ביקורת עזה מוטחת בימים אלו, על ידי כל מי שרק יכול להשמיע או לכתוב, כנגד הרשויות והתנהלותם באירוע השלג האחרון. וכל כך למה, הרי באמת אף אחד לא יכול היה לצפות שהרשויות תהיינה ערוכות לאירוע שמתרחש פעם ב-100 שנה.
חשוב לזכור ולציין, כי אילו המדינה הייתה נערכת לאירועים שכאלה, המופיעים אחת למאה שנה, הרי שכל התקציבים היו נגמרים שם, מבלי לאפשר קיומם של אירועים המתרחשים עלינו ביום יום.
בכל זאת מישהו צריך לדרג את סדרי העדיפויות, ועל כך אין חולק.
אז מה בכל זאת אנו רוצים מהמדינה?
אולי זו תופעה ישראלית לקטר, ואולי זה כן נכון לבקר ולתחקר, בצה"ל מדיניות התחקור היא 'פקודה לביצוע', גם אם האירוע או המבצע היו בנויים לתלפיות, והמבצע הוכתר בהצלחה מסחררת, חובה לתחקר, רק כדי שבאירוע או במבצע הבא, נעשה זאת טוב יותר - ותמיד אפשר לעשות טוב יותר.
במהות התחקיר והביקורת אינם בהכרח רצון לתלות מישהו על חבל בכיכר העיר - להפך, הצורך בתחקיר הינו, לשפר ולייעל.
אירועי השלג האחרונים, היו רחוקים כמזרח ממערב מסיפור של 'הצלחה מסחררת'
ניחא שבמקום מפלסות שלג מקצועיות, דחפורים וכלי בניה הם אלו שפלסו את השלג - זה בסדר גמור, כי אין סיבה להחזיק מפלסות מיוחדות ויקרות, כאשר השלג במחוזותינו די נדיר בטח בעוצמות שכאלה.
גם גיזום עצים באופן שימנע את מה שחווינו, כדי שלא יפלו על קווי חשמל ועל רכבים ויחסמו כבישים, גם על כך אין לבוא בטענה, הרי אין מצב לגזום את כל העצים שבמדינה כל חורף מחשש שמה השנה תהיה זו השנה של אחת למאה.
אך כשאירוע שכזה מתרחש עלינו ומגיע, היינו מצפים להתנהלות יעילה יותר של המערכות בדגש על זו של חברת החשמל לישראל, זו שמהנדסיה לא וויתרו על החופשה באילת, בטענה שזו תוכננה זמן רב לפני החל הסופה.
בו בזמן שעשרות אלפי בתי אב היו מנותקים מזרם החשמל, במצב ובזמן כה חיוניים ונחוצים, בקור מקפיא, ובחוסר אונים - בסכנת חיים של ממש!
חושבני, כי יותר מאשר הצורך שלנו כישראלים 'לקטר' והחובה האמתית 'לתחקר', חובה לא פחותה, לראות את הצדדים הטובים, והיו רבים שכאלה.
ולכן הסיפור האמיתי אינו מצוי במחדלי של הרשויות, הסיפור הגדול הוא עם ישראל בשכונה ובשכנות הטובה.
בשכונה שלנו - החרדית, היו בתי אב רבים עם ילדים רכים, שהיו מנותקים מזרם החשמל, מיום חמישי ועד ליום שני.
אלא שהם לא היו במדבר, יש להם שכנים בדמות מלאכים, ומיד נפרשו כבלים של חשמל, אשר עברו מדירות שהיה בהם חשמל, לאלה שהיו מנותקים. כל מי שרק היה בידו ובקודקודו רעיונות ותושייה, הוציא את הכישורים הטכניים שלו אל הפועל, וחיבר עוד ועוד משפחות, כאשר לכולם היה ברור, בעיקר לאלה שתרמו את החשמל, כי אסור להפעיל בבית ולהעמיס מעבר לתאורה מינימלית - כדי שלא להפיל את הקו כולו בהעמסת יתר.
כך במשטר ובמשמעת אישית קפדנית, הצלחנו בשכונה הקטנה שלנו - שהיא כמשל לשכונה של כולנו, עם כמה אנשים גדולים, לעזור איש לרעהו.
היה מי שמצא במרתפו תנור גז עבור משפחה עם ילדים רכים, היו שהביאו תנורי נפט מהמחסן של הסבתא, והיו מי שנתנו בחפץ לב שמיכות פוך חמות.
היו גם כאלה שלא וויתרו, ובכוח השכנוע הוציאו משפחות קפואות מביתם ואימצו אותם אליהם עד תום הסערה וחידוש קו השמל.
החום האדיר שהופץ לכל עבר ממידת החסד חיממה את כולנו ושמרה עלינו שלא יהיו נפגעים בנפש.
ואי אפשר שלא להזכיר את עובדי הרשויות, שכן עבדו ועמלו, ורצו מבית לבית ומשכונה לשכונה, פתרו ותיקנו תקלות, לאנשי החסד החרדים - זק"א ואירגוני ההצלה השונים - שנלחמו כדי לסייע לעוד יהודי.
סתם כי אנחנו יהודים - 'רחמנים בני רחמנים' , שבימים אלו אולי יותר מכל יום אחר, אנו זקוקים למידת זכות וחסד.