יאיר לפיד, נושא שרביט השוויון, המצהיר שוב ושוב שכולם צריכים לחשוב כמוהו, הוביל אותי לזיכרון צורב על רקע פטירת ראש הממשלה לשעבר, אריאל שרון. נזכרתי, כמו רבים, בהתנתקות מחבל עזה, שנצרבה בתודעה הישראלית כאסון טבע. לא פחות.
מצאתי את התנתקותו של הציבור הדתי-לאומי מהזדהות עם הציבור החרדי בסוגיית השוויון והנטל, דומה לאי עמידתו של הציבור החרדי לצד הציבור הדתי-לאומי בסוגיית ההתנתקות מעזה.
באופן עקרוני, בכל דיון תקין, מוטלת על כל צד החובה להכיר בערכו של הצד השני. בכל הידברות מוכרחת להיות ההכרה שיש עם מי לדבר, כי אם יש רק את דעתי, ודעת האחר פסולה מלכתחילה באוטומטיות, למה להידבר?
ולכן, כשאנו בוחנים את דעת עצמנו לגבי השוויון והנטל, עלינו להשתדל להבין מה חושב מי שאינו חושב כמוני. פסילתו על הסף לוקה בחוסר אינטליגנציה ובחוסר יושר.
1.
אם היינו שואלים את אריאל שרון לשם מה הוא רוצה בהתנתקות, עלינו להודות כי תשובתו הייתה: טובת העם והארץ.
מה שהוביל אותו להתנתקות הייתה ציונות, אהבת הארץ, רצון בשלום ובשלמות העם. נקודה. אנחנו יכולים לחלוק על שיקול דעתו, יכולים לחלוק על דרכי פעולתו, יכולים להתעמת עמו במבחן התוצאה, אך איננו יכולים להעליל עליו שנאה עצמית ושנאת העם והארץ. האיש היה ציוני, וככזה הוא פעל גם בהתנתקות.
לגופה של התנתקות, ולפי תוצאותיה, נוכחנו לדעת שהיא היתה טעות, אך לא טעות מרה. אנשים עברו דירות, אנשים שינו אורח חיים ועזבו חבלי ארץ למען ערכים – עוד לפני שאריק שרון נולד, אם רק האמינו בנחיצות העניין. הקצנת המחלוקת והפיכת מתיישבי הגוש לנרדפים ולאויבי העם, נעשתה על ידי מנהיגי ההתיישבות ולא על ידי מנהיגי ההתנתקות.
2.
אם היינו שואלים את יאיר לפיד לשם מה הוא רוצה שוויון בנטל, עלינו להודות כי תשובתו הייתה: טובת מצביעיו ואוהדיו. מה שהוביל אותו לרעיון השוויון הוא האמונה בכך ש"אם אני עובד קשה, למה אתה לא?". מציקה לו השאלה "איפה הכסף?" וכשהוא מדבר על כסף הוא מדבר על כסף אישי. אישי-פרטי או אישי-קולקטיבי, אך לא על שלמות העם.
לגופו של שוויון, אנו נוכחים לדעת שיאיר לפיד אינו מוכן להכיר במי שאינו חושב כמוהו.
לשוויון, בעיניו, יש משמעות אחת, ומי שלא עובד, משרת ופועל כמוהו, הרי שהוא חסר תועלת. אנשים למדו תורה ונטלו את נטל הקופה הציבורית, עוד לפני שיאיר לפיד נולד. אנשים ידעו לשלב בין נאמנות לדת ובין נאמנות לעמם, עוד לפני שיאיר לפיד הגדיר את השוויון מחדש.
3.
שוויון אין פירושו דמיון. רבים טועים בכך. חברה ששואפת לשוויוניות, אינה מספקת כיסא גלגלים לכל אזרח, אלא לכל נכה. חברה שוויונית אינה שואפת להומוגניות, אלא להטרוגניות. מי שקורא בשם השוויון לספק לעצמו את תאוותיו, איננו שוויוני אלא תאוותני.
יאיר לפיד טורח להבהיר זאת, למי שאינו מסיק לבד: ברית הזוגיות, היא דוגמא נהדרת להאדרת התאווה והנצחתו. אם היהדות הקלאסית מעמידה את התאווה במקום נכבש – ועיקר מטרת הנישואין היא מטרה קיומית, למען העם והעולם, הרי שברית הזוגיות באה לשלול זאת, להאדיר את התאווה למקום ראשון במעלה, וטענה זו היא טענה רשמית, גאה, מוצהרת. "תנו לנו לעשות מה שמתחשק לנו" רק בשל הסיבה הזו: כי מתחשק לנו.
למי שעדיין לא השתכנע בשרלטנותו של לפיד, הוא שוב טרח על כך, ממש לפני ימים ספורים: אם תפיסת הרבנות הראשית, אינה מתיישבת עם תפיסתו הפמיניסטית, הרי שלרבנות אין מקום, והוא דורש את פיטורי הרבנים? למה? כי הם חושבים אחרת. וזו סיבה מוצהרת.
ככלל, התפיסה היהודית לגבי פמיניזם, איננה שנאת נשים. היהדות מציעה שוויון לנשים. לא דמיון. יאיר לפיד, שאינו מבחין ביניהם, מציע דמיון.
4.
באופן עקרוני, בכל דיון תקין, מוטלת על כל צד החובה להכיר בערכו של הצד השני. בכל הידברות מוכרחת להיות ההכרה שיש עם מי לדבר.
ולכן, עלינו לבחון בעין פקוחה: מה חשב שרון על ההתנתקות? התשובה היחידה היא: שהיא טובה לעם ישראל.
מה חושב לפיד על שוויון? התשובה היחידה היא: שיהיה לו ולחבריו נוח יותר כשכולם יהיו כמוהו.