דיוני ועדת פרי להגברת השוויון בנטל כמו גם ההצהרות, הספינים והצבעות השרים, חברי הועדה, חושפת בפנינו שוב כמה רבה היא הצביעות הדתית, המסתתרת לה אי שם בינות לחורי הכיפה הסרוגה.
למרות כל המהלכים בהן נקטה מפלגת "הבית היהודי", החל מברית השנאה עם "יש עתיד" ויאיר לפיד וכלה בהחרמת החרדים, מהטלת גזירות אכזריות ועד הניסיון לגייס בכפייה את בחורי הישיבות, קיוינו למשהו אחר, ציפינו למשהו חדש. אך שוב התבדנו.
שיאה של הצביעות באה לידי ביטוי כמובן בדיוני ועדת פרי. ששים אלי קרב שיגרו הסרוגים את השר אורי אריאל, החרד"לי מ'תקומה', להילחם בעד הרס עולם הישיבות, בעד סיסמת ה"שוויון בנטל", בעד מלחמה עם עולם התורה, עם הציבור החרדי.
הקרבות בסיירת מטכ"ל כנראה לא מביאות סיפוק והדברת הנמלים גם היא לא משביעה רצון, אולי, אולי מגיוס בני הישיבות תבוא הישועה, קיווה מר נפתלי בנט, האיש שהבחירות עשו לו טוב אך השיגרה הפוליטית העלימה אותו והשאירה אותו הרחק מאחורי ידידו לפיד.
מצד ההגינות והשכל הישר, ודאי מצד הפוליטיקה החדשה וה"משהו חדש", היה ראוי כי דווקא הד"לים ישושו להאריך את תקופת שירות תלמידי ישיבות ההסדר, אם שוויון בנטל הוא הקו המנחה, אז שוויון לכולם. להסדרניקים כמו לחרדים. לערבים כמו לישראלים.
אבל לא. דווקא הסרוגים ניאותו להתפשר ולוותר על גיוס חובה לערבים - למרות סיסמת השוויון. דווקא הסרוגים מיהרו לקדש מלחמה נגד הארכת השירות לתלמידי ישיבות ההסדר. שוויון בנטל? הצחקתם אותם. לא בבית-מדרשם. שירות שווה, לדתיים ולחרדים? הגזמתם.
העובדה כי במידה ומתווה פרי יצא אל הפועל - למרות הסיכוי הקלוש - בני הציונות הדתית תלמידי ההסדר, יהיו אלו שישרתו את תקופת הזמן הקצרה ביותר, אינה מדירה שינה מעיניהם. להיפך, את כפיית השוויון הם מעוניינים לבצע רק על החרדים, לא בביתם.
אכן, הגדרה אחת יש להתנהלות הזו. צביעות. צביעות איומה. צביעות המסתתרת לה בינות לחורים בכיפה הסרוגה.
שלא תטעו לחשוב, הצביעות שוכנת כבוד גם תחת כיפתו הסרוגה של שר החינוך שי פירון. זה שהזדעק להגן על "עולם התורה" ההסדרניקי, זה שהתחנן לבל ייפגע המפעל הקדוש והתורני הזה, כדבריו.
פגיעה בעולם התורה? קל הוא הדבר להפלות בין תורה לתורה, בין ישיבה לישיבה, בין דתיים לחרדים, בין שוויון אמיתי לשוויון מדומה, כאשר מתחת לכיפתך מסתתרת לה הצביעות. את החשש החרדי מפני פגיעה בעולם התורה, העתיק השר הטירון לעולם התורה הד"ל(י), זה שמשלב תורה וצבא, זה שבעיניו לתורה אין ערך מקודש יותר מהשירות הצבאי.
לפתע, מאדם זה שהתורה כנראה לא בראש מעיניו - ודי בצעדים בהן הוא נוקט כדי להוכיח זאת, נשמעות זמירות של פגיעה במפעל התורני. של פגיעה בתורה. אכן, הצביעות בהתגלמותה.
צביעות היא גם לפעול מחד כדי שהשירות לא יוארך בצורה שוויונית, ובמקביל לדבר בכלי התקשורת על-כך שכדאי לבחון כיצד כן להאריך את השירות ולקרוא לראשי ישיבות ההסדר לשקול איך מגיעים לשירות שוויוני בסופו של דבר.
החשש מפני הפגיעה בעולם התורה יסודו בציבור החרדי, על-זה אנו נאבקים ועל-זה אנו נלחמים. על עולם התורה לא נתפשר, גם לא במחיר של סנקציות או קיצוצים. את ליטרת הבשר הפוליטי ייאלצו הללו לחפש במקום אחר, לא בבית מדרשנו. ולא, הם לא ימצאו אותה, ודאי לא במעטה של צביעות.