עד לפני עשר שנים, אורח זר שהיה מגיע לסיטי של אנטוורפן או לאזור בורסת היהלומים, היה סבור כי נקלע לאיצקוביץ בבני ברק או לשכונת מאה שערים. מאות סוחרים בעלי לבוש חסידי ניהלו את מסחרם ביד רמה כשהרחובות הסמוכים בהם שוכנות החנויות היוקרתיות הושפעו אף הם מהאווירה הכללית. בשנים האחרונות, בשל המיתון והמצב הכלכלי העולמי הקשה והמשבר בשוק היהלומים, השתנה מעט המצב אך עדיין הנראות היהודית של העיר הבלגית בולטת לעין כל.
ברחוב הסמוך, יושב במשרדו הצנוע הרב פנחס קורנפלד. הוא נחשב לאחר מהעסקנים הבולטים של העיר, או מי שאפשר אפילו לכנות בתואר "ראש העיר החרדי".
קורנפלד הוא עסקן ותיק בעיר כבר למעלה מחמישים שנה, כשאיש אינו מערער על סמכותו. הוא מראשי קהל מחזיקי הדת - הקהילה האורתודוכסית חרדית באנטוורפן המונה אלפי משפחות, והוא זה שאחראי על קשרי הממשל של הקהילה אל מול השלטונות הממשלתיים והעירוניים. אין מאבק ציבורי באנטוורפן שלקורנפלד אין בו יד ורגל, החל מפתרון מחלוקות וסכסוכים פנימיים בתוככי ה'שטעטל' ועד אירוח שרים וגורמים רמי דרג.
בשנה האחרונה, עסוק היה קורנפלד עד למעל הראש בסוגיית כפיית לימודי הליב"ה במוסדות החינוך בבלגיה. הוא מקדיש יומם וליל לנסות ולפתור את הסוגיה המשפטית הסבוכה ולמגר את האיום הרוחני המרחף מעל הקהילה הסגורה.
בראיון מיוחד ל'כיכר השבת', מסביר קורנפלד את דרכי המאבק: "צריך להבין שהמצב השתנה. הבעייה היא לא רק בבלגיה אלא גם באנגליה ובהולנד ומקומות נוספים באירופה, כשהממשלות מבקשות להחזיר לעצמם את הכוח והסמכות, ומנסות להתערב בתכני הלימוד. האוכלוסיה בבלגיה מונה 11 מליון נפש והיהודים הנם אחוז קטן ביותר מתוכה - כחמישים אלף איש המתרכזים בעיקר בערים בריסל ואנטוורפן". מסביר קורנפלד.
"כל זמן שהבעיה הייתה רק עם בתי הספר היהודים המצב היה טוב. כי מכיוון שאנו קהילה קטנה היה ניתן בקריצת עין ובהבנה שקטה לסגור דילים נסתרים ולהחליק את הבעיות", מודה קורנפלג המצר על המציאות המשתנה לרעה.
"כיום", הוא מסביר, "הבעיה של הממשל היא עם קבוצות רבות שאינן מלמדות לימודי ליב"ה בבתי הספר כדוגמת האוכלוסיה המוסלמית והאוכלוסיה הצוענית. ברגע שאנחנו חלק מבעיה יותר רחבה, קשה לפתור את העניין. קשה יותר לשלטונות להעלים עין ולדלג מעל גבי הבעיה. זה כבר לא עסק של הממשלה עם כמה יהודים אלא עם אוכלוסיות שלמות במדינה, ולכן המציאות השתנתה".
קורנפלד מסביר את מהות הבעייה שבכפיית לימודי הליב"ה. לדבריו, בעבר וגם כיום אין חוק חינוך חובה בבלגיה. "זאת אומרת שהאב חייב ללמד את ילדיו, אך זה לא חייב להיות דווקא במסגרת לימודים ממוסדת ומסודרת, אלא יכול להיות גם בבית. כיוון שכך, הממשלה הבלגית גם לא התערבה מטבע הדברים בתכני הלימודים. אלא שבשנים האחרונות בגלל הסיבות שהזכרתי כל זה השתנה". מחמת השינוי במצב, כיום גם בתי ספר שאינם רשמיים ואינם ממומנים ע"י הממשלה ייאלצו להעביר את התלמידים בסדרת מבחנים בנושאים כלליים אותם יבחר משרד החינוך הבלגי.
כמובן שהדבר איננו בא בחשבון מבחינת הקהילה החרדית ששומרת על עצמאות החינוך הטהור ואינה מאפשרת באף מדינה כלשהיא לאנשים מבחוץ לקבוע ולהתערב בסדרי הלימוד.
"המשבר לא פשוט", מסביר קורנפלד ומצהיר כי הקים צוות משפטי של שלושה אברכים מהקהילה על מנת לבחון את האפשרויות המשפטיות המאפשרות לקהילה להילחם בכפייה.
"אנחנו עושים הכל תוך התייעצות עם רבני ודייני הקהילה", מספר קורנפלד שמגלה אופטימיות זהירה בנוגע לסיכויי ההצלחה. אולם מודה כי המצב המשפטי קשה עד מאוד.
כשאנחנו שואלים על התחושות הכלליות של יהודי העיר והחשש מאנטישמיות, מבהיר קורנפלד כי אין באנטוורפן יותר אנטישמיות ממקומות אחרים בחוץ לארץ, אולם לדבריו כשם שבכל המקומות יש עלייה בשנאת זרים בכלל ויהודים בפרט גם בבלגיה הדבר כך. "כמובן שאנחנו עושים הכל על מנת ולהיאבק בתופעות פסולות כאלו אך לא תמיד זה אפשרי".
גם בנוגע למצבם הכלכלי והפיננסי של יהודי העיר, קורנפלד מודה כי הוא אינו מזהיר כבעבר. "יש לזכור שמרבית העושר היהודי של בלגיה התרכז סביב המסחר בבורסה הידועה בעולם כאשר מאות יהודים היו כאן בזמנים הטובים בשנים עברו סוחרים ומתווכים".
"כיום" הוא אומר, "יש משבר בתחום, כשבנוסף ירדה קרנם של המתווכים מסיבות שונות כמו המסחר הישיר ברשת האינטרנט אולם הסיבה העיקרית הנה כוח העבודה הזול של ההודים שירשו את מקומם של היהודים".
"אם פעם שפת הדיבור בבורסה הייתה אידיש ועברית, כיום היא הודית". אומר קורנפלד בחיוך.
באנטוורפן הכל משומר ומיושן. מי שביקר בה לפני עשרים שנים או ארבעים שנה ויגיע היום לא יראה שינוי. אולי זאת התרבות האירופאית הכבדה. אולי זה השמרנות הטבעית, אבל הכל כאילו קפא מהעיירה היהודית של פעם.
האם משהו השתנה בשנים האחרונות? אנחנו שואלים את קורנפלד שכאמור נולד בעיר ומלווה אותה בעסקנות ציבורית מזה יובל שנים. "אין ספק שתור הזהב של אנטוורפן חלף", מסכם קורנפלד בצער אך מקווה שהוא ישוב. "גם בתחום השתדלנות אני חש זאת כפי שכבר אמרתי, כבר אי אפשר לסגור דברים בשקט כמו בעבר וכיום הכל רשמי וממוסד ומצריך לעתים דרכי פעולה שונות ומקוריות".
איך נוצרה מציאות שבבלגיה - גם בחוגי סאטמר ופשווארסק הקיצוניים והאנטי ציוניים, מדברים בעברית ואפילו יש חיבה נסתרת למדינה ולהצלחתה? קורנפלד מחייך ומאשר את הדברים: "האדמו"ר מסאטמר כינה את אנטוורפן "הציונישע שטוט", (עיר ציונית), כנראה זה בגלל שהייתה פה קהילה ענפה לאורך כל המלחמה וגם אחריה, ולכן יש הזדהות והכרת הטוב למדינת ישראל. אני אני לא מתבייש וגאה בכך שאני ציוני".
קורנפלד, נחשב גם לאויב המר של משה אריה פרידמן - פעיל נטורי קרתא שגרם לו בשנה האחרונה ללא מעט כאבי ראש. האם אתה מצליח במאבק מולו?האם הוא מתוחכם? אנחלנו שואלים, וקורנפלד מצביע על תיק עב כרס: "זה תיק פרידמן", לדבריו, לא מדובר בהצלחה מסחררת של האיש. "אצלינו אומרים באידיש שגם חתול מסוגל לעשות בעיות. להפריע זה לא קשה, והוא לקח על עצמו את המשימה הזאת, הוא מנסה להטריד את מנוחתם של אנשי הקהילה". מודה קורנפלד.
לסיום, הוא מצהיר כי הוא מקווה שההפרעות שגרם פרידמן והבעיות בסוגיית כפיית לימודי הליב"ה יסתיימו בקרוב בניצחון של אנשי הקהילה. "כולנו מאוחדים כדי שהגזירה לא תתבצע". אומר קורנפלד.