כמו בסיפור של איווט ליברמן, ואולי גם כך יהיה אצל אולמרט – פרשיות פליליות המתחילות בקול רעש גדול ומסתיימות בקול ענות חלושה, מביאות לתוצאה אחת – מעמדו של החשוד לכאורה, מתחזק. מי שבעיני סביבת תומכיו, או אפילו רק הקרובים לעולמו הרעיוני והאמוני, נרדף על לא עוול – הופך לנערץ יותר, מוערך יותר, אהוב יותר.
כבר עכשיו ניתן לקבוע כי פרשת מעצרו של הרב יורם אברג'ל הביאה כבר להישג אדיר לשמו, מעמדו, תהילתו ואולי אפילו יוקרתו של הרב מנתיבות – כמעט אלמוני עד לפני שבועיים. רוב הקהל הישראלי ובכללו החרדי, הכיר ושמע הרבה יותר על 'הרנטגן', ה'בבא ברוך', הרב יאשיהו פינטו, מאשר על הרב אברג'יל.
נכון שההקשר הנוכחי בפרסום אינו מחמיא. על פניו, יש מי שאולי חושש מפגיעה בשמו של הרב. אבל במבט עתידי, בעיקר לאחר שניתן להניח כבר בשלב הנוכחי כי החשדות לא יבשילו לכדי כתב אישום, וגם אם כן הוא יהיה כה מינורי, שעבור הקהל החרדי דבר זה לא יהיה טעם לפגם. להיפך. הרי שניתן לקבוע כבר עתה, כי מעז יצא מתוק.
צורת התנהלותו של הרב אברג'ל, בהשקעה בתורה ואברכי כוללים והתרחקות מענייני מיסטיקה, נבואות וברכות, הפכה אותו לפחות המוני – פופולארי. המקרה האחרון, עם סיפור החלום בעניין הבחירה בזוהר והבטחת ישועה לעקרות, די הפתיע את מכרי הרב. זה לא הסגנון.
המהפכה אותה הנהיג הרב אברג'ל, שאת דרכו ינק מידי 'גדול הדור' של הדרום - הגאון הרב יששכר מאיר זצ"ל, הביאה להישגים שאינם קיימים בקהילות ספרדיות אפילו בערים חרדיות מבוססות. רשת כוללים אדירה המונה כאלפיים אברכים, כולם בני תורה, כולם ספרדים וכולם ללא חריגות מסגנון וכללי החרדי הסטנדרטי – רק לשם הדוגמא החיצונית, כל תלמידיו מגדלים זקנים ולבושים בחולצות לבנות וחליפות שחורות.
לא מדובר על בחורי ישיבה, לא על סטודנטים שחזרו בתשובה ועושים כמה שנים חיל בלימודי קודש, אלא על מאות ואפילו אלפים שקבעו כי הם מקדישים את חייהם לתורה. הכוללים של הרב אברג'ל הם למעשה המקבילה ה"דרומית" ל'מיר' בירושלים: עולם שלם של תורה, החל מאברכים צעירים ועד בעלי משפחות המחתנים ומגדלים כבר דור שני של אברכים.
בקרב עולם התורה בדרום, יש מקום של כבוד לרב אברג'ל. גם בקרב גדולי התורה בבני ברק קיימת הערכה גדולה לעולם התורה האדיר שהקים. עכשיו, דווקא בנסיבות הלא מרנינות – הציבור כולו נחשף למהפכה האמיתית בדרום: בלי נרות וקמעות, עם דפי גמרא ותוספות.
עצוב שגם הפעם כל הפרשייה, לטוב או למוטב, מתחילה ונגמרת בחיבור ובהקשר שבין פוליטיקה לחצרות רבנים. אם כי אסור להעמיד פנים, צריך להכות על חטא הקנאה, אי הפירגון, חוסר ההדדיות אליו לצערנו הגענו בתחרותיות שנוצרת לעיתים בין קהילות.