תוכנית הריאליטי "אקס פקטור" עוסקת בחיפוש אחר התגלית הבאה בעולם המוזיקה, אך משום מה בחרו עורכיה מ'הערוץ השני' - לקיים יום אודישנים לתוכנית - בתשעה באב.
הציבור החרדי, ואני הקטן בכללם, לא יודע, לא מכיר ובטח שלא משתתף בתוכניות ריאליטי שכאלה - וטוב שכך.
אך בכל זאת כאשר מפורסמת תכנית שכזו ביום שהוא אבל לאומי, השייך לכל הזרמים ביהדות באשר הם, יש בכך יותר מטעם לפגם.
מבלי להיכנס להבדלים בין ימי האבל, מי תיקנם ועל מה הותקנו - אין זה משנה כלל וכלל לצורך העניין. גם אם אותם חוגגים הם בורים ועמי ארצות, ואינם מבינים ויודעים מה היה הבית שחרב, על מה חרב ומה יקימו שוב מחדש - שיהיה במהרה בימינו אמן.
הרי שעצם העובדה שביום זה 'תשעה באב', צמים בו יהודים באשר הם, מזה 2000 שנה, ראוי שמישהו שם ייתן את דעתו על כך - ויותר מכך, שיכבד את רגשות הזולת, בני עמו.
וכדי להמחיש את עומק הסאטירה, בחרתי להציג בפניכם משלון קטן:
מעשה בפריץ שבחצרו חי לו יהודי - משרת, קראו לו 'מוישל'ה', ולא כי שמו היה באמת 'מוישל'ה', אלא שכך קראו לכל היהודים שהיו בתפקיד של משרתי הפריצים למיניהם.
יום אחד נפגשו 2 מוישל'ך בפונדק דרכים, האחד היה צעיר והשני היה מבוגר, הצעיר היה נראה כאוב וכעוס, שאלו מוישל'ה המבוגר, מה אירע לך שכל כך נפלו פניך היום.
סיפר לו מוישל'ה הצעיר, כי הפריץ הפסיד הלילה כסף רב, במשחקי הקלפים שלו, ובצר לו, הוא מצא אותי והכה אותי עם השוט בגבי - עד זוב דם.
ניחם אותו מוישל'ה המבוגר, ואמר לו, מוישל'ה צעיר שלי, תירגע, פריץ כועס ומכה, אלו דברים של יום ביומו. קח כוס מים, או אולי תפוח עסיסי, ותלך להירגע.
אכן, מוישל'ה הצעיר שלנו נרגע.
עברו ימים ושוב נפגשו 2 המוישל'ך בפונדק דרכים, אלא שהפעם המבוגר ישב מכונס כבתוך עצמו, ונראה שהעצב היה עמוק בפניו.
שאלו המוישל'ה הצעיר, למה נפלו פניך מוישל'ה יקר. ענה לו המבוגר, סיפור שהיה כך היה, אשתו השיקצה של הפריץ, ברחה לו, ובצר לו הוא מצא אותי כקרבן לתסכולו, והכה אותי בגבי עם שוט הסוסים, מכות קשות וכואבות והנה גבי שורף וצורב עד מאד.
התפלא המוישל'ה הצעיר, ושאל, הרי רק לפני חודש, אמרת לי, שפריץ מפסיד ומכה את ה'מוישל'ה' אלו מעשים של יום ביומו, ואל לי להתרגש מכך כלל וכלל.
ועתה מה?
ענה לו המבוגר, אוי מוישל'ה צעיר וטיפש, אינך מבין דבר וחצי דבר.
בחודש קודם, זה היה גבך שכאב וצרב, היום הזה, זה גבי שכואב וצורב.
הנה, רק לפני כמה חודשים, ב'יום השואה' ישבו להם כמה נערים חרדיים פוחזים, חסרי רגש והתחשבות, וחגגו לעצמם בגן סאקר בירושלים, סביב מנגל ובשרים - כל הארץ רעשה על כך 'ת"ק פרסה - על ת"ק פרסה'.
אך באירוע של הפריץ המבוגר באודישן של ערוץ 2 - זהו כבר סיפור אחר לחלוטין. אין יוצא ואין מגנה.
באין ברירה, נטלתי את הרשות - ואני מגנה את התופעה בכל לשון של גנאי.
ערב 'תשעה באב' - זהו זמן טוב להרבות בו 'אהבת חינם' ולהוקיע את ההיפך.