הרשק'ה זיכרמן היה עני, עני מרוד, בגדיו קרועים זקנו פרוע, ושיירי מאכל שעוברה צורתם מפוזרים ומנקדים את מעילו העליון. אבל הרשק'ה היה טוב לב הוא ניחן בנפש רחבה ובאהבת אדם באשר הוא, החסד היה נר לרגליו והוא השתדל לסייע בידי כל שבור לב ונדכא.
זעליג זעלגיצקי הגביר השבע של העיירה, היה בעל בעמיו מיוחס עד לעייפה, איש ספר בעל מח כפול, אך גאה סרוח, אשר תדיר מהרהר בליבו שכל האדם עפר לרגליו הענוגות.
שנאת מוות שנא זעליג הגביר המרושע את הרשק'ה האביון, שנאה בלתי מוסברת, חסרת היגיון, הוא רחש בוז תהומי להרשק'ה להליכותיו למשפחתו ואפילו למראהו. היו בעיירה הולכי רכיל שייחסו את השנאה המפעפעת למוצאו של הרשק'ה המסכן, מוצא שלא כל כך מצא חן בעיניו של זעליג. תושבי העיירה נגררו חלקם במזיד וחלקם באונס אחר מעשיו המכוערים של הגביר וכך היה הרשק'ה מבוזה ומושפל בפי כל.
ויהי היום ויחתן הגביר את בתו המהוללה, בדרך לחופה כששיירת הכלה הנרגשת ומשפחתה צועדים מעדנות אל בית הכנסת הגדול שבעיירה, חלף על פניהם לתומו הרשק'ה, הוא שב מעמל יומו תוך שהוא מפזם לעצמו ניגון עליז. כשהבחין בו הגביר האדימו והחווירו פניו חליפות, לחץ דמו עלה, וכמעט שעשן שחור פרץ כקיטור מאוזניו, "גם ביום שמחתי מרגיזני זה" צווח בזעם. הרשק'ה ניתר ממקומו לשמע הצווחה וכשהביט לעבר הגביר הבין ברגע את אשר ארע, התקף הזעם של הגביר איים למוטטו ולהשבית את שמחת החתונה. מיהר הרשק'ה לעבר הגביר נפל לרגליו ארצה ואמר בלחש "עבדך אני, ולאחל לך בריאות ונחת באתי", חייך הגביר לעצמו הסדיר את נשימותיו ובעט בהרשק'ה בעוצמה בראשו, וכך הלך שמח וטוב לב לחופת בתו.
שנים עברו, גלגל החיים נתגלגל לו לאיטו, ומזלו של הרשק'ה נהפך עליו קמעא, מעמדו בעיירה הוטב מעט, כבר לא עברו על פניו כאילו היה רהיט שבור או תפוח אדמה, וחיוכים מאולצים הופנו אליו מידי פעם עליהם היה שש הרשק'ה כעל כל הון. ויום אחד זכה הרשק'ה בזיכיון המלח מאת שר הפלך, בלעדיות לשנה הובטחה לו וחל איסור חמור על מכירת מלח ללא אישורו המוקדם של הרשק'ה.
אנשי העיירה שמאכליהם תפלים ודוחים היו, הקפידו לערות למאכלם מלח רב למען יטושטש מעט טעמו הנוראי של תבשילם, כך שהביקוש למלח היה גבוה מאוד.
הרשק'ה הפך בין לילה לאדם חשוב שזנב עניבה מעטר את טבורו וכובע צילינדר רחב נח על ראשו תדיר, לפתע הכל האירו לו פנים ואף חייכו בביישנות הגם שבליבם פנימה רחשו לו את אותו בוז ישן נושן.
אפילו הגביר מר זעליג נתחכך לו פה ושם בהרשק'ה, הראה לו פנים שוחקות ואף דאג שיכבדוהו בעליית שלישי בביהכ"נ, מתוך ידידות מעושה ביקש להעביר דרכו אל שר הפלך כמה בקשות צנועות, הוראות אותם ביצע הרשק'ה באדיקות ובמהירות.
חלפה לה שנה, הרשק'ה הפך בעל מעמד ומשהכול התרגלו לכנותו ר' הרשק'ה, תם לו זיכיון המלח והועמד שוב למכרז וזעליג הגביר מיהר להשתלט עליו בערמה. ולפתע חזר הכל ושוב נבעט הרשק'ה לצידי הדרכים, שוב בזו לו בגלוי ובסתר, ושוב סבלה משפחתו המורחבת מכמעט נידוי. לא עברו ימים מועטים והרשק'ה שלח יד בנפשו, בני ביתו ביכו את לכתו מרה וזעקו השמימה, אך בעיירה לא הורגש דבר.
החיוכים של היום הם הדמעות של מחר
אנו עומדים יומיים לפני מערכת בחירות, ועיר קטנה ואנשים בה מעט, שאינה מרוחקת מאם המושבות, עומדת בעין הסערה.
מועמד אשכנזי מבקש את תמיכת אנשי העיר שרובם ספרדים, ואני שואל על מה ולמה, באמת מדוע מעולם לא קרה שאשכנזים יתמכו במועמד ספרדי?
לא. לא במקום שהמועמד הספרדי זוכה בכל מקרה, והאשכנזי התורן קופץ על העגלה המליאה ממילא.
אלא תמיכה אמיתית מתוך טובת התושבים בלבד, תוך התעלמות מוחלטת מהמוצא, מדע בדיוני הא?
אחי הספרדים דעו, הפנימו, הם בזים לנו, מזלזלים בנו, אנו בשבילם אמצעי נוח ותמים להגיע למטרה הנחשקת, גם כשהם מחייכים כסגנים הם מרגישים פטרונים שירדו לרגע לגלות נשכחת שמיד תסתיים , אל תצביעו מהבטן, כי החיוכים שלהם היום הם הדמעות שלכם מחר.
אה בעצם הם העלו ג'ינגל לרדיו של "אל תירא ישראל" בעגה מזרחית, אה זה כבר משהו אחר.