אני אברך ליטאי לשעבר. כיום עובד לפרנסתי.
גדלתי במשפחה שהינה משושלת רבנים ליטאים. סבי זצ"ל היה במאורעות תרפ"ט וניצל בנס מאימת הפורעים הערבים שטבחו ביהודים ללא רחם. הערבים שניסו לפגוע בו חרטו את הצלקת במשפחתי, היינו ימניים.
העיתונים החרדים בראי התקופה, אותם קראתי ואת רוחם נשמתי, השרישו בי לאורך שנים את גודל אהבת ארץ ישראל.
אני וחברי הילדים של חורף 88. גדלנו על טורי הדעה בעיתונות החרדית שאמרו לא! לפינוי יישובים הזדהנו בכל ליבנו עם הציבור הדתי לאומי ובעיקר עם ציבור המתנחלים שמוסר את נפשו על אהבת הארץ. כאבנו לקרוא כל טור של שמאלן, התפלצנו מכל הגיג של הוגה דעות שקרא לפנות התנחלויות. זוהי ילדותי, כך גדלתי, כך גדלנו .
והנה, לא האמנו שהוא יבוא אבל הוא הגיע, הגירוש מגוש קטיף. לא הבנו מדוע ולמה מפנים יהודים מביתם, יצאנו להפגין, להזדהות עם אנשי הגוש שפונו, בכינו יחד איתם, היה כואב. כואב מאוד...
בנערותי נסענו לחברון דרך סמטאות הכפרים הערבים, ישבנו עם השכנים של אורית סטרוק וחיזקנו את עמידתם למען ארץ ישראל.
אולם בחודש שבט תשע"ג נפל דבר בישראל, גוש הימין התפרק לרסיסים, ונמוג. מי שפירק את הגוש היה לא אחר מאשר אנשי הציונות הדתית שבמו ידיהם הפקירו את עולם התורה בידיהם של הרוצים לתת את כבשת הרש לבוזזים .
נער הייתי, וגם זקנתי. כיום אני מודה אני וחברי טעינו!
טעינו שהלכנו עם הימין יד ביד וזכינו לקיתונות של רותחין מהשמאל בחסות כלבי השמירה של ישראל.
וכאן הגיעה נקודת השבר הגדול. כאן צף ועלה מה שידענו כל הזמן - עולם התורה יקר לליבנו יותר מארץ ישראל!
אם פוגעים בעולם התורה, אז למה לי ארץ ישראל, למה ישובים? אין לנו שיור רק התורה הזאת...
מכיוון שבנט ואנשיו הפקירו את עולם הישיבות לגחמותיו של לפיד שלח וקלדרון אני נאלץ לחתוך שמאלה!
להבא, לא איכפת לנו שיפנו ישובים ביהודה ושומרון. אנחנו לא נזיל דמעות יחד אתכם, להיפך, לא נתעבר על ריב לא לנו. ההפך, אם יציעו לנו ישיבות תמורת יישובים אני וחברי נחזק את התמיכה הישראלית בפינוי ישובים.
נשבר הטאבו, אל תצרפו אותנו לגוש הימין, אנחנו כבר עמוק עמוק נוטעים בגוש השמאל, שמאל שאולי רוצה לעקור יישובים אך לא רוצה לעקור את התורה מישראל.
כן. אני שכאבתי את כאבכם הופקרתי בשעת השי"ן, זאת בשעה שגדולי ישראל זועקים בקול ניחר "הבית נשרף", לא באתם לסייע לנו בכיבוי הדליקה, ליבתם את להבות השנאה והותרתם אותנו חבולים ומוכים.