שר האוצר יאיר לפיד, בכבודו ובעצמו, במלוא הדרו, הפציע היום במליאת הכנסת. שיערו מאפיר וגבו כפוף, עיניו מצועפות וראשו חושב. לא קל להיות שר אוצר בימים טרופים שכאלו.
כובד המשקל של גירעון המדינה הוטל על כתפיו של איש התקשורת, את ימי החסד להם הוא כה היה זקוק הוא לא קיבל ומיד הוטל אל המים העכורים, אל מסדרונות משרד האוצר.
כאיש תקשורת, ביסס לפיד את מעמדו הציבורי-פוליטי בישראל, בעיקר על-גבי דף הפייסבוק שלו, שם הרצה את משנתו והעביר את מסריו לאלפי אוהדיו ומעריציו.
אל מול המחשב, ישב לפיד, חשב וניסח, כתב ומחק, הוסיף והשמיט, העתיק והדביק, עד ליצירה המושלמת שגררה בכל פעם מחדש, לייקים רבים ותגובות סוחפות.
לא אחת, מעד לפיד בכתיבתו וזכה למקלחת צוננת בתקשורת המחבקת. מדי פעם, שגה בלשונו ובמחשבתו, וחטף על ימין ועל שמאל. בעיקר, זעמו כלי התקשורת על הדרתם. לפיד סירב להתראיין, מיאן להשיב לשאלות, התעקש שלא להתעמת עם האמת ובחר להמשיך לשלוח את מסריו מאחורי המקלדת.
אך לא רק מראיונות תקשורתיים הוא ברח, גם מטקס מכירת החמץ של המדינה מקומו נפקד, וגם את מליאת הכנסת הפך ללעג ולקלס, כאשר שיגר את סגנו להשיב לשאילתות של חברי-הכנסת במקום לעמוד חשוף לבליסטראות ולחיצים של יריביו.
הבריחה לא החזיקה מעמד, והיום, הופיע לפיד בכבודו ובעצמו במליאת הכנסת, להשיב לשש הצעות אי-האמון שהגישה האופוזיציה הלוחמנית.
כלי התקשורת חככו ידיהם בהנאה, כולם ציפו למוצא פיו של לפיד, הוא ולא אחר, הוא ולא שליח, הוא בעצמו - אם לא מחשיבים את דפי המסרים של יועציו.
לפיד, איש יודע תקשורת, חכך בדעתו, כיצד יוכל לזכות באהדה, כיצד יזכה לקבל את החיבוק שכל-כך חיוני בימים אלו של דיונים מרתוניים להרעבת מאות אלפי ילדי ישראל.
ובמוחו, הקדיח התבשיל - הכה בחרדים והצל את עצמך. מה שעבד בתחילת הקמפיין, בפרשת היריקה, ב"בית שמש כמשל", אין סיבה שלא יעבוד במליאת הכנסת.
וכמו בימים הטובים במסדרונות 'במחנה', לבש לפיד את השכפ"ץ, הטעין את דפיו והסתער על הדוכן במליאת הכנסת, שש אלי קרב, מוכן ומזומן להכות ביריביו עד לניצחון המר.
את נאומו, לא פתח לפיד בענייני דיומא על הגזירות המתכוננות או על התקציב המתגבש, לא בשביתה בחברות התעופה ולא בהגדלת יעד הגירעון, לא בהסדרי החוב של בעלי ההון במדינה ולא במצבה הקשה של גברת ריקי כהן.
את נאומו פתח לפיד בשיגור ישיר לעבר מאות אלפי בני הציבור החרדי ונציגיו, שלוחי דרבנן, במליאת הכנסת. חבט בהם ללא רחם, בהתנשאות אופיינית, בנאום ארסי ומשתלח ללא רסן, כשהמטרה הברורה לנגד עיניו - הכותרות שאחרי.
אתם כבר לא מחלקים הוראות לאף אחד - צווח לפיד, אל תביאו ילדים לעולם בלי שאתם יודעים כיצד תפרנסו אותם - ניסה לחנך, אני לא שומר שבת ואל תגידו לי מה לעשות - התריס כיהודי שחי בהכחשה, אתם אחראים לגירעון שנוצר - האשים מבלי להניד עפעף, נמאס ממכם ועוד כהנה וכנה פנינים נוטפות ארס ושנאה.
אז כן, לפיד ניצח. כל הכותרות בכל כלי התקשורת עסקו בלפיד שהכניס בחרדים, שנזף בהם, שכאילו העמיד אותם במקומם. כל השאר כבר לא מעניין, לא התקציב ולא הגזירות, לא הקיצוצים ולא עשרות אלפי הרעבים שבדרך.
הגורל הוא אכזר. שעה קלה לאחר הנאום המרשים של מר לפיד, התחלפו הכותרות באחת, לכבוד ההסכם המתגבש שיביא לסיום השביתה בחברות התעופה.
לא נורא, מר לפיד. בשביל הפעם הבאה, תזכור את הנוסחה המנצחת - הכה בחרדים והצל את עצמך.