באווירת האבלות המקיפה את כולנו, את כל היהדות החרדית בארץ ובעולם, הכל נשכח.
נשכחה כל ההיסטוריה של מרן, שחלקה הגדול עטופה בכאב ובצער רב ונגועה בהחמצה נוראה של דורות שלמים של יהודים שהלכו לאבדון רוחני, בגלל אנשים שבחייו לא זכו לכבד אותו, ולא זכו לקחת חלק בתקומתה של יהדות ספרד ובהחזרת עטרתה ליושנה.
עשרות שנים עמדו מנהיגי היהדות הספרדית ועיניהם רואות וכלות. הם ראו את תקומתו של עולם התורה, את פריחתן של מאות הישיבות ואת לידתם של מאות אלפי בני התורה, בעוד בני ובנות עדתם, ילדי עדות המזרח, הולכים בשבי השלטון החילוני שעושה את כל אשר לאל ידו בכדי לנתק אותם ממורשתם המפוארת.
עשרות שנים עמדו אנשים אשר רוח בם, רבנים ועסקנים שהקימו וניהלו במסירות נפש מוסדות חינוך פרטיים לציבור הספרדי, והתחננו לקבל פירורים שיאפשרו את קיומם, אך עסקני הציבור שישבו על הצינורות הראשיים המשיכו לזלזל בהם ולהפלות אותם פעם אחר פעם, בצורה מבזה ומחרידה.
האפליה הזו, הזלזול הזה, הדחיקה הזו, שלחו מאות אלפי נשמות לכיליון רוחני.
במשך שנים רבות התייחס עולם התורה בזלזול נורא כלפי גדולי יהדות המזרח, שלא קיבלו את היחס ואת המעמד לו זכו מקביליהם, ואף לא עשירית מהם.
במשך שנים ארוכות התהלך מרן רבי עובדיה יוסף זצוק"ל כואב ומיוסר, וצער עמוק מילא את לבו האוהב.
שנים רבות ביקש והשתוקק מרן זצוק"ל להחזיר עטרה ליושנה, ולא ניתנה לו האפשרות.
לבו הטהור יצא אל אחיו, אל מאות אלפי הנשמות היהודיות שלא זכו להיות קרובים למסורת ישראל, אך לא היה בכוחו לעשות הרבה.
ואז ריחם ה' על בניו אהוביו, וגלגל את הקמתה של תנועת ש"ס תחת מנהיגותו והשראתו הכבירה של מרן זצוק"ל, שהתגלה כדמות של פעם בדור, כזו שבכוחה להחזיר לבו של עם שלם לאביו שבשמים.
יחד עם כוחות צעירים ורעננים הוחל בהחזרת עטרת תפארת יהדות ספרד ליושנה, באמצעות הפצת תורה ויהדות לעם שבשדות, שיעור התורה הקבוע במוצ"ש לרבבות משתתפים, אלפי עצרות חיזוק והתעוררות בכל רחבי הארץ, ייסוד בתי ספר תורניים בכל פינה בישראל, הקמת מקוואות, וייסודם של אלפי שיעורי תורה בכל רחבי הארץ, ועוד ועוד.
פתאום להיות יהודי ספרדי שומר מסורת הפך לעניין של כבוד. פתאום ספרדים התחילו לנפנף עם המורשת שלהם בגאווה, פתאום התחלת לראות בכל פינה יהודים ספרדים שומרי תורה ומצוות.
פתאום התחילו לצוץ בתי כנסת בכל קרן רחוב בכל יישוב בארץ ישראל, פתאום התחלת לראות בכל מקום בחורי ישיבות ואברכי כוללים יוצאי עדות המזרח המקדישים את כל יומם במסירות ובנאמנות ללימוד התורה, עד שיש משערים את מספרם יותר מציבור בני הישיבות ואברכי הכוללים מעדות אשכנז. ובבת אחת קלטנו מה עם ישראל ומה הקב"ה הפסיד בכל השנים שדחקו אותם הצידה.
זה משהו שקשה מאוד לשמוע, קשה מאוד לכתוב את זה, אבל זו האמת הצרופה והכואבת. אלו עובדות עצובות ומזעזעות שחייבים לזכור אותן ולהכות על חטא. לפחות כדי שלעולם לא יקרה שוב כדבר הזה.
למען האמת, היו פה ושם יוצאים מן הכלל. בלי להזכיר שמות, היו יחידים בדור שדאגו ככל יכולתם לרווחתם ולרוחניותם של בני הציבור הספרדי. היו שכאבו את מצבם ונלחמו מול כל סביבתם כדי להציל נשמות ולהכניסן לעולם התורה. היו גם בודדים שאהבו, העריכו והעריצו את מרן זצוק"ל בכל לבם ודאגו לכבודו בכל נפשם, כל השנים, לא רק כשלכבד את מרן זצוק"ל הפך לצעד תדמיתי משתלם ומניב רווחים כאלו ואחרים.
♦
השבוע, בבוקרו של יום שני, נדם הלב הטהור ונשבה ארון האלוקים.
לפתע, ללא הוראה מגבוה וללא תיאום כלשהו, כל הרגליים נישאו כמאליהם לירושלים.
ספרדים ואשכנזים, בעלי תשובה וחרדים, דתיים ומסורתיים, כולם באו להיפרד מגדול הדור.
ודווקא אקורד הסיום בחייו של מרן זצוק"ל, צעדיו האחרונים בעולם הזה, מישיבת פורת יוסף ועד בית העלמין בסנהדריה, סימלו את הנצחון המוחלט של היהדות הספרדית התורנית על אלו שלא השכילו להיות חלק ממקימיה מבעוד מועד.
יותר מכל לוויותיהם של כל גדולי ישראל בדורות האחרונים, הרגיש כל יהודי חובה אישית לעלות ירושלימה ולהעניק לאיש הענק שבענקים את הכבוד האחרון, הגדול ביותר בהיסטוריה היהודית.
ופתאום, גם כל העיתונות החרדית הנגועה בעסקנות ובפנקסנות מבחילה, בעל כרחה ענתה אמן, והוכרחה לצאת מגדרה ולחלוק כבוד לרבן של ישראל שעבר לעולם שכולו טוב.
ממעמד נחות של עדה סוג ב' ומטה, עם כוח אפסי בידיים לפעול ולהועיל, הפך מרן זצוק"ל למנהיג מורם מעם ולמורה דרכה של העדה המגובשת הגדולה ביותר בעם היהודי, ולאיש שהחזיק בידיו כוח והשפעה רבה שהעמידו בצל את כל התנועות האחרות שהיו כאן לפניו, ואשר אותם ניצל אך ורק למטרה אחת ויחידה שבערה בלבו הטהור: להגדיל תורה ויהדות ולהאדירן.
ניצחת, רבינו, ניצחת
זכית בחייך להגשים את השאיפה הקדושה שקיננה בלבך כל השנים. להחזיר עטרה ליושנה ולהשיב לב בנים אל אביהם שבשמים.
לא הרפית לרגע, נלחמת כל השנים, ובסוף ניצחת.
החזרת עטרה ליושנה!
כעת נוח בשלום על משכבך, ולכה מרן זצוק"ל לקראת מקומך בגן עדן, לצד כל אותם גדולי ישראל וצדיקי עולם שקירבו לב העם לאלוקיו.
והיתה הלווית הענק הגדולה בתולדות העם היהודי, אות וסימן כי דווקא האיש הפשוט, העמך, העם היהודי כולו, ידע בתוככי לבו את האמת, וידע לחלוק כבוד לאיש היקר שבחייו לא כולם השכילו לכבדו כערכו הרם.
לפחות כיבדוהו בפטירתו.