אבא, למה לקחו לנו את הכותל

בין היתר נאמר בו, שהרצון הכללי של "נשות הכותל" הוא להחזיר את הרחבה לכפי שהייתה בשנת 67' בטרם נבנתה המחיצה וללא קוד לבוש המכבד את הקדושה פלוס היתר לצלם אותו, בשבת, רחמנא לצלן.

מתוך המכלול דליתי תובנה מבעיטה שנושמת גם בלי מכונת הנשמה: בקרבנו אפס הסברה אמיצה, אפס הידברות עם האחר (היהודי האחר למקרה ששכחנו) ואפס התקרבות למטרת העל – המשיח. מתוך הנ"ל נותרנו ריקים ומבועתים, וללא התקדמות בשיח, שהופך אלים ומחרחר שנאת-חינם משניה לשניה.

אנחנו חיים פה בגבולות, כשהר הבית גם ככה בידם. האין זה מספיק?

חיילות צה"ל מנציחות עירום בטירונות, ואנו מתייראים מהרגע בו ישלחו לבקו"ם את בני תורתנו (או לפחות לאמיתיים מביניהם שראויים להיקרא כך!!). מתקוממים (או שלא) על האשמות שווא אין ספור כנגד מגזר שלם, שכביכול רצחו בני-נוער על רקע של שנאה, ועוד לא התחלנו לדבר על הדברים שהבוערים באמת. תרתי משמע.

למרות שאתם לבטח לא תחסכו ממני את מתקפת התגובות, ברשותכם אני כן אדלג על ההתגוננות (המיותרת, אם יורשה לי), על שאין לי זכות להשמיע את שלי, כי אני די חדשה בכל "עסקי השם" שלכם, כי למיטב זכרוני לא קראתי על אף אחד שמת, עלה השמיימה, ונתן לכם בלעדיות על התורה. כן, כן, לכם. אותו ציבור קדוש, שכל כך רציתי להשתייך אליו זה מכבר, והגנתי עליו בחירוף נפש שתי וערב, כשנאלצתי להסביר על היופי שבנו, היראים לדבר ד'. אלא שעושים חסדים בסתר, ומתפללים שעות על אחדות, ודורשים לחבק כל יהודי טהור, ללא הבדל עדה וזרם, שכן גלום בו אוצר ענק והכרחי בדרך לגאולה של – כולנו, (זוכרים??)

אנא התגלו! כבר אי אפשר לשמוע משהו מבעד לזעקות השכינה האילמת? לא ניתן לראות כלום כשחילול ה' נוטף דרך זגוגית רטובה משקיות המים בריח שהשתיקה יפה לה, שזרקו שם בכותל בראש חודש סיוון. אזהר בדברי אם אומר שיש קול שפוי שיודה בינו לבין קונו, שהקללות שקישטו את קודש הקודשים באותו יום, הן חילול השם דיי דומה לאשה עם טלית. ודי לחכימא ברמיזא.

כולם היו בניי. ובנותיי.

גם "נשות הכותל" הללו, שהא-ל יסלח להן, בנותיו. הלא אפילו הכינוי האבסורדי הזה מעיד על התרסה בנו. אבל זה לא באמת הן. הן לא הב'רוך הגדול של הגלות וההסתר. וזה גם לא ה"גזירות", (שוב, השם האירוני) שמעורר לבדק בית מי אכן בן-ישיבה זכאי ומי חייב. המיסים והגיוס הם הצרה האחרונה של אלא ששמם הנרדף צריך להיות שבאבניקים.

מדאיג איך עד היום לא הדאיג ציבור כה רחום וחנון מה נעשה כשנגיע ב-120 למעלה ונהיה שותפים סמויים למרמה על נשים ושבט ילדיהם לאורך הדורות, שעול הפרנסה שהיה מוטל עליהן, וטיפס יחד עם ערימות הכביסה, לא צבר עבורן שכר גמרא בכולל, כפי שהאמינו כל חייהן, אלא דפק שעון נוכחות באינטרנט ובפיצה השכונתית, בשונה משהצהירו אחיינו למסע, במשרד הדתות ולשוויגר התומכת במעמד הכתובה. כי מהממסד מותר ואף רצוי לגנוב, נכון? איזה מזל! כוכב השעה, יאיר לפיד, הגיע בול בזמן, ללבוש את מדיי השעיר לעזאזל.

אבל זה גם לא הוא. וזו גם לא התקשורת החילונית, שבוא נודה, חוטאת בדיוק כמונו כמעט בכל אות שלישית בלשון הרע. זה לא אף אחד מהנ"ל. זה השם! הכל זה השם.

שמעתי סיפור על גדול דור שענה במשך שנים, כל שבוע, שישי בשישי, לאשה "מתחזקת", כששאלה מתי שעת כניסת השבת. כשחלה אותו צדיק, עוזרו שימש כמענה זמני. לכשהגיע ערב שבת והנכבדת צלצלה כהרגלה בקודש, נדהם ותהה העוזר על המטרד שלא לדבר על "ביטול התורה" שאותו אשה היוותה לרב כל שבוע מחדש, כשסיפרה לו בגאווה שהוא היה עונה לה בנחת ובסובלנות אין קץ. משניתק את השיחה, עלתה בדעתו ההבנה, שבעצם, חרף העובדה שמידע על שעת כניסת השבת זמינה לכל, בחר רבו להשיב בנועם והתחשבות לאותה הגברת, מתוך הכרת הצורך של כל יהודי להרגיש חשוב. הוא ידע אף ידע חשיבות דמעת אשה, כנדרש במסכת קידושין על צערה של בת ישראל.

מתי יגיעו מעשיי למעשה אבותיי

פניי החרדי הממוצע השתנו יחד עם ציר הזמן. פיו פעיל מאוזניו. הוא קצר, חותך ובעיקר הופך מודרני בשמחה. הגיע הזמן לקום ולהתיישן. לצאת לרחוב ובמקום להפגין (בבורות מרחיקה ומפצלת) לשעות את אשר ציווה עלינו הקב"ה. בדרך ארץ שקדמה לתורה! להיות נחמדים. גם לזרים. לזה התכוון המשורר. כן, כן גם לחוזרים בתשובה ולספרדים, ולחסידים (גוואלד). ואם קשה להרחיק לכת ולהיות חייכנים, כדאי להתחיל בלהיות מנומסים. להקדים שלום לשכנים. מה 'כפת, "נשתגע" קצת. זה בסדר, וזה צנועה וזה אפילו כתוב בגמרא. ובואו ננסה אפילו לחנך את הילדים לזה. ומי יודע, אולי זה יעשה לנו טוב. ואם לא לנו, אז בטוח לזה שממולנו!

בדרך חזרה חלמתי ברמזור בהקיץ. גם הרוח החזקה לא עזרה ליבש את שלולית הבכי שגברה מצער על ירושלים השבויה. הכבושה. שוב כלואה במרכז מריבה. "כמה שנים של פילוג ובדידות שאת עוברת ירושלים שלי!" סיכמתי לעצמי. כולם שואלים את אבא, למה לקחו לנו את הכותל? הפעם היו אלו "רק" 40 דקות סימבוליות. עדיף שנתעורר, כדי שלא נגיע לידי 40 שנה בלעדיו. או גרוע מכל 400.

ההוא מהראיון חשש שנחזור לימים של שנת 67' לפני גדר ההפרדה. יש חשש גדול יותר: לחזור לימים שלפני 67'. לפני השחרור. תזכורת: אז לא היתה לנו הזכות לכותל - בכלל.