לפני מספר שבועות הכריז מרן הגר״ע יוסף, על תמיכה ברב הראשי לישראל הרב יונה מצגר לקדנציה שניה, וזאת במידה ויעבור מה שמכונה 'חוק הרב עמאר', הנימוק היה כי אין לתמוך בהדחת רב ראשי מכהן וכי הדבר אסור על פי ההלכה.
לא חלפו שבועיים והנה יוצאת הודעה כי מרן הגר״ע מתנגד לחוק עמאר, לכאורה גרסה אחרת של הדחת רב ראשי מתפקידו, רבים תהו, מה יום מיומיים? מה שונה עניינו של 'חוק הרב עמאר' מעניינו של הרב מצגר.
כאן, נכנס שר ההיסטוריה ועושה סדר בדברים, כמה עשרות שנים אחורה, מרן הגר״ע יוסף עצמו נבחר לתפקיד הרב הראשי לאחר התמודדות מול הרב יצחק ניסים - הרב הראשי המיתולוגי שכיהן בתפקיד למעלה מחמש עשרה שנה, שאלת הדחת רב ראשי מכהן עמדה כבר אז במלוא עוצמתה, לתפקיד הרב הספרדי התמודד הרב ניסים שרצה להמשיך בתפקידו, ואילו לתפקיד הרב האשכנזי היו מועמדים הרב שלמה גורן, מול הרב הראשי המכהן הרב איסר יהודה אונטרמן.
ברקע ההתמודדות, עמד הרצון של הממשלה להחליף את הרב אונטרמן לאחר שהתנגד נחרצות לפסק ההלכה השנוי במחלוקת של הרב גורן בפרשת ׳האח והאחות׳, הרב יצחק ניסים תמך בפסק וכפועל יוצא מכך גם במועמדותו של הרב גורן וזכה בתמורה לתמיכת הממשלה בהמשך כהונתו, ואילו את הרב אונטרמן העדיפה ראשת הממשלה דאז גולדה מאיר להחליף במועמד המועדף עליה - הרב שלמה גורן.
באותה עת, נדרשה הכרעת גדולי ישראל מה לעשות בשאלת הרב הראשי הספרדי שהיה אמנם מקובל ואהוד, ובדרך כלל אף הציג עמדות ערכיות ראויות, אבל תמך בפסק ההלכה הבעייתי. האם להעמיד מולו מועמד ולהדיחו, או שמא האיסור להדיח רב ראשי מכהן גובר, לבסוף נפלה ההכרעה אותה קיבלו מרן הגרי״ש אלישיב בשיתוף עם גדולי הדור של אותה תקופה, והוחלט להציב את מרן הגר״ע יוסף מול הרב יצחק ניסים ולהדיחו מתפקידו, הגר״ע יוסף שהתחבט אף הוא בשאלה כתב תשובה שהתפרסמה באחד מספריו בה הוא מנמק את ההיתר להתמודד במקרה הזה.
העסקנים הפילו את הרב עמאר לתהום פעורה
זהו בדיוק הסיפור של מה שמכונה היום 'חוק הרב עמאר', ההתמודדות לתפקיד הרב הראשי שברה שיאים שנדמה שלא היו כמותם.
ראש ארגון רבני צהר, הרב דוד סתיו - מועמד שנוי במחלוקת בקרב הציבור החרדי, אשר גדולי ישראל כמעט כולם הורו שיש להילחם במועמדותו, הציב את עצמו לתפקיד, תוך קמפיין אגרסיבי שמעורבים בו לוביסטים, יחצנים, בעלי הון וכל מי שרק אפשר, לצורך כך ניסו המפלגות החילוניות בכנסת להעביר את 'חוק שטרן' שיקל עליו את ההתמודדות, המפלגות החרדיות יצאו למלחמת חרמה בחוק, ולבסוף הוא נקבר.
משאפסו הסיכויים, פנו תומכי הרב סתיו לאפיק אחר, וניסו לקדם דיל עם אנשי הרב הראשי הספרדי המכהן. לפיו, הם יקדמו את חוק הרב עמאר ובתמורה עשרת הנציגים אותם ממנים הרבנים הראשיים יעברו לשליטתם באמצעות שר הדתות נפתלי בנט, כך תובטח גם בחירתו של הרב סתיו לצידו של הראשון לציון הרב שלמה עמאר.
וכמו בסיפור ההוא לפני עשרות שנים עלתה שוב השאלה, האם לאור החיבור עם מועמד לא ראוי, יש לתת יד להדחת רב ראשי מכהן ולהתנגד לחוק, או שמא האיסור להדיח רב ראשי גובר ולכן יש לתמוך בחוק.
הגר"ע יוסף שתחילה תמך בחוק בכל ליבו, הכריע כי לנוכח המצב החדש שנוצר, אזי כמו אז, יש מקרים שבהם ניתן לאפשר הדחת רב ראשי מכהן, זהו אחד מהם, מי שנותן את ידו לבחירה של מועמד אשר כל גדולי ישראל יצאו נגדו בחריפות, ובעצם בחירתו יגרום לבחירתו של מועמד אחר שאינו ראוי, לא יוכל להמשיך בתפקידו, גדולי ישראל שוב הציגו עמדה עקבית ולא שינו את דעתם על פי מצבי רוח או אינטרס כזה או אחר, כי הלכה היא הלכה היא הלכה.
קרל מרקס אמר פעם: "ההיסטוריה חוזרת על עצמה - קודם כטרגדיה ואחר כך כפארסה". במקרה הזה נראה שהוא טעה, זו קודם כל פארסה ולבסוף זה נגמר בטרגדיה, העסקנים בסביבתו של הרב הראשי העמידו אותו חזיתית מול רבו הנערץ ומול כל גדולי ישראל והפילו אותו בחוסר אחריות לתהום פעורה אשר ספק אם ניתן לחזור ממנה.