היא ישבה שם, גווה זקוף, עיניה הגדולות מוצפות שכבה דקה של משהו שקוף, מנסות להסתכל על השופטת, אבל נעצמות בכל פעם שהיא שמעה את קולו שלושה ספסלים מאחור בצד הימני של אולם בית המשפט. ידי הימנית חיבקה את גווה שכביכול היה זקוף, הוא לא היה זקוף, הוא פשוט היה נוקשה, מבועת.
הוא פגע בה, בבת אחת הפך אותה לקורבן "את לא תספרי ואני לא אספר" כך לחש לה בארס, שוב ושוב.... אבל היא היתה חזקה. היא סיפרה, ידעה שזה יעלה לה ביוקר, אבל לא נכנעה למחיר, היא סיפרה, התלוננה והוא נעצר, נחקר, הואשם, הורשע וכמו שאמר עורך דינו היום בטיעונים לעונש, הוא לא יבקש סליחה, הוא חף מפשע, אז גם סליחה הוא לא ביקש.
אלי היא הגיעה במקרה, לאחר שנה של התמודדות לבד עם הכאב, עם הטראומה, עם הפחד האדיר, עם האובדן העצמי, עם ההרס והחורבן, עם תחושת הקורבן, לבד... לדיונים כמעט ולא הגיעה, רק לאלה שאליהם היא נקראה, כי היא נפגעת, אין לה זכות דיבור (כך היא חשבה) יש פרקליטות שתובעת בשמה, יש סנגור שמייצג את הפוגע, אבל היא, לאחר החקירה, את תפקידה סיימה... אפילו בכתב האישום לא טרח אי מי לאפשר לה להציץ, זה לא עניינה, כך אמרו לה וכך היא ידעה כל הזמן הזה.
כאשר הגיעה אלי, יומיים לפני הטיעונים לעונש לפני גזר הדין, ואמרה לי: "לא ראיתי את כתב האישום, מותר לי לראות אותו?" הבנתי שלפני עוד קורבן עבירה, שהפך לקורבן הליך מיצוי הדין. וודאי שמותר לך! ועוד יש לך אפשרות להשפיע על גזר הדין, מילאנו יחד הצהרת נפגע עבירה, כשלראשונה מישהו נתן לה לפרוק את המטען הרגשי שעמד להתפוצץ בתוכה. והיום בדיון, כאשר נחקרה בגבורה תחת האש הצולבת של עורך דינו של האיש שהשחיר את חייה, כאשר בלעה את רוקה מול קולו הדוקר של האיש שפגע בה, שמחתי שהייתי שם בשבילה, שיכולתי לתרום ולו ברגעים הקטנים.
כי אין שום סיבה שנפגעים יחוו לבד את רגעי האימה והשחזור לאורך כל ההליך המשפטי, הליך שיכול להמשך שנים, הליך שיכול לפצוע לעיתים יותר מהפגיעה עצמה. ואין שום סיבה שלא יעשה שימוש בזכויות הנפגע ויש הרבה זכויות שאיש לא יטרח לספר לו עליהן, הוא פשוט לא ידע!
לא, לא צריך לפחד להתלונן, מקומו של הפוגע אינו בינינו, הוא זה שצריך לפחד לפגוע! ולא, המתלונן לא יהיה שם לבד!
והקול הזה שהתאמץ לפגוע בקורבנו בשנית על ידי צחקוקים מזלזלים מהספסל האחורי באולם בית המשפט, הקול הזה, שדחק בעורך דינו לפגוע בקורבנו באמצעות לשון מושחזת וניסיונות בוטים לערער את גווה הזקוף(?).
הקול הזה לא יזכה לראות את קורבנו מוטלת לפניו מתבוססת בעלבונה, כי במקרה הזה היא תהיה מהנעלבים שעולבים! מאלה ששומעים חרפתם ומשיבים. אף לא אחד יכול לקחת ממנה את הכבוד ולסמוך על ה"לא תספרי" שמובן באליו בציבור החרדי. הוא ושכמותו ילמדו שאין יותר ״לא תספרי״ ואם אין "לא תספרי" יש פחות עברות! כשאת תספרי, אחרות/ות יפגעו פחות!
- הכותבת מייצגת בהתנדבות, נפגעי עבירה במגזר החרדי במסגרת ארגון 'מן המיצר'