץ ללכת בדרכיו, ומימין תוקפים.
כדי שביבי לא יחשוב לעשות כמוהו, אבל אותנו מענין מה באמת קורה עכשיו עם שרון במקום בו הוא כעת נמצא במשפט, אבל משפט רציני ממש, הרבה יותר מהמשפט נגד מגזין הטיים או ועדת קאהן, הוא נמצא במשפט של סיכום כל חייו מגיל 13 עד יום מותו ממש. שם לא מאתרגים אף אחד, אפילו לא את שרון, והדין הוא קשה מאוד מאוד. יש דין!! ויש חשבון!!
אמנם כמאמר הגאון, בני תורה ותלמידי חכמים ובעלי ייסורים נחשבים שם מאוד, אבל הדין הוא דין והחשבון הוא חשבון, שם דנים את האדם לפי ספרים עתיקים שנקראים שולחן ערוך, טור, רמב"ם, וכן משנה ברורה, בן איש חי, חזון עובדיה ועוד.
שם הכוח שהיה לך הוא רק מחייב יותר אם יכולת להשפיע יותר או אם השפעת' הדין הוא מה עשית בכל שבעים ושניים שנים מהיותך בר מצוה תפילין, שבת, כשרות, לימוד תורה וכן כל מה שמובא בכל חלקי השולחן ערוך עד לפרטי פרטים.
לא מתחשבים שם במעמד ולמרות המעמד שואלים על הכל, איך אמרו חז"ל אפילו על מים אחרונים, וישנו אחרי הדין גם חשבון ובו מלמדים אותנו חז"ל שדנים את האדם על מה היה צריך לעשות ולא עשה וזה מפחיד אפילו לחשוב.
בטח קוראי המאמר חושבים לעצמם מה הוא רוצה, איפה ששרון נולד ואיפה שהוא גדל, מה הוא בכלל ידע על יהדות, הוא בכלל פטור, תינוק שנשבה, הלואי שזה היה כל כך פשוט הלא הוא פעם הניח תפילין בכותל וכששולמית אלוני העירה לו על כך, אמר, מה את רוצה? אני ראיתי ניסים, אני אדם מאמין, אז אולי ממש אולי הוא היה חייב לבדוק יותר מי עשה את הניסים ולמה?
שם הלא אין ויתורים והדין דין אמת אולי הוא היה צריך לבדוק מה זה העם הזה, מה הוא סוד נצחיותו, מה באמת זכותנו על ארץ ישראל שלמענה כל כך נלחם צריך לזכור שעכשיו גם המעשים של בניו או הדברים שעשה אז ומשפיעים היום נכנסים לחשבון והכי חשוב לזכור שדברים שרואים משם לא רואים מכאן!
נ.ב. לגלעד בנו, הוא לא הלך מתי שהוא החליט ללכת, הוא הלך מתי שהחליטו לקחת אותו משמים.