הייתי רוצה לבטא את מחשבותיי האישיות על אריאל שרון, כעת, כשעזב לעולם טוב יותר.
העם היהודי בישראל איבד את את אחד מגדולי גיבוריו, מדור אבות המייסדים של הארץ. אריאל שרון לעולם יזכר כגנרל אשר קבע את אופי מלחמת יום הכיפורים ושינה את מפת הקרב מול הצבא המצרי. הוא היה אדם נועז וחסר פחד אשר בעתות מלחמה ובעתות שלום, מסר את חייו לדאגה ולהגנה על מדינת ישראל ותושביה. מנהיג עז נפש, שלא חשש לקחת אחריות ולעתים, הביאו החלטותיו לאי הסכמה ומחלוקת גדולה.
ביליתי עמו שעות רבות במהלך ביקורו במוסקבה כשר התשתיות. שרון הגיע לביקור ראשון בבית הכנסת 'קורל' במוסקבה. ברשות בית הכנסת היה שריד מהתקופה הסובייטית; לוח תפילה גדול עליו כתובה תפילה לשלום המדינה הסובייטית, "שומרת השלום בעולם". התפילה אף כוללת בקשה לשלום בעולם, אזכור קומי לזמנים בהם השלטונות הסובייטים ניסו להשתמש במנהיגים הדתיים כדי להשפיע על פירוק הנשק בעולם המערבי.
אמרתי לשרון שהנשיא הישראלי עזר וויצמן ביקר במוסקבה שנה קודם ציון 50 שנה לסיום מלחמת העולם השנייה. לקראת סוף ביקורו, הוצע לו לקחת איתו את לוח התפילה כמזכרת. אך הנשיא וייצמן, בצעד כה אופייני, סרב לקבל את המתנה וכל זאת מול אלפי יהודים שהתאספו אז יחד באולם בית הכנסת.
בתגובה, שאל שרון מיד בחיוכו המפורסם: "האם אתה מוכרח להיות נשיא כדי לקבל את המזכרת, או מספיק להיות גנרל?". נתתי לו את לוח התפילה ואני מאמין שהוא עוד נמצא בבית המשפחה בחווה.
סיפור נוסף התרחש בישראל. אריאל שרון שכבר היה ראש הממשלה, ישב בארוחת ערב מצומצמת שערך אחד מחברינו המשותפים. באותם ימים, התגבש הסכם קואליציוני להקמת ממשלה בישראל. רעייתו של אחד השרים שנכחו בארוחה, סיפרה בדיחה מעוררת סלידה על יהודים ספרדים, על כך שהמשא ומתן חייב להיעשות באור יום, כיוון שבלילה, כביכול, לא ניתן לראות את חברי מפלגת ש"ס. כששרון שמע את הדברים, הוא מיד התפרץ בזעם ונזף בה בקול רועם על אמירתה הגזענית לפני כולם. זהו רגע שאזכור עד סוף חיי.
במהלך ביקורו של שרון במוסקבה, הוא נפגש עם מנהיגים יהודים. בתחילת כל נאום שנשא לפניהם, שרון אמר תמיד את אותו משפט; שקודם כל, לפני היותו כל דבר אחר, הוא יהודי. לא ישראלי, אלא יהודי. זוהי אינה הצהרה המתקבלת כמובנת מאליה מצד מנהיג ישראלי.
הייתי רוצה לשבח את בני משפחתו הקרובה שסעדו אותו בזמן חוליו. הם עשו זאת ללא לאות במסירות ואהבה, במשך שמונה השנים האחרונות, כאשר שרון היה נתון בקומה, בעקבות השבץ שעבר. המשפחה נהגה ברוח היהדות, המקדשת את ערכי החיים. אפילו כשהסיכוי היה קטן, הם עשו את המקסימום כדי לתמוך ולסייע לאביהם בדמדומי חייו.