לא קל להחליף עבודה. אדם שחי שנים רבות בעבודה אחת ופתאום שולפים אותו לעבודה חדשה אין ספק שהוא צריך זמן הסתגלות לא קצר.
שכן שלי למשל עד היום צועק במגאפון במכולת שפתח, רק כי לפני עשר שנים הוא היה מציל בחוף שרתון.
יאיר לפיד הוא בסך הכל ילד טוב שצעק דרך המקלדת מה שהוא שמע בבית, מאבא טומי. כבר עשרים שנה הוא כותב וחושב מה לכתוב ושוב כותב ואף פעם לא מוחק גם כשהטעויות והשקרים זועקים לשמים (שהוא לא מאמין בהם).
כי אבא לימד את יאירוש שאצלם במשפחה לא משקרים. ואם משקרים אז מטים את הראש הצידה המון וחוזרים על השקר בלי סוף עד שכמעט כולם משתכנעים.
פעם לפני הרבה שנים הוא אמר כתב וסיפר בלי הפסקה שהוא יודע להתאגרף, כולם כל כך האמינו בו עד ששלחו אותו לדו קרב נגד מתאגרף אמיתי. יאירי המסכן כמעט מת על בימת האגרוף, כי לא היו שם לא דף וגם לא עט, היו שם רק אגרופים לפנים.
עכשיו זה קרה לו שוב, קוראיו ומעסיקיו ב"ידיעות אחרונות" כל כך השתכנעו מיאיר שהוא יכול להציל את העולם ולהתאגרף בחרדים, עד שהם שלחו אותו לזירת קבלת ההחלטות, אבל יאירי לא באמת יודע להחליט, הוא יודע רק לכתוב.
הוא נכנס מדוכדך למשרדו החדש בירושלים: "לא רק שתקעו אותי בעיר משעממת גם המשרד שקיבלתי ממש לא קשור אלי מה לי, ולקבלת החלטות?" הוא חשב בעצב. ופתאום אורו עיניו מחשב חדש ויפה, עם חיבור מהיר לפייסבוק: "אני יכול להמשיך בעבודה הקודמת רק סביבת העבודה השתנתה, אם פעם הייתי היה כותב על ספרי קריאה מוזרים שקראתי ועל החרדים השודדים היום אכתוב על משרד האוצר ועל החרדים השודדים." הוא חשב בשמחה.
השבוע כך נראה הוא ממש הגדיל ראש, הוא ארגן ישיבה מיוחדת לכבוד הפוסט החדש שהוא הולך להעלות בפייסבוק בנושא ריקי כהן מחדרה. הוא הקים את נערי האוצר שכבר הזדקנו במהלך השנים מתנוחתם הקבועה מול מדדים אין סופיים, רק בשביל להכין תשתית ראויה לפוסט החדש של שר האוצר והפייסבוק.
אז גפני. דרעי. נוחו בשלום באופוזיציה,על תבזבזו כוחות על טורים משעשעים, יאיר רק כותב הוא לא נושך.