לפני כחודש, התקבצו אלפים רבים ברחוב צדדי בירושלים והקשיבו בשקט להספדים על מחבר ספר ההלכה הנפוץ ביותר שנכתב בדורנו - הרב יהושע ישעיה נויבירט זצ"ל שהלך לעולמו.
במותו, בדיוק כמו בחייו, לא סבבו את מיטתו אח"מים, יחצנים או צוותי תקשורת, כפי שנהוג אצל לא מעט דמויות המוכרות בציבור, אלא משפחתו ותלמידיו הרבים, שעימם נמניתי גם אני. כולנו מחינו דמעה בסתר על מורנו ורבנו הצנוע, שהותיר אותנו מיותמים והלך לעולם שכולו טוב.
אכן כן, בימים שבהם צניעות היא מצרך נדיר ומילה שנחשבת כמעט לכינוי גנאי, הרב נויבירט שהכרתי - מהרבנים החשובים בעולם ההלכה היהודי - היה אדם עניו, צנוע ומרעיף חסד, שהקדיש את כל ימיו לתיקון עולם. הוא הכיר במגבלותיו האנושיות של האדם והדגיש את הצורך לממש את הפוטנציאל האנושי הטמון בנו בלי ליפול למלכודת של האדרה עצמית.
יש הרואים את גדולתו של הרב דווקא בתשומת הלב שידע להעניק לאיש הפשוט. מטבע הדברים, אנשים שעסוקים בבעיות גדולות ונושאים אחריות ציבורית כבדה על גבם, אינם יכולים להקדיש עצמם לבעיותיו של כל איש "קטן".
לעומתם, יש שמתמסרים לבעיות הפרט, עוזרים לנזקקים, מקשיבים לבעיות, אבל אז הם אינם מסוגלים לפעול בהיקפים גדולים. אצל הרב לא הייתה סתירה בין הדברים: מצד אחד עסק בהקמה ובניהול מוסדות חינוך וחסד ובשאלות הלכתיות מורכבות, ובה בשעה התמסר בכל ליבו ונפשו לבעיות האיש הפשוט או לצרותיה של אישה קשת־יום ואף ללבטי ילד או ילדה.
גם את התואר המחייב "הרב של השבת" קיבל בזכות, ולא בחסד. בתום מלחמת העולם השנייה נאלץ יהושע הצעיר לחלל את השבת בעל כרחו בדרכו לארץ ישראל. לימים כתב: "קיבלתי אז על עצמי, שאם יזכה אותי הקב"ה, אעשה משהו למען השבת". ה"משהו" הזה הוא המדריך ההלכתי "שמירת שבת כהלכתה", שתורגם ליותר מעשר שפות, הודפס במיליוני עותקים בארץ ובחו"ל, ובאופן חסר תקדים בספרות ההלכתית עדכן את עצמו במהדורות חדשות בעקבות הטכנולוגיות שהתפתחו.
כמו רבים אחרים, לא יכולתי לפספס את שיעוריו של הרב. דעותיו התאפיינו מצד אחד במקוריות, ומצד אחר התבססו תמיד על אדני התורה וההלכה. הרב לא היסס להביע עמדה בנושאים אקטואליים מורכבים ולא חשש אף פעם להביע דעות לא מקובלות, אם האמין שמחובתו לומר את האמת בנושא זה - והכל בענווה, באהבה גדולה לכלל ישראל ומתוך אמון באדם.
במשך כל השנים שבהן זכינו להיות חלק מחייו, היה לנו הרב נויבירט למודל כיצד יהודי אמיתי צריך לחיות. הוא הותיר לכולנו מורשת נפלאה ומחייבת, וזהו הדבר החשוב ביותר שעלינו להתמקד בו.
זכר צדיק לברכה.