זלמן שכני היקר, איש חכם יודע ספר בעשור התשיעי לחייו. דפק על דלתי הבוקר בידיו הרועדות, כשכולו אחוז התרגשות הושיבני בכוח אצל מפתן הדלת וכה דיבר באוזניי.
"לילה אחד במחנה הארור, לילה ככל הלילות, שכבתי על דרגשי רועד מקור ורעב, ולפתע ראיתי את הרשק'ה, גבאי ביהכ"נ הקטן בעיירתנו, נעמד על רגליו השדופות במרכז החדר , רועד מהתרגשות , אוחז בידו מעט לחם יבש וזעקות מקוטעות יוצאות מפיו "ברוך... אתה... מלך העולם על אכילת מצה" , רגע אחד לא חלף וכבר נבלעה חתיכת הלחם עמוק עמוק בגרונו של הרשק'ה.
"עשרות אסירים הביטו מדרגשיהם במחזה המוזר , לחש קל עבר בחדר לרגעים ספורים אך שוב שקע כל אחד מהם בעצמו ובצרותיו.
"בלילה , מאוחר , כשכולם כבר שקעו בשינה עמוקה רוויה בחלומות בהלה,זחל הרשק'ה אל דרגש הרבי , הרבי מלמל נים ולא נים משניות בע"פ. הרשקה נגע בידו ברתת , מפריעו משרעפיו , הרבי פקח זוג עינים טובות והביט בהרשק'ה תלמידו , הרשק'ה קירב את פיו לאוזן הרבי ולחש , רבי, היום זכיתי זכות גדולה, זכיתי לקיים קידוש ה' בהידור רב , כאן בעמק הבכא.
"הרבי הביט בחמלה בהרשק'ה דמעות נצנצו בזויות עיניו ,הרשק'ה תלמידו לא עמד בניסיון או שמא נשתבשה עליו דעתו..."
"וממש כאז כן היום" - לאט באוזניי זלמן שכני - "אי אפשר לקיים מצות אכילת מצה בלחם . אי אפשר לקדש שם שמים ע"י חילול שמו יתברך".
לשון הרע, רכילות, שנאת חינם נקימה ונטירה, אלימות מכל הסוגים לכל הגילאים מנער ועד זקן, תכפו עלינו בחודשים האחרונים בשם ה"השקפה" ו"דעת תורה".
ומכאן השבר הגדול . יהדות נאמנה , אינלגנטית , השואפת לתיקון המידות , הלכה שבי אחר יחצנות זולה , או התלהמות שוליים . וכאילו קידשה שם שמים ע"י מעשים שחיללו את שמו יתברך חילול גדול .