במספר קהילות חרדיות, בייחוד במקומות בהם לא היה יישוב חרדי מאורגן עד לעת האחרונה, נדרשים חברי אותן קהילות לנהוג לפי 'תקנון' הקובע כי לא ישכרו או יקנו דירה באזור בו מוקמת אותה קהילה במחיר הגבוה ממחיר מסוים הקבוע בתקנון.
לעתים, אף כולל התקנון הנחיה שלא לפעול אלא באמצעות מתווכי דירות מסוימים ולא אחרים. שכן, אלו (המתווכים) קיבלו על עצמם את אותו 'תקנון', ככל שהדבר נוגע לבני אותה קהילה.
לכאורה, הכל טוב ויפה. מטרתו המוצהרת של אותו תקנון היא מניעת נסיקה של מחירי הנדל"ן עקב נהירה של חרדים לאותן מקומות. אלא מאי, לא ברור שהשיטה עדיין עובדת.
אך חמור מכול הוא סיפור שהגיע לידי כיכר השבת, על י. שמציג את עצמו כמנהל קהילה חרדית בעיר בדרום הארץ. אך לטענת חלק מתושבי הישוב בו פועל י. מתברר שאותו אדם הוא בכלל יזם נדל"ן המנצל את התקנונים כדי "לכבול" את ציבור הרוכשים החרדים אליו ואל משרד המכירות שלו. עמלות התיווך כמובן זורמות.
אחרים בקרבתו של י. טוענים, כי האשמות נגדו הם חסרות שחר בעיקר בשל העובדה שבגלל פעילותו של י. המחירים באזור נמוכים.
כך או כך, כמו י. קיימים עוד עסקנים רבים בערים החילוניות ברחבי הארץ בהם מתבססים קהילות חרדיות, המנצלים את העובדה שרב הקהילה המקומית (שפעמים הרבה צעיר, ואינו בר סמכא) פועל עימם בשיתוף.
בשיחה שקיימנו עם עורך הדין משה מובשוביץ מירושלים - המתמחה בתחומי המשפט האזרחי, שמענו חוות דעת משפטית מטרידה. מטרידה, גם משום שבקהילות הקודש הכשרות, בהן התקנונים נעשים כדי להישמר מפני עליית מחירים דרמטית בשל "ההתחרדות" - עדיין ישנה בעיה של אי חוקיות.
לדברי מובשוביץ "עולה חשש כי 'תקנון' שכזה אף עומד בניגוד להוראותיו של חוק ההגבלים העסקיים. חוק זה בא למנוע הסדרים כובלים בין גופים שונים אשר תכליתן צמצום התחרות החופשית באמצעות הוראת חוק האוסרת על עריכת הסדרים (במילים אחרות הסכמים) שכאלו. זאת, מתוך תפישה עקרונית כי תחרות חופשית, מיטיבה, בסופו של דבר, עם כלל הצרכנים. לכן, חוק זה קובע שורה של איסורים על עריכתם של הסדרים כובלים למיניהם.
הבעיה לדברי עו"ד מובשוביץ הבעייתיות מתגברת בשל העובדה שקשה למצוא בחוק עצמו, נסיבות בהן ניתן יהיה 'להלבין' תקנון שכזה. ככל שיש צורך להבהיר זאת, הרי שאף תקנון שכזה הינו הסדר כהגדרתו בחוק.
מובשוביץ טוען כי למרות שמדובר בנושא "אזרחי" הרי שהעבירה על הוראותיו הנה עבירה פלילית שעונשה יכול להגיע עד לשלוש שנות מאסר ובנסיבות מסוימות אף לחמש שנות מאסר.
בשורה התחתונה, מתברר כי לחרדים החשים מנוצלים בשל התקנון יש "קייס" ברור לתבוע את סילוקו של העסקן הבוחש בעיר מגוריו. מעבר לכך בשל העובדה שלתקנונים הללו יש ערך מתקן גבוה, טוב יעשו עורכי התקנונים אם ייוועצו בעורכי דין, כדי לא לחצות את הגבול הדק העובר בין תקנון ראוי לתקנון העלול עמו עונש מאסר.
לכן, טוב יעשו אותם עורכי תקנונים אם ייוועצו עם עורכי דין בנוגע לתוכן התקנון. זאת, על להימנע מאי נעימויות ואף חמור מכך, בכל הנוגע לאותם כללים אותם הם מבקשים להנהיג בקהילות שהם עומדים בראשן. כך, לא יחצו את הגבול, הדק לעיתים, בין ניצול כוח צרכני משותף שהינו לגיטמי ואף רצוי ומבורך לבין הסדר כובל אסור העלול לגרור עמו עונש מאסר.