משהו חדש? קריסת התקווה הדתית

למרות חוסר ניסיונו, מכירת הסיסמאות התגלתה כמהלך מבריק, והציבור הדתי לאומי, חובש הכיפה הסרוגה, גדולה וקטנה, מחוררת יותר ופחות, נהר לקלפי ושם את אמונו ביו"ר החדש, הביע את תקוותו להתחלה חדשה.

שנים עשר מנדטים גרפה סיסמתו של בנט, מאות אלפים שהתאחדו ובחרו בהתחלה חדשה, בפוליטיקה חדשה, בשליטה חדשה של הציבור הדתי בעטיני השלטון.

אך עד מהרה התברר כי לא התחלה - וודאי שלא חדשה על הפרק, אלא משהו ישן, ישן מאוד.

זה התחיל בברית תמוהה של האח נפתלי בנט עם האח יאיר לפיד, שבת אחים גם יחד, ברית שנולדה על טהרת שנאת החרדים והדרתם מכל מקום אפשרי.

וזה המשיך במלוא כיעורו בבחירות לרבנים הראשיים לישראל. דילים ותככים, מזימות וספינים, הכל כשר בשבועות האחרונים במרוץ לכיבוש הרבנות הראשית לישראל.

תחילה, למרות נטייתו יחד עם עוד שני חברי סיעתו בלבד לתמוך במועמדותו של הרב דוד סתיו לתפקיד הרב הראשי, ניאות האח בנט לדרישת הרב חיים דרוקמן לנסות ולהריץ הרב יעקב אריאל לתפקיד.

מרבית חברי סיעת 'הבית היהודי', מקפידים, לפחות כלפי חוץ, להישמע לרבנים ולנהוג על פי הוראותיהם, היה אך מתבקש כי הסיעה הדתית תתגייס כולה אחר רצון הרבנים, מובילי ומנהיגי הציבור הדתי הלאומי.

ואכן, מרבית חברי-הכנסת תומכים במועמדותו של הרב יעקב אריאל כדרישת הרב דרוקמן, אבל לא האח, לא בנט, הוא מעוניין ברב דוד סתיו.

מילא אם מיד בתחילת הדרך היה אוזר אומץ ומצהיר על תמיכתו ברב דוד סתיו לתפקיד, אולי היה קובר מראש את מאמצי הרבנים הדתיים וחוסך את הבושה, אך לא, הוא בחר לתת לכך צ'אנס, בתקווה שהדיל לא יצא אל הפועל.

כמה שמח לבטח לבו כאשר המגעים שניהל הרב דרוקמן מול ש"ס נכשלו, שוב ושוב, והדיל לחקיקת חוקים פרסונליים עבור הרב שלמה משה עמאר והרב יעקב אריאל הגיעו לדרך ללא מוצא.

אך אויה, למגינת לבו, לאחר הכתרתו של אריה דרעי ליושב-ראש תנועת ש"ס, המגעים רקמו עור וגידים, ובאסיפה של שבעה רבנים, מובילי דעת הקהל בציבור הדתי, הוחלט לאשר את הדיל עם ש"ס ולקדם את מועמדות הרב אריאל לתפקיד הרב הראשי.

למרות זאת, לא רבנים ולא דיל יבלבלו את האח בנט בדרכו לכיבוש המטרה. תחילה חישב בנט לאפשר חופש הצבעה בישיבת הסיעה, אך בסופו של דבר החליט לא לספור את הרבנים, כפי שנהגו בסיעת המפד"ל מימים ימימה, וכלל לא לדון בהישג של הרבנים וחברי סיעתו בהשגת הדיל עם ש"ס להרצת הרב אריאל לתפקיד.

יתירה מכך, החליט בנט כי הסיעה תתמוך בחוק של חבר-הכנסת אלעזר שטרן להגדלת הגוף הבוחר על-ידי הוספת נשים, ובכך לקבור כמעט לחלוטין את סיכוייו של הרב אריאל, ולהגדיל עשרות מונים את סיכוייו של הרב דוד סתיו להיבחר לתפקיד. קומבינה חדשה.

אז אמנם הציבור הדתי לאומי ביקש וחפץ, דרש והצביע עבור "משהו חדש", אבל קיבל את הפוליטיקה הישנה והמתועבת, זו שלא סופרת רבנים ולא סרה לבקשותיהם, זו שמלאה בדילים ותככים, זו ששקועה עמוק בביצת הספינים והקומבינות.

ואולי, אולי הנחמה היחידה של הציבור הלז, תימצא בהצהרתו המבוהלת משהו של האח בנט בישיבת הסיעה, כי הגיע הזמן להפסיק לפחד מהחרדים. ואם זה לא פחד, אזי פחד מהו?!