12 שנה חלפו להן מאז הלך למנוחות ראש ישיבת פוניבז' ורבם של כל בני הגולה מרן הגאון רבי אליעזר מנחם מן שך. 12 שנה בהן הציבור החרדי הפך למשוסע ומפולג תחת הנהגות תורניות שונות. הפלג השמרני יותר ביקש לדבוק בדרכו של הרב שך בנושא ההשקפתי-רוחני, זאת כאשר דרכו המדינית של הרב שך נשארה בעיקר בספרים שקיבצו את מכתביו.
הציבור החרדי מזוהה על פי רוב עם הימין, כאשר חלק משמעותי ממנו אף מזוהה עם הימין הקיצוני, והסיבה ברורה: הימין הקיצוני בחר לצד הגישה המדינית גם גישה דתית אדוקה, מה שגורם לצעירים ולחרדים רבים לדבוק בדרך זו.
מאידך, עלעול בכתביו של הרב שך זצוק"ל, מעלה כי ההשקפה החרדית אותה הטביע באלפים, מנוגדת כליל למשנת הימין הקיצוני ואף הימין הנחשב יותר מתון.
הרב שך הביע בכתביו תמיכה בפשרה שתקדם את השלום באזור. הוא התנגד להתגרות בגויים, ותקף את מתנגדי השלום שרוממות הדת בגרונם.
"מחוייבים לקבל כל פשרה"
במכתב שכתב בשנת תשל"ט, כותב הרב שך: "בדבר מה ששאלתם אותי בעניין הסכם השלום בין ישראל ומצרים שיערך על זה דיון בכנסת, אין להצביע בעד זה או נגד זה" הרך שך מבהיר לצד זה כי: "אין צל של ספק שמחוייבים אנחנו להסכים לכל צעד של שלום בכל אופן שהוא, וכל פשרה שיכולה לקרב את השלום מחוייבים אנו לקבלה".
במכתב אחר שפרסם באותה השנה, מתייחס הרב שך לטענות "לא תחנם" אותן משמיעים אנשי ימין: "למה לא חשבו על מה שמידי יום ביומו עוברים מאות ואולי אלפים מבני ישראל על איסורי כריתות" והרב שך ממחיש כיצד עוברים הם על אותם איסורים: "במה שעולים על הר הבית במקום שאסור לטמאים לעלות, ואם מאמינים הם, הלא כתוב בתורה ולא תקיא הארץ אתכם בטמאכם אותה".
הרב שך ממשיך לבקר באותו מכתב את אנשי הימין וכותב כי "לדעתי כל אלו אנשי התנועות למיניהם, ויתר האנשים שמסיתים השכם והערב שאין ואסור לוותר על שטחים מארץ ישראל, לא ממקור קדוש דברים אלו באו, אלא ממה שקלטו מחכמות חיצוניות בהשקפה זו".
הסכם שלום - "יש בזה משום הצלה"
במכתב נוסף שפרסם, תוקף שוב הרב שך את מתנגדי השלום הטוענים לנימוקים הלכתיים, ואומר כי המניע לדבריהם הוא "כוחי ועוצם ידי". הרב שך כותב בתחילת המכתב כי: "וודאי שארץ ישראל ירושה לנו מאבותינו, אבל לפי המצב של היום שהם תובעים את מה שכבשנו מהם, ואם נחזיר להם מסכימים לכרות שלום, בוודאי שיש בזה משום הצלה".
בהמשך מכתבו מתייחס הרב שך ל"הרבה משלומי אמוני ישראל" שהרעיון הציוני חדר לליבותיהם: "ולא חשו ולא מרגישים שיש בכל דבריהם מה שמנוגד לדעת התורה, ואף שמלבישים את דבריהם במסווה של הלכה. וכל הגדולים הלא ידעו ממצות ישוב ארץ ישראל, אבל אין לעשות מזה עיקר, כי אין לנו עיקרים אחרים רק אלא מה שנמסרו לנו".
כאן מדגיש הרב שך וכותב: "אל לנו לסכן את כלל ישראל בכמו אלו, ואיך אפשר לדבר דברים אלו שיש לסרב עד כדי מלחמה חס ושלום, ולא כך נהגו אבותינו".
"אין כל מניעה לוותר על חלקים למען השלום"
על התגרות באומות, כתב הרב שך: "החרדים כולם באין יוצא מן הכלל מתנגדים למעשים כאלו, ועל פי דין תורה אסור לעשות שום פעולה ומעשה להתגרות באומה אחרת מכל אומות העולם".
"אנחנו העם היהודי היינו תמיד כחומר ביד היוצר לגזירות ולשחיטות ולמיתות משונות אנשים נשים וטף" כותב הרב שך, אמירה שכיום יכולה להישמע גם מפי אנשי שמאל מובהקים.
בעניין ההתנחלויות כותב הרב שך כי "לדעתי כדאי שלא לעמוד על עניין ההתנחלויות..." בהמשך דבריו כותב הרב שנהג להתנזר מלפסוק הלכה: "אינני מהסס לקבוע שלפי ההלכה אין כל מניעה לוותר על חלק מארץ ישראל למען השלום".
בהמשך, מתייחס הרב לפן הרגשי וכותב: "ברור שקשה לוותר בניגוד לרגש, ובמיוחד כאשר רגש זה לכאורה הוא רגש דתי, אבל חובתו של איש אחראי אשר מכריע בעניין פיקוח נפש להתרומם מעל לרגשות, ולכלכל את מעשיו רק לפי השכל הישר, וזה השכל המבוסס על דעת תורה".
"אפילו אם תהיה ביד הערבים - שלנו היא"
במכתב אחר, מסביר הרב שך את גישתו המתנגדת ללאומניות הישראלית ולהתגרות באומות, כשהוא מצטט את האמרה "על כל גל וגל נענעתי לו בראשי" ומוסיף: "אסור לנו להתגרות באומות העולם, לנו יש דרך משלנו, דרך התורה מסורה לנו מדור דור, וזאת ידע היהודי בכל הדורות" לצד דברים אלו.
הרב שך מסביר את האידיאולוגיה החרדית במכתב אחר, בו הוא כותב: "מאין שואבים אנו זכות קיומינו? באם בגלל שמאן דהו החליט לפני שמונים שנה שאנו עם, בזכותו אנחנו קיימים? הביטו וראו, נאספנו לחוקק חוק ירושלים, מי זקוק לחוק הזה? האם בלי חוק - ירושלים לא שלנו? האם בלי חוק - ארץ ישראל לא שלנו? אפילו אם תהיה ביד הערבים שלנו היא".