ידידי, אריק. צר לי עליך, אריק, צר לי. נעמת לי מאוד.
במשך שנים ארוכות הכרתי אותך כידיד אישי ונאמן, אוהב ואכפתי. היית סמל לאהבת ישראל וארץ ישראל, מופת לרבים בטוב לב ובעשייה למען הזולת, למען האחר.
ליווית בלבך ומוחך את מפעל האדירים מוסדות 'מגדל אור' שבמגדל העמק. חשת זכות כבירה לעמוד לימין אלפי התלמידים וצוות ההוראה המעניק להם את תחושת 'הבית השני' שלהם.
לא היה פעם שביקשתי ממך טובה או עניין אחר ולא עשית אותו בחביבות יוצאת דופן, כמו חיכית רק לבקשתי, ומשזו הגיעה - ששת עליה כמוצא שלל רב ויישמת אותה לשביעות רצון.
במשך כל תחנות חייך, אריק, כלוחם, כחבר כנסת, כשר בממשלות ישראל וכראש הממשלה, הכרת בזכות להעניק ולכבד את השני, תרמת והתרמת מליבך ומדמך עבור האחר.
בכהונתך כשר השיכון עמדת לימין קריית 'מגדל אור' והיית שותף מלא בתיכנונו, הגותו, בניינו ואיכלוסו. כל פרט לא נעלם ממך, כל בירוקטיה עתידית התנדפה כלא היה. בולדוזר היית ובולדוזר נשארת.
כמה כוחות נפש ויגיעה השקעת עבור בני ובנות המוסדות. גייסת פילנתרופים ושועי עולם עבור המוסדות. כל זה בטבעיות: "למען תינוקות של בית רבן".
כשאשתך המנוחה לילי ע"ה שכבה בחוליה האחרון, ביקשתני כמה פעמים לבוא לחזקה ולעודדה ולדבר דברי נחמה וריצוי. לאחר פטירתה, הענקנו כאות הוקרה, את השם 'בית לילי' לבניין פנימיית הבנות, לזכרה ולעילוי נשמתה.
הקשר שלך למוסדות היה מופלא. בכל עת מצוא זכרת אותם והעלית אותם לראש סדר היום בדאגה כנה ועמוקה. גם ביקרת במקום כמה וכמה פעמים ועמדת לימינם בכל השעות הקשות והמורכבות.
את המחזה הזה לא שכחו אנשי התקשורת בירושלים. היה זה כשנכנסת לביתך שבעיר העתיקה. נעשה רעש עצום וההמון הערבי המוסת החל להתפרע. באותו זמן, הגיע משלוח ממלון 'המלך דוד' של עוגה ענקית לכבודך. הרמת את העוגה ואמרת: "זה בשביל הילדים של הרב גרוסמן".
ברביעי לינואר 2006, בעודי יושב במשרדי המוסדות, מעבירה לי המזכירה טלפון ואומרת כי "ראש הממשלה על הקו". לא היה זה נדיר שראש הממשלה יתקשר אלי ויתעניין באבהיות בילדים שהיו כה חביבים ויקרים בעיניו. רק תקופה קצרה קודם הזמין את הילדים לחוות השקמים להדלקת נרות חנוכה במעונו.
שרון נשמע מבודח כמו תמיד: "מה שלומך? מה שלום הילדים?", חקר. "הם מנגנים בכינור?" התעניין. השיחה ארכה דקות ארוכות כשאני מצפה לשמוע לאן הוא חותר ולשם מה התקשר. אך עם סיום שיחת הנימוסין, נפרד ממני שרון בעליצות כדרכו: "תהיה בריא הרב גרוסמן. שלום, שלום".
התפלאתי מאוד. אמרתי לאשתי הרבנית: אין לראש הממשלה מה לעשות, אז הוא מתקשר אליי?... חצי שעה לאחר מכן הובהל שרון לבית החולים הדסה עין כרם כשהוא עובר ארוע מוחי שני ממנו לא קם.
ככה נפרדנו. שלום, שלום.