כולם עסוקים במסע שיצא בד' שבט. שדרנים, פרשנים, עיתונאים, עסקני ציבור וסתם עמך, מנהלי חשבונות מחשבים כמה יעלה המסע? איפה תתקיים העצרת? מי ידבר ראשון? מי יאמר תהילים לפני התיבה? מי יקרא את החלטות העצרת וכו'.
ובכל ישיבה ושטיבל מנסים להבין למה נוסעים לשם ולא מפגינים כאן? ומי מראשי הישיבות יצטרף? והאם כולם מברכים את המסע? וגם. מי מהרבנים מעדות המזרח יעלה על מטוס המחאה.
אז בואו נשאיר את כל השאלות מאחורי גבינו, נביט נכוחה על עצם המסע וההשפעה שלהם על הדור הבא.
היה מסע בשנת תרע"ד שבו נטלו חלק רבני הישוב הישן מרן הגאון רבי יוסף חיים זוננפלד עם הרב בן ציון ידלר והרב יעקב משה חרלפ שיצאו מירושלים והצטרפו אל יוזם המסע מרן הגאון רבי אברהם יצחק הכהן קוק והמלווים שלו, מסע שאמור להביא בשורה ליהודי המושבות, מסע שאמור לבדוק את צורכי הדת בישובים האלו, לנסות להתנחל בלבבות של יהודים שעלו לא מכבר לארץ ישראל.
העיתונות דאז בארץ ישראל כתבה בעל כורחה על המסע והתוצאות של המסע שארך למעלה מחודש היו שרבי יוסף חיים שלח מלמדים שהקימו תורה בישובים בצפון.
לפני צאת המסע היו כאלו שהרימו גבה על הצלחת המסע ורבי חיים זוננפלד החליט שצריך לקום ולעשות.
בימים אלו מתכננים את מסע המחאה נגד השלטון העריץ במדינת ישראל [האדמו"ר מסאטמר מחייך למעלה], אנו העומדים מהצד צריכים להאמין שאם גדולי תורה יוצאים מארץ ישראל להזעיק את העולם היהודי על הנעשה בארץ ישראל הם בוודאי שקלו את הדברים בכובד ראש והם מבינים שלתועלת המצב כדאי לזעוק משם.
אבל, מה היו צריכים לעשות אלו מהאדמו"רים והרבנים ובעיקר העסקנים הנשארים כאן, לפתוח את הלבבות, להתפזר לכל ישוב בארץ ולנסות לחדור אל לבבות אחינו שאינם שומרי תורה ומצוות ולהסביר להם את גודל חשיבות עולם התורה ואת צרת הקיצוצים.
ובמקביל, בזמן העצרת שם, להתכנס כאן למחאה וזעקה ושכל העצרת משם תעבור כאן למסכים גדולים.
שלא נהיה כמו המתנחלים שלא הצליחו לחדור אל ליבות העם וכך הגירוש מגוש קטיף עבר מסדר היום ובמשך השנים הפך להיות מובן מאיליו בציבוריות הישראלית.
כי כשיעצרו כמה בחורי ישיבה זה יביא למהומות כמה ימים וירגע וייהפך להיות הרגל שעוצרים.
אנחנו צריכים לגרום לכך שיקומו חילונים והם יפגינו שחשוב לשמור על עולם התורה.
והדבר החשוב ביותר הוא שחס ושלום לא נערער על גודל המסע.