חודשיים ליום הבוחר והמערכת כולה רוחשת פעילות אינטנסיבית: המרכז השמאלי מאבד עצמו לדעת בהרבותו עוד ועוד מפלגות "מרכזיות" הבטוחות כי רק הם "המרכזניקים" האמיתיים, ורק הם יושיעו את עשרת המנדטים ה"מרכזיים" המסתובבים בעם.
מפלגת השלטון מסיימת את ה"פריימריז" העקוב מ'רשימות חיסול' ודם פוליטי עם רשימה - לדעתי מכוונת מלמעלה - הנותנת פייט לא רע לנפתלי בנט [שעד שלישי בערב היה המנצח וגורף הקולות הגדול ביותר ממסקנות 'עמוד ענן']. אך גם בהקשר הדתי, הליכוד בועט יפה עם רשימת 20 הראשונים, שם תצליחו למצוא ללא מאמץ 4 דתיים, ו-3 דתלש"ים עם לב חם ואוהב למסורת היהודית.
מהצד השני שלי יחימוביץ נפגשת השבוע עם קהל דתי ויוצאת מגדרה להסביר למה גם הם ימצאו בית ב"עבודה".
תנועת ש"ס שהייתה הראשונה להשלמות וזיווגים עומדת לפתוח בקמפיין ארצי, בעוד מתחת פני השטח כבר עובדים שם במלוא הקיטור, וחיים אמסלם לא מפסיק להוציא לתקשורת חדשות, ספרים, דוחות ונייעס המביאים לו עוד ועוד קולות של בוחרים בורים הבטוחים שאצלו מונח האלוקים החדש.
מפלצת איסוף הקולות של בנט שהביאה לו את הניצחון המרשים ב'בית היהודי' ממשיכה לזלול קולות בקרב ללא שבויים, ואם אמסלם יאכזב, הם כנראה יוכתרו כ'ההפתעה של הבחירות הקרובות'.
ומחמ"ל "יהדות התורה" - קול דממה דקה...
חודשיים לפני יום הדין הפוליטי, לא רעש ולא קולות, לא בשורה ולא רוח פעילות סובבת ממעל. שקט מוחלט ומסתורי חסר פשר והגיון.
אין לי מושג ממה נובעת האדישות המופגנת.
בגלל זחיחות ייתר? בגלל בטחון עצמי מופרז? בגלל המריבות הפנימיות והמיותרות? בגלל הביטחון [הדמיוני] שכל מי שחובש כיפה שחורה מונח בכיסם...? אולי בגלל שבצניעותם המופלגת מספיקים להם חמישה מנדטים?
הקושיה כפולה ומכופלת דווקא בשל המצב העדין בו נמצאת היהדות החרדית מול הקולקטיב הישראלי, ובמיוחד במערכת בחירות זו, במיוחד בעניין הבוער של גיוס בני הישיבות אותו חרטו מספר מפלגות על דיגלן.
רוב הסיכויים שאינני "מייבין" גדול בענייני קמפיינים, וסביר להניח שארתור פינקלשטיין לא ירתום אותי לצוות שלו, אבל לו אני הייתי לוחש על אוזנם של נבחרי הציבור החרדי, הייתי מצווח ככרוכיא וזועק להם - "עורו ישנים משנתכם וקמפייניונרים מתרדמתכם הקיצו!!!".
הרחוב הישראלי רותח ומבעבע, כולם בוחשים בסיר הפוליטי, אג'נדות מתעופפות באוויר, מלחמה על כל קול וציבור, ואתם עודכם מתבוססים בשלולית המחלוקת ובענייני כבוד ומלכות זניחים שלבסוף יחולקו לארבעה מנדטים מבויישים...
אין לי מושג במי האשמה.. אך אין בי ספק שאת המחיר נשלם כולנו.
מתי נלמד שבמקום בו יש מחלוקת, ספינים, פשקווילים איומים ומלחמות קדושות לא נותרת אנרגיה חיובית...?
אין דם בעיניים, אין אש של עשייה והתגייסות, אין התלהבות ברחוב, אין רוח מרוממת ששורה ממעל וממריצה את הבריות. ובחוץ מסתובבים אורבים רבים ומפלגות לא מעטות שיילקטו בשמחה את הקולות המאוכזבים והאדישים שיינטשו את ספינת הדגל המתנדנדת של עולם התורה.
חבל.
מתוך התוכנית "אישי בשישי" 'רדיו קול חי', יום ו' הקרוב.