מחשבות נוגות מלוות את אירועי הבוקר בכותל המערבי.
א. הפעמים היחידות בהם ניצחנו בפועל, גם בדעת הקהל וגם במאבק, היו כאשר השקט נשמר, ההתלהמות נכבשה והתפילה הייתה במרכז.
עיין ערך עצרת ה"חצי מיליון" - נגד בית המשפט העליון, אבן לא התעופפה, צעקה לא נשמעה, יריקה נבלמה. השופרות, הזעקה שבתפילה, הדמעות והתחנונים, הרשימו והשיגו פי כמה מהתפרעות, נאצות ודברי תוכחה.
מורי ורבי הישיש הרב שלמה פפנהיים שליט"א מזקני ה"עדה החרדית" אומר כי "הוכח תוכיח את עמיתך" אינו בהכרח משורש תוכחה, השורש הקרוב הוא מלשון הוכחה.
הוכיחו קבל עם ועולם כי דרכינו, נצחית, ערכית, נכונה, חפה מרוע.
ייחלתי אמש, כמו רבים כי תפילת הבוקר של בנות ונשים צדקניות יכריעו את המערכה, כפי שאכן ביטא הרוב ברחבה. דא עקא שנערי שוליים ממחננו, הצטרפו לגלעד קריב, יזהר הס ואחוזת מרעיהם. בנסיונות הנואלים להכפיש ולהשחיר את פניה של ה"יהדות החרדית".
ב. גם מערכה הכי צודקת, צריכה הערכות מתאימה לתקשורת והסברה, לא שיש לנו הבטחה לכותרת שתחליף את הרוח הרעה בווינט מ'חרדים משליכים אבנים' בכותרת ל'חרדיות מחלקות פרחים' בתחתית, אך מאמץ מקצועי יכל לקרב את הסיקור לאיזון, בוודאי אם מעגל המרואיינים החרדי, היה יותר מתון.
הרשויות מחרחרות ריב
סוף כל סוף רוב העם מעדיף את הכותל החרדי במתכונתו הנוכחית.
אך בהסתר פנים הנורא השורר כיום בארץ, כאשר שקר התעסוקה והבל ההדרה שולטים בכל. מתגלות הרשויות השונות ושלטון הצחוק, לא כשוחרות שלום, אלא כמחרחרות מדון.
דין אחד לוואקף, דין אחר לרבנים. דין אחד להתגרות ימנית, ודין אחר לתגרנות שמאלית, רגישות לסדר הציבורי קיימת במעלה ההר, נחישות לאפשר את הפרת הסדר ההיסטורי, רק בתחתיתו.
אין ספק כי גם אם נפסיד בדעת הקהל הישראלי, המערכה תחזק את דעת הקהל החרדי. הנוכחים בכותל הבוקר, ראו במו עיניהם קידוש שם שמים אמיתי של אלפי נשים, בנות, אמהות וסבתות. ששיוועו לבוראן, שיושיע את עמו, מיד "אחי" מיד עשו, אחי העושה מעשה עשיו.
גם אם התקשורת תבחר להבליט את שולי השוליים הפורעים, אנו ננצח בגדול במערכה זו פשוט כי, נוכחות היא ריבונות. הנוכחות היומיומית, סביב השעון, האהבה האדירה של כל יהודי חרדי לכותל המערבי, תנצח את מחרחרי הריב. המציאות תוכיח מי רואה במקום - מקום לכולם. ומי הפך אותו מקור לשנאת חינם.
(הטור במלואו פורסם בעמוד הפייסבוק של זילברשלג)