שלישיית הנהגת ש"ס לא נוהגת להתאחד סביב יותר מדי נושאים בימים טרופים כאלו, אבל למקרא המאמר ב'יום ליום' בחמישי שעבר, חוותה השלישייה רגע היסטורי של תמימות דעים היסטרית.
מאז מוצאי הבחירות, מנהיגי ש"ס ויהדות התורה מחלים את פניהם של רבני הציונות הדתית בחיל וברעדה. מדובר באותם רבנים מטעם, שתואריהם הרבניים נשללו מהם במשך שנים, בצוק העטים של כותבי המאמרים בעיתונות המפלגתית. והנה, חזיז ורעם, אותם רבנים משודרגים פתאום למעמד של קדושים וטהורים שעיני עולם התורה כולו נשואות אליהם.
והנה פתאום, איוולת שכזאת. להרוס במחי מאמר מאמץ של יותר משבוע ימים ולהזכיר לרבנים הציוניים מה באמת חושבים עליהם החרדים - וכל זה, ברגע הכי קריטי, כשנראה כי התחנונים ודברי הכיבושין נופלים איכשהו על אוזניים קשובות. טיימינג גרוע מזה, לא יכול להיות עבורנו. למתנה טובה מזו שהוענקה לו ב'יום ליום', יאיר לפיד, לא היה יכול לצפות.
"תנועת הבית היהודי מכרה את נשמתה למפא"י ההיסטורית כדי לקבל אינסוף ג'ובים ממשלתיים", הלמו כותבי הביטאון המפלגתי של ש"ס, "החל מהרבנות, הכשרות והנישואין וכלה במשרדי הפנים, החינוך והדתות, שם כילו כל חלקה טובה שרק יכלו. ועכשיו, כשהג'ובים כבר אינם בידיה היא תוקפת את ש"ס... הבנתם את בנט? כואב לו שלקחו לו את הג'ובים שהיו פעם של סבא בורג".
או-או איך שגלגל מסתובב לו. הרי את אותו מאמר, בשינויים קלים, ניתן לכתוב על גדודי העסקנים של ש"ס ששלחו ידיים לכל חלקה טובה, במועצות הדתיות, ברבנויות ובעולם הדיינות. לא כישורים קבעו מי יהיו הנבחרים המאושרים, אלא אך ורק קשרים. כל מה שצריך זה רק לעדכן את השמות: להחליף את מפא"י במח"ל ואת המפד"ל בש"ס, שהרי שתי המפלגות הוכיחו שהן יודעות לכלות כל חלקה טובה, להשתלט על כל ג'וב מזדמן כאילו נרשם בטאבו על הסבא של ראשי המפלגה.
ביטאון ש"ס הקטין לעשות ולא הסתפק במתקפה מפלגתית נגד הבית היהודי, אלא עבר לפסים אישיים נגד בנט: "בנט מודה שהוא גדל בבית חילוני מרוקן מתכנים תורניים, ואם נשפוט על פי מעשיו היום, הוא להוט להפקיר את כל הערכים היהודיים והתורניים, תוך שהוא משתמש במנדט שניתן לו על ידי מאות אלפי שומרי תורה ומצוות".
כאן המשיך הביטאון הש"סי בפירוט ארסי במיוחד – מהסוג שמוכר לקוראי ביטאונים של מפלגות חרדיות אחרות: "זה התחיל בהצהרותיו ערב הבחירות כי לא יישמע לרבנים, דרך הצהרותיה של איילת שקד כי מערך הגיור בישראל הוא מחמיר מדי וכי יש לנקוט בו הקלות רבות, הצהרותיו החוזרות ונשנות כי יש לפתוח את הסטטוס קוו ולשנותו, דרישה שאפילו יאיר לפיד לא העז עדיין להעלות אותה על דל שפתיו, וכלה בברית החדשה בין לפיד לבנט. כך נראה מי שעומד בראש מפלגה ציונית-דתית".
עו"ד דוד שמרון הציע לנתניהו ללכת עד הסוף, לבקש במודע ארכה של ארבעה עשר יום ולמרוט את עצבי השותפים הפוטנציאליים. הבעיה היא שכדי לנהל משחק ולשמור על פוקר-פייס עד לרגע האחרון צריך מנהיג עם שקט נפשי ועצבי ברזל כשל שרון, ולא פוליטיקאי מרובה ביועצים שחי על קוצים
לא פלא שראשי הבית היהודי יצאו מכליהם מרוב זעם. מתקפה מילים רבת עוצמה, אינה אמירה אגבית שאפשר לתלותה בחוסר ערנות של עורך שפישל במלאכתו. לנוכח הדברים הקשים, פג תוקפה של נוסחת הקסמים הבניזרית עתיקת היומין והיומנים, ולא ניתן היה עוד לטעון כי "הדברים הוצאו מהקשרם". ההקשר היה ברור, ואיש משלישיית מה קשור שמובילה את ש"ס, לא היה יכול להתכחש לכך.
בעיתונות מפלגתית, אין סיכוי שהתקפה מכוונת ומתוזמנת כזאת, לא תקבל אישור מראש של ההנהגה הפוליטית. החשד המהיר והמיידי נפל על אלי ישי. אם לפני הבחירות ניסתה צמרת ש"ס להציג מראית עין של אחדות כדי שלא לאבד בוחרים, כעת, כשהבחירות מאחורינו, הופכת 'מראית העין' ל'עין הרע'.
חלק מהחברים נהנו להפנות את האצבע המאשימה לעברו של ישי כשהם מסבירים כי משלישיית ההנהגה, ישי הא זה שנחשב לבעל השליטה ב'יום ליום' ולמי שמעודכן מראש בתוכנן של ידיעות פרובלמטיות, ואם האיש לא מנע – משמע, הוא היה בעל עניין בפרסום המאמר.
בסביבתו של ישי, מיהרו להתכחש ולהכחיש. שם הסבירו כי אין כל היגיון שדווקא אלי ישי שמכתת רגליו בין רבני הדתי-לאומי, ונחשב לבעל העמדות הקרובות ביותר לציונות-הדתית מבין שלושת החברים, הוא זה שיבחר, להוציא את השדים הדתיים מהבקבוק ועוד לשחרר אותם עם טביעות אצבעות על דפי נייר העיתון שמזוהה עמו.
האמת היא שבמקרה הזה הצדק עם מקורבי ישי הנאמנים שעוד נותרו לצידו. כי הרי מה לא עשה אלי ישי בשבועיים האחרונים כדי להתחבר לרבני הציונות-הדתית? הוא נפגש עם חלקם ודיבר עם כולם, הפציר ושידל. חוץ מלצאת לפניהם במחול, הוא עשה הכל.
בניגוד לחבריו להנהגת ש"ס, הרי שישי מעולם לא נחשד כ'סמולני'. אדרבה, עודף הימניות היה תמיד בעוכריו. חלק מחבריו אפילו כינו אותו מאחורי גבו "הכהניסט של ש"ס". בשיחותיו עם מנהיגי הציונות הדתית הוא הזכיר כיצד שמר להם אמונים: "גם כשאתם הייתם בחוץ, שמרתי על האינטרסים של ארץ ישראל. אולי הפעם זה יתהפך, אתם תהיו בפנים ואנחנו בחוץ, ומה שאני מבקש מכם שתשמרו אתם על תורת ישראל". השבוע, נפגש אלי ישי גם עם 'ליבת המחלוקת', נפתלי בנט והתרשם שהתיאום בין לפיד לבנט גדול ממה שחשב אבל עדיין, יש עם מי לדבר. "לא אתן לפגוע בעולם התורה", התחייב בנט לישי. עכשיו מה שנותר, זה להתאמץ קשה ולצקת תוכן בהבטחה, וזו כבר משימה בהחלט לא פשוטה.
אם ישי היה רוצה לתקוע טריז בין ש"ס לבין הבית היהודי, למה לו לתקוע עט בין העיניים כשהוא יכול, פשוט לשבת בחיבוק ידיים?
משלושה יוצא אף אחד
כמו במבחן אמריקאי, הבדיקה מי אחראי למאמר נעשית בדרך של שלילת כל האופציות האחרות. זה לא דרעי ואטיאס וגם לא ישי. שלישיית הנהגת ש"ס, מודרה ולא יודעה בנוגע למאמרים העומדים להתפרסם. נשארנו עם תשובה אחת שיכולה להיות נכונה: הרב צבי חקק, נאמן ביתו של מרן הגר"ע יוסף, המשמש גם כוועדה הרוחנית של ביטאון הבית, וזוכה למעמד ולהטבות שאפילו הוועדה הרוחנית ביתד נאמן לא נהנתה מהם בימים הטובים.
כתלמיד הנאמן לרבו, קינא העוזר הנאמן את קנאתו של נשיא מועצת החכמים ולכן שחרר את הרסן ואיפשר ללבלרי הביטאון לתקוף ללא רחם את בנט - שאמירותיו במהלך מערכת הבחירות, פורשו ברחוב הקבלן 45, כביזוי כבוד מרן.
"חקק פעל כפי שתלמיד הנאמן לרבו אמור לפעול, אבל השאלה היא איך יכול להיות שדבר כזה עובר בלי שאף אחד מהשלישייה הפוליטית ראה את זה מראש ונתן את הדעת להשלכות שעלולות להיות לכך", תמה גורם בכיר בש"ס.
לעיתים השאלה עצמה, היא-היא התשובה. אי אפשר לתת את ההגה בכביש המהיר לשלושה נהגים. התנועה הספרדית שמחזירה למפד"ל את עטרתה הישנה, תוסיף ותאבד נקודות ככל שהכאוס יגבר, ומה שאנו רואים כיום זוהי רק ההתחלה. אם כך יימשך המצב, הבחירות לכנסת יהוו קדימון רגוע לתסריט הגרוע שייראה כאן בבחירות לרשויות המקומיות.
כבר כיום אנו רואים איך כמה מהמקורבים נוטשים את הספינה הטובעת ומדלגים בין השלושה, אז תארו לעצמכם איך תיראה תנועת הפאר כאשר כל אחד מהשלושה ימשוך בזנבו של כל עסקן מקומי בניסיון להעבירו מצד לצד. אגב, כשרואים את הדילוגים בין הספינות, אומנם קשה לזהות מיהו הקברניט שספינתו שקועה יותר במים, אבל לפחות אפשר לדעת מיהם העכברים.
כל הסיטואציה ההזויה שנוצרה במפלגה שראשיה הולכים אל הלא נודע, מובילה את כל מי שמעורב במלחמת האחים הזאת למסקנה שצריך לעשות סדר. מהו הסדר העולמי החדש שייווצר כאן? בסביבתו של דרעי דיברו בשבועות האחרונים על חלוקת סמכויות ההנהגה: יו"ר לדרעי ושר בכיר לאלי ישי.
בינתיים, למרות קולות תמיכה שנשמעים ברחוב הקבלן 45, הכל דיבורים. אלי ישי, שכבר קבר יותר מפעם אחת את מספידיו, עדיין לא אמר את המילה האחרונה. אריאל אטיאס שהצהיר כי לשלישייה אין תאריך תפוגה, עדיין לא אמר את המילה הראשונה.
מה שבטוח, שאם ש"ס תמשיך להיראות כפי שהיא נראית, לדיינים שלה אולי לא תהיה פרנסה בקדנציה הקרובה, אבל לקברנים, צפויה הרבה עבודה.
יוכרע בתוספת הזמן
"נו, הבוס כבר אמר היום משהו על יאיר לפיד?", שאלו בעליצות כמה מח"כי ישראל ביתנו שהתיישבו השבוע לארוחת צהריים במזנון הכנסת. אחרי השירות שעשה ביטאון 'יום ליום' עבור יאיר לפיד, נשארנו עם איווט ליברמן שעושה עבורנו את העבודה.
לליברמן יש את הצרות שלו אבל נכון לעכשיו, הוא היחיד שמצליח להוציא את לפיד משלוותו. במליאה הוא הפנה ללפיד כתף קרה, אחר כך לגלג על מגלומניית ראשות-הממשלה שאחזה בו, והשבוע הגיע לשיאו כשהוציא את לפיד מפוקוס וגרם לסביבתו להתעסק בג'וב העתידי של המנהיג. את תיק החוץ הוא כבר הוציא לו מהיד ולגבי האוצר, איווט גרם למקורבי לפיד להתפתל ולהסביר מדוע אינו ראוי לתפקיד. חלקלקות הלשון של לפיד אומנם זכתה ליותר מנדטים בקלפי, אך בהגיעם לכנסת, כבדות הלשון של ליברמן מנצחת.
"אני וליברמן ננהל את המו"מ הקואליציוני", אמר נתניהו בישיבת סיעת הליכוד. עד עתה, פועלים השניים מתוך זהות אינטרסים שמזכירה את התקופה הראשונה של השניים בממשלת נתניהו הראשונה. הצוותים מטעם 'הליכוד ביתנו' יושבים ביחד למו"מ מול הסיעות. לליברמן ונתניהו צרכים שונים, אבל בינתיים האינטרסים של השניים משתווים.
כבר כיום אנו רואים איך כמה מהמקורבים נוטשים את הספינה הטובעת ומדלגים בין השלושה, אז תארו לעצמכם איך תיראה תנועת הפאר כאשר כל אחד מהשלושה ימשוך בזנבו של כל עסקן מקומי. אגב, כשרואים את הדילוגים בין הספינות, אומנם קשה לזהות מיהו הקברניט שספינתו שקועה יותר במים, אבל לפחות אפשר לדעת מיהם העכברים
"נתניהו עושה לנו את מה שעשה בשעתו שרון", ניתח השבוע אלי ישי, "גם אז ישבו איתנו ועם שינוי למו"מ מקביל. סגרו איתנו, סגרו גם איתם, בבוקר קמנו וראינו שהמסלול של ממשלת שינוי ללא חרדים הגיע לקו הסיום ואנחנו נותרנו לא רלוונטיים".
שתי האופציות העיקריות של נתניהו הינן ממשלת בנט-לפיד-לבני, או ממשלת חרדים-בנט-לבני. החרדים מקבלים בשבוע האחרון את התחושה כי נתניהו מעדיף לראות אותם בממשלתו, גם אם זה יהיה כרוך בהשארתו של לפיד באופוזיציה. מכאן החשיבות הגדולה להפרדתו של בנט מהחיבוק החם של לפיד. מכאן המגעים הקדחתניים של הנציגים החרדיים, שלא מפסיקים לקדוח במוחם של רבני הציונות-הדתית.
מרבים בשיחה
מי היה מאמין שציפי לבני, האישה שסירבה לשותפות כראש-ממשלה ברוטציה עם נתניהו, תיספר כשותפה פוטנציאלית בשני התרחישים גם יחד. בסופ"ש שעבר, נפגש אלי ישי עם לבני - איתה הוא שומר על קשר מאז נענה לפנייתה והורה לח"כי ש"ס לתמוך בהתפלגותם של שבעת ח"כי לבני מתנועת קדימה. ישי זיהה אצל לבני נכונות אמיתית להיכנס לממשלת נתניהו בתמורה להנעת תהליך מדיני. לבני ונתניהו היו סמל לאיבה מזוקקת רק בקדנציה הקודמת, אך מסתבר כי אין שום יריבות ששישה מנדטים לא יכולים לפתור.
ישנה גם האופציה השלישית, האידיאלית מבחינתנו – אך לצערנו הכי פחות ריאלית: ממשלת עבודה-התנועה-חרדים שתאפשר לנתניהו לעמוד על השטיח האדום בנתב"ג, ולקבל את הנשיא אובמה בחיוך רחב. עבור החרדים, אופציה כזאת תהווה את התגשמות כל המשאלות. לפיד ובנט יוחלשו, המחאה החברתית לא תתרומם – בחסותה הקואליציונית של שלי, התקשורת תחבק, העולם יחייך. יותר מזה אנחנו לא צריכים.
הבעיה היא, שזה קצת יותר מדי גם עבור שלי וגם עבור ביבי. יחימוביץ הכריזה כי לא תיכנס לממשלה, ועקשנית שכמוה לא תשבור כל-כך מהר את מילתה. נתניהו לא מסוגל נפשית, למסור ליחימוביץ את מפתחות הכספת. בתקופה של קיצוץ תקציבי אדיר ממדים, לבקש מביבי הקפיטליסט לתת לשלי הסוציאליסטית את מפתחות האוצר, זה בערך כמו להושיב שייח מוסלמי בראש הגוף הבוחר של האפיפיור.
"ראש-ממשלה לא יכול להפקיר את תיק האוצר", אומר גורם בלשכת ראש-הממשלה, "הרי אפילו אולמרט העדיף למסור לעמיר פרץ את תיק הביטחון, רק לא את האוצר. אפילו עם שטייניץ שהיה כנוע ושפוט, ביבי בקושי הסתדר, אז ללכת ולמסור את המפתחות של המדינה לברת-פלוגתא כמו יחימוביץ? רק מלחשוב על זה, ביבי מתפלץ".
אחרי השירות שעשה ביטאון 'יום ליום' עבור יאיר לפיד, נשארנו עם איווט ליברמן שעושה עבורנו את העבודה. נכון לעכשיו, הוא היחיד שמצליח להוציא את לפיד משלוותו. חלקלקות הלשון של לפיד אומנם זכתה ליותר מנדטים בקלפי, אך בהגיעם לכנסת, כבדות הלשון של ליברמן מנצחת
קחו לדוגמה את חוק ההסדרים שאמור לעבור מיד לאחר הקמת הממשלה ונכללות בו רפורמות מרחיקות לכת כמו העברת הפיתוח והתכנון ממשרד השיכון למינהל מקרקעי ישראל ועוד כהנה וכהנה במשרדים ובתקציבים השונים. חוק ההסדרים כבר נכתב (בכפוף לשינויים הקואליציוניים) ופקידי האוצר, בשיתוף פעולה עם לשכת נתניהו, שתלו בתוכו סעיפים שהשותפים הקואליציוניים יגלו רק אחרי שישקעו עמוק בתוך כורסאות המיניסטר. כשהם יגלו את כל הסעיפים הקטנים, הם ירגישו כמו פראיירים שחתמו על חוזה וגילו רק אחרי שהוראת הקבע כובדה בבנק, את המשמעות של האותיות הקטנות.
מתי ייגמר כל המשחק? מנהל המו"מ מטעם רה"מ, עו"ד דוד שמרון, הציע לנתניהו ללכת עד הסוף, להמתין עד לתום עשרים ושמונה הימים שקצובים לו בחוק, ואולי אפילו לבקש במודע ארכה של ארבעה עשר יום ורק אז, כשעצביהם של השותפים הפוטנציאליים יימרטו, יניח נתניהו על השולחן את הצעותיו ויאלץ את השותפים להיכנס לממשלה במחירים מוזלים. הבעיה היא שכדי לנהל משחק ולשמור על פוקר-פייס עד לרגע האחרון צריך מנהיג עם שקט נפשי ועצבי ברזל כשל שרון, ולא פוליטיקאי מרובה ביועצים שחי על קוצים.
שלח את עמי
'מתווה נתניהו', שהוא בעצם מתווה יעלון בשינויים קלים, נחשד אוטומטית כסוג של כניעה לחרדים. ביבי קנה את זה ביושר כשרקד על כל החתונות בשלהי הקדנציה הקודמת, צירף את קדימה ונפטר ממנה, בעט בחרדים כדי לשוב ולחבק אותם. כל מתווה שמגיע מסביבתו, הופך מיידית בעיניים חילוניות, לחשוד בזיוף.
'מתווה לפיד' שמציע פטור גורף לחמש שנים שלאחריהן יגויסו כולם, אינו רלוונטי מכל הצדדים. אפילו היועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין, הביע השבוע ספק האם הפטור הגורף לחמש השנים הקרובות, יעמוד במבחן בג"ץ.
נותרנו עם החלופות שמופרחות לחלל האוויר הקואליציוני חדשות לבקרים, ובעיקר עם האלטרנטיבות שנתפרות בחדרים סגורים - כאשר הקוד הסודי הינו לאמץ הצעה שלא תצא מכיוונו של נתניהו. מאחורי הקלעים נרקמות כמה הצעות אלטרנטיביות מכיוונים שונים, כמו זו של חוג פרופסורים ואנשי רוח שמזוהים דווקא עם הצד השמאלי של המפה ועוד שלל רעיונות שונים שצצים במוחם של אנשים פוריים ויצירתיים.
האמת שאת ההצעה הפנטסטית והמקורית ביותר, העלה בכלל עופר שלח, מי שכתב את הפרק הצבאי במצע 'יש עתיד' ודברר השבוע ללא הפסקה את העמדה השוללת כל פשרה. כששלח שב וחוזר על המנטרה "בלי פשרות ובלי שינויים", הוא נשמע עוד יותר קיצוני מאנשי 'הפלג הירושלמי' של יהדות התורה.
והנה מסתבר, כי עופר שלח בכבודו ובעצמו, הוא זה שהוציא לאור בשנת 2003 את הספר "המגש והכסף", כאשר "בלב התיזה של המגש והכסף" - כך על פי ה'פתח דבר' לספר, שמופיע באתר הוצאת 'כנרת זמורה ביתן' - "עומדת הדרישה, על כל המשתמע ממנה, לבטל את גיוס החובה ולוותר על התפיסה המקודשת והאנכרוניסטית של צה"ל כצבא העם". בספרו, מציע שלח להפוך את "צבא העם", ל"צבא מקצועי". ר' ישראל אייכלר, עופר שלח אמר את זה הרבה לפניך.
סיסמת הקמפיין של לפיד הייתה 'איפה הכסף?', אבל את הח"כ הצדקן עופר שלח מן הראוי לשאול: 'איפה המגש והכסף?'.