מאז ומעולם אחזתי כי נסתרות הן דרכי הק-ל ואין בנו - הקטנים שבקטנים - קמצוץ הבנה ליידע את מקצת ממהלכי דרכיו יתברך.
בזתי כל חיי ל"יודעי המחשבות" ול"פנקסנים" של הקב"ה אשר תמיד מלאה אותם דעה ונביאות ליידע ולהבין בכל מצב ובכל מהלך של שמיים..
ובכל זאת. עדיין מחויבים אנו בציווי "למען יידע אותם האדם...וחי בהם" ושומה עלינו להביט במציאות מרה וליקח כל אחד לעצמו לקח ותיקון על אסונות המתרגשים עלינו בצורה לא סבירה.
• • •
זה כבר שבועיים ימים שפעוטות נעקדות ברכב סגור על מזבח שכחה ורשלנות הוריהם.
כל אדם, ובמיוחד הורה לילדים, יודע שבמעשהו הנורא כבר שילם אותו אב על מחדלו. מהיום ועד יום מותו לא יעבור בוקר או ערב אחד בהן לא יראה מולו את דמות תינוקו המתוק ועיניו המחייכות בתום, וליבו יתפלץ ויקרע שוב ושוב על המעשה אשר קרה אותו.
ואם במקרים אחרים יש כביכול ביד בני אדם אשר אין דעת אלוקים אותם, למצוא "דרך טבעית" או "סיבה הגיונית" לאסון, במקרים הללו אין ספק לכל בר אנוש כי יד ה' הייתה בדבר, והיא אשר ללא ספק הביאה את האסון הנורא על זוג ההורים האומללים...
לנו הצופים עצובים מהצד ישנה חובה אחת - "והחי ייתן אל ליבו".
צירוף הזמנים והדמיון הנורא של האסונות האחרונים חייב להצביע לנו על משהו...!
אין ספק שעל כל אחד מישראל לקחת אל ליבו ולתקן מעשיו [לי אישית יש מספיק], אך כחברה וכקולקטיב ציבורי ירא שמיים ומאמין, עלינו גם לעשות חשבון נפש כללי ולשאול על איזה חטא בא עלינו החורבן - "חורבן הילדים" - הנורא והגדול הזה...
• • •
כפי שפתחתי, אין ולא יהיה לי - הקטן באדם - מושג בדרכי ה' הנסתרות, ומעולם לא חשבתי לנחש את סיבותיו של הקב"ה במעשיו. אך ישנם סימנים הנצבעים באדום על הקיר הלאומי ועוול גדול יהיה להתעלם מהם:
האם זה "מקרה" ששרשרת אסונות שכזו מתרגשת עלינו דווקא בשבוע שבו מדד "שנאת החינם" בתוך הציבור השלנו נוסק לגבהים חדשים ומרקיעי שחקים...?
האם זה רק "צירוף מקרים" שתינוקות של בית רבן שלא טעמו טעם חטא נלקחים מאתנו בתכיפות ובנוראות שכזו, דווקא בימים שבהן ציבורים שלמים מכתימים ומכפישים ציבור שכן...?
האם זה רק "מזל רע" שאסונות בלתי רגילים קורים אצלנו בדיוק בזמנים בהם כל קללות עקבתא דמשיחא מתרחשות מולנו ממש כדברי הנביא ואין פוצה פה ומצפצף....
"שלא נהגו כבוד זה בזה"... היום בערב נבכה כולנו את חורבנו של הבית השני שחרב רק בשל 'שנאת חינם'. אם 'בית שלישי' היה עומד על תילו בימים אלה, הייתי חושש עד מאד לשלומו...
וה' יאמר לצרותינו די, ומחה ה' דמעה מעל כל פנים ונאמר אמן...