דיל באגו"י: ויז'ניץ תוותר לבעלז ותקבל את בני-ברק

הסיטואציה הזאת הדירה שינה מעיניהם של לא מעט פוליטיקאים חרדים. אם בליבו של ברק הייתה גומלת ההחלטה, כי אז, כל הלחישות שהושמעו באוזניהם של הפוליטיקאים החרדיים עם הבטחה לשמור על גזרה שקטה, היו מתנפצות. שר הביטחון היה מסתכל בלבן של העיניים ומפתיע כמו שהוא אוהב – הפעם, את החרדים. מה שאיש המבצעים החשאיים עשה לאולמרט ואחר כך לחבריו בעבודה, היה מתגמד לעומת מה שהיה מעולל לנו.

סביר להניח שזה לא יקרה. צה"ל אומנם מתנהל כאילו אין בחירות מחר, והשבוע שוגרו צווי גיוס לבחורי ישיבות, אבל לבקו"ם – הבחורים כנראה לא יגיעו. כדי שתרחיש האימים יתממש, צריך שר ביטחון עם אדרנלין פוליטי ואינטרס לממש את הצו. נכון לעכשיו, זה לא קיים, כי אהוד ברק – כבר לא שם.

אם את אהוד ברק יש להמריץ בפרישתו, הרי שאת ציפי לבני יש לדרבן בריצתה. רק ריצה עצמאית של לבני יכולה לחבוט אנושות בפופולאריות של יאיר לפיד (ואולי גם בטרנדיות של אמסלם) לפני הבחירות. רק לבני מסוגלת לאגף את לפיד ולגרום לו להישאר באופוזיציה אחרי הבחירות. הסיסמה 'או ציפי או ביבי' – רלוונטית גם בבחירות הללו עבור יחימוביץ' ולפיד: עם ציפי בשטח שלא תיתן להם מנוח הם עוד ייאלצו להישאר באופוזיציה. בלעדיה, הם ירוצו לזרועות נתניהו, על חשבוננו, אז רוצי ציפי, רוצי.

דרעי הוזמן ל'פורום סבן' היוקרתי ונענה בחיוב, אפילו ויזה חדשה אושרה בהליך מהיר בקונסוליה האמריקאית, אבל אז עיין דרעי בלוח השנה הפוליטי וגילה שהתאריך נופל בדיוק בערב סגירת הרשימות. האסוציאציה הייתה מיידית לימי תקופת הזוהר, כשקפיצה קטנה של דרעי לחו"ל - הביאה לשידרוגו של אלי ישי

את פרשת השבוע אי אפשר שלא להשלים עם מלאכה נוספת שנעשתה עבורנו על-ידי אחרים. המדובר כמובן ברשימת הליכוד החדשה, ששופכת מים קרים על ראשו של נפתלי בנט, יו"ר המפד"ל המתחדשת. בנט אומנם מדבר על כך שלא ייתן יד לגיוס בחורי ישיבות בכפיה וראוי לשכר שיחה נאה, אבל בכל מה שנוגע להחזרת עטרת המפד"ל ליושנה, ההתחזקות שלו די מדאיגה את התנועה הספרדית שמתהדרת באותה סיסמה.

חלום הביעותים של ש"ס הוא התעצמות של בנט עד למספר מנדטים שווה לזה של ש"ס, וחבירה אחרי הבחירות לגוש משותף עם אמסלם תוך הצבת דרישה קואליציונית להחזיר לכיפות הסרוגות את תהילת העבר ולקבל לפחות את אחד מתיקי ש"ס המסורתיים: פנים, שיכון או דתות. מפד"ל חזקה עם עוצמה פוליטית, תשיב מלחמה שערה בעולם הרבנות והדיינות - תחום שאין חשוב ממנו בסולם הערכים הש"סי.

רשימת הליכוד שנבחרה השבוע נראית כמו רשימה תואמת מפד"ל-איחוד לאומי, ואם יהיה בכך כדי להקשות על זליגת המנדטים מנתניהו לבנט, הרי שגם מהפריימריז הזה, המרוויח הגדול הוא המטה החרדי.

מנדטים הולכים לאיבוד

בהיעדר מבוגר אחראי חרדי, לא נותר לנו אלא להשליך את יהבנו על אהוד ברק. לא שהאחריות אינה מחייבת את הפוליטיקאים החרדיים, אבל אי אפשר לצפות מהם לעסוק בזוטות כמו שליחת צווי גיוס לבחורי ישיבות וזאת בשעה שמוחותיהם הפוריים קודחים בנושאים הרי גורל כמו גיוס אנשי-שלומם לרשימות (המועד האחרון להגשת הרשימות, שאצלנו הוא גם המועד הראשון, או-טו-טו, ביום חמישי הבא).

העיסוקים הפנים-מפלגתיים שואבים את כל האנרגיות של הפוליטיקאים. ש"ס תחילה: את סופ"ש הנוכחי היה אמור דרעי לבלות בנכר אחרי שהוזמן ל'פורום סבן' – המסגרת היוקרתית ביותר שמתכנסת בוושינגטון ומרכזת אליה מדי שנה את כל המי ומי. ההזמנה נענתה בחיוב, אפילו ויזה חדשה אושרה בהליך מהיר בקונסוליה האמריקאית, אבל אז עיין דרעי בלוח השנה הפוליטי וגילה שהתאריך נופל בדיוק בערב סגירת הרשימות. אוי, א-ברוך.

פעם אחת כבר הספיקה לדרעי, כשקפיצה קטנה לחו"ל, אחרי בחירות 96' (לא כדי לבלות, אלא על מנת לעקוב אחר חיקור הדין של מרטין בראון בלונדון), סיבכה אותו עם מינוי לא רצוי שנעשה מאחורי גבו. דרעי הכל-יכול גילה שהכל יכול לקרות: אין וואקום בפוליטיקה ובהיעדרו – מונה אלי ישי לשר העבודה והרווחה מטעם ש"ס, בניגוד לדעתו.

אם בימים ההם, לא התאפשר לו לשלוט בתנועה בשלט רחוק, בזמן הזה על אחת כמה וכמה. אריה דרעי המתקמבק, ממש לא התכוון לחזור על אותה טעות שבמציאות הנוכחית עלולה להוביל לתוצאות עוד יותר קשות. אי לכך ובהתאם לזאת, הוא התכבד והודיע למזמינים הנכבדים מארה"ב, כי למרות ההיענות הראשונית והרצון הטוב, נבצר ממנו להשתתף מחמת התחייבויות מאוחרות.

עד ליום חמישי הבא (מועד סגירת הרשימות), דרעי לא יעלה על מטוס – גם לא על מטוס קל. רק שהפעם, לא בטוח שהישארותו על אדמת ארץ הקודש תבטיח תוצאות טובות יותר. אריה דרעי שיושב בקומה הרביעית בלשכתו בהר חוצבים, ושומע את רקיעות הרגליים הנשמעות מהקומה שמעליו – בלשכת ישי בבית ש"ס, מבין זאת טוב מכולם.

זה לא שעד עכשיו התנגן לו בבית ש"ס ואלס החתונה ולפתע פתאום מחרישים את האוזן הלמות תופי המלחמה. כיפופי הידיים בתוך השלישייה נראים כל העת, מרגע שנשמע הגונג והאיחוד בצמרת יצא לדרך, רק שהשבוע נדמה כי זהו כבר לא סתם כיפוף ידיים אלגנטי, אלא קרב אגרוף שכונתי.

הוראה של דרעי להקפיא את המינויים בש"ס, למעט אלו הנוגעים למערכת הבחירות – יצאה מפרופורציה והוצגה כניסיון למנוע מינויים ש"נתפרו" על פי מידה, בסיעת ש"ס בהסתדרות. אחר כך בא הסיפור על מבצע סודי, סטייל אהוד ברק, שאפשר לאנשי ישי לשלוף מתחת לידיים של דרעי מכתב תמיכה של מרן הגר"ע יוסף ברשימת 'לב' בשכונת תל ציון.

הסיפורים הלא-ממש מרתקים הללו מעניינים עוד פחות מסיפורי ועדת השמונה באגודה (וגם על כך, נגזר גורלנו לכתוב בהמשך), אבל יש בהם די כדי להצית בצמרת ש"ס אש זרה, כי הרי לא ההדלפה היא הסיפור, אלא זהות המדליף והאינטרס שמאחורי ההדלפה. אריה דרעי יושב בבית ש"ס ושומע את הקולות שעולים מסביבתו של ישי, עם הסבר מפורט, לכל מי שמוכן לשמוע (מהקטון בבית ש"ס ועד לגדול בלשכת רה"מ) כי לאלי ישי הובטח המקום הראשון, התפקיד הבכיר וחברות במטבחון. הוא-הא-מי-זה-בא.

אם היה מדובר רק ברכילות גרידא, דיינו. רק שהתחושה הזאת מחלחלת לשטח וגורמת לש"ס לדמם ולאבד מנדט, כמעט מדי שבוע מאז שהוכתרה שלישיית ההנהגה. לא מדובר רק בתחושות בטן, אלא בתוצאות סטטיסטיות שעולות מסקרי עומק שעורך ישראל בכר וחושפות את הבטן הרכה של התנועה. מ-14 מנדטים שנראו בסקרי העומק שנערכו עם חזרתו של דרעי, כבר התפוגגו להם שלושה, ואם כך זה יימשך, זה עלול להיגמר עוד יותר רע.

ניתן היה לצפות כי דווקא אחרי פרישתו של הסמן החברתי משה כחלון וחבירתו של הדב הרוסי ליברמן לליכוד, ש"ס תצליח לממש את הפוטנציאל ולגעת ברבבות מצביעים שלפתע לא מוצאים בליכוד כתובת מסורתית-מזרחית. זה לא קורה ובמקום נסיקה אנו רואים צניחה.

זה ייגמר בתרדמת

הפילוחים והניתוחים שעושה ישראל בכר מלמדים כי להיחלשות של ש"ס, שהתחילה עוד לפני מבצע עמוד ענן, יש סיבה טובה. לסיבה הזאת לא קוראים אמסלם, שאומנם מצליח לנגוס – אבל לא בביסים גדולים מדי. ניתוחי העומק נותנים לו בין 0 ל-5 מנדטים, תלוי בכיוון הרוח של דעת הקהל הטרנדית שתיראה כאן בשבוע הבחירות.

יש לו בהחלט פוטנציאל אך לפחות לפי הסקרים הפנימיים (המוזמנים מטעם ש"ס, יש לומר), האלקטורט של אמסלם אינו שאוב מבסיס המצביעים ששמו ש"ס בקלפי בבחירות האחרונות, אלא בעיקר ממאגר המצביעים של הליכוד ביתנו, המפד"ל החדשה, ואפילו מזה של קדימה ותומכי לבני. אז כן, בשוליים הוא פוגע גם בפוטנציאל המצביעים שלא בחרו בש"ס בבחירות הקודמות, אך משיבים כי הם שוקלים לעשות זאת בבחירות הקרובות (1.2 אחוזים מקרב המצביעים הפוטנציאליים מתלבטים השיבו כי יצביעו אמסלם ולא ש"ס).

אם לא אמסלם, אז מה כן מפריע לש"סניקים הנוטשים, על-פי הסקרים המוזמנים? הנה הגענו לנקודת התורפה – מה שאוכל את הש"סניקים זו בעיקר העובדה שאין כתובת הנהגתית ברורה. במקום שחזרתו של דרעי תהווה מכפיל כוח, הפכה השלישייה הלא קשורה ובעיקר אופן התנהלותה, למקטין כוח. המייק-אפ שמורחים מנהיגי ש"ס על פניהם לפני כניסתם לאולפנים, לא מצליח להסתיר את הצלקות ואת קמטי הדאגה. כי הרי לא היה ניתן להסתיר מעיני הצופים את המבוכה שעלתה על פניהם של דרעי ואטיאס, כשהם נשאלו איך מתיישבת השקפת עולמם המתונה עם המיליטאנטיות של אלי ישי (שהגיע לתוכנית 'עובדה' היישר מישיבה משולשת שנמשכה מספר שעות ובסיומה לאיש מהשותפים לא היה שמץ של מושג לאן מועדות פניו של חבר התשיעייה).

מה שנכון לגבי ישי כלפי האחרים, רלוונטי גם להתנהלותם של האחרים כלפי ישי. אין שיתוף פעולה, אין העברת מידעים. על מהלכי הפעילות הצבאית ב'עמוד ענן' למד אריה דרעי, מדי יום ביומו, לא מחבר התשיעייה (אלי ישי), אלא מחבר השלישייה (איווט ליברמן). אז איך, למען ה', ניתן לבוא בדרישות ולצפות שתיעשה עבודת חוץ כשהאנרגיה מושקעת בעבודת פנים? ובמצב שכזה, לך תגייס משאבים ואנרגיה להופעה מחשמלת בכנסי בחירות. הופעה בכנס בטבריה ובאזכרה בפתח-תקווה, הספיקו לדרעי כדי להבין כי במצבה הנוכחי של הנהגת ש"ס, אי אפשר לחשמל, אלא רק להתחשמל.

מועד הגשת הרשימות עוד לפנינו. אל תקנו את הספינים - הקרב פתוח לגמרי, גם על המקום הראשון. שום תוצאה – לא תתקבל בהפתעה. האם ניתן לקבוע כבר מעכשיו כי אבדה תקוותה של ש"ס לפרוץ את תקרת ה-11-12 המנדטים של שתי מערכות הבחירות האחרונות? התשובה היא: מוקדם להספיד. איך אמר השבוע מאיר פרוש על יהדות התורה? פחות משלושה שבועות לבחירות, אי אפשר לדבר על שטח רדום, ומה שנכון ליהדות התורה המדשדשת רלוונטי גם לש"ס.

מזלה של התנועה, תלוי בעיקר בהתנהלותה שלה. הפוטנציאל קיים. איך שש"ס נראית במערכת הבחירות הנוכחית, את משרד האנרגיה היא לא תקבל. אולי את משרד התשתיות. אומנם אין עצרות מלהיבות, אבל חריש בשטח – נעשה לראשונה זה שנים. אומרים שיש גם סינרגיה לא רעה בין עורך הסקרים ישראל בכר לחברת הפרסום 'מדיה-קום' מקבוצת אדלר-חומסקי. אלופי הספינים שהטריפו את המערכת הפוליטית בתקופת שרון, ינסו את יכולותיהם על ש"ס. בשביל ש"ס וגם בשביל היהדות החרדית, צריך לקוות ששלישיית הצמרת תתעשת, ותציג מראית עין של שיתוף פעולה, לפחות עד הבחירות, אחרת, אדלר וחומסקי עוד עלולים לתפוס את הראש בין הידיים כשיבינו באיחור כי גם מערכת הבחירות שהם מובילים לש"ס, מסתיימת בתרדמת טראגית.

ההיסטוריה חוזרת

לא רק בש"ס ובדגל התורה – גם באגודת ישראל, הדמוקרטיה חוגגת. מה שהחל בתמונה קבוצתית של 'ועדת השמונה' האגודאית בביתו של איש שלומי אמונים יהושע פולק, נגמר בטריקת דלת של יוסי דייטש שיצא מביתו של איש הסיעה המרכזית, חנוך זייברט.

זה התחיל לא רע. בציר המחבר בין שלומי אמונים לסיעה המרכזית נשמעו לשעה קלה זמירות חדשות כשוועדת השמונה התכנסה בביתו של איש שלומי אמונים יהושע פולק. המארח פולק והאורח ליצמן, כבר נפגשו לאחרונה יותר מפעם אחת – בין השאר בלשכתו של ליצמן במשרד הבריאות, כאשר הרקע הבריאותי למפגשים (השגת הסדר שימנע את סגירת 'ביקור חולים'), היווה בסיס לא רע לדיונים על הבראת התנועה.

גם פרוש וליצמן נפגשו לא פעם סביב שולחן אחד בישיבות סיעת יהדות התורה במהלך הקדנציה החולפת, אך הפעם היה מי שניסה לשוות למפגש המשותף משמעות מרוככת. בשלומי אמונים האמינו שה'מרכזית' תלך על ביצים – עם עין צופיה לראשות עיריית בני ברק, שם מתכוונת המרכזית להריץ את זייברט מטעם אגודה, ולממש את הרוטציה מול יעקב אשר מדגל התורה, אז למה לריב כשאין שום סיבה?

מהר מאוד התברר שהשאלה אינה במקומה. בשביל לחמם את האווירה בין שלומי אמונים לסיעה המרכזית לא צריך סיבה נוספת, מעבר לאיבה שכבר קיימת והופכת את ההתנגשות לבלתי נשלטת. האווירה הטובה החזיקה מעמד קצת יותר מיממה, עד לבוקר יום שני, כשמודעת הפרסום לכינוס מועצת אגודת ישראל ביום ראשון הקרוב, התפרסמה רק בביטאון המרכזית, המודיע, ולא בביטאון שלומי אמונים, המבשר.

המשחק בין הסיעות כבר מזמן אינו סתם משחק כיסאות, אלא שידוד מערכות (עיתונים), ולכן אפשר להבין את הזעם שהתפרץ בשלומי אמונים כשגילו בבוקר יום שני כי שכחו אותם בבית. מילא להימנע בעקביות מלפרסם את מודעות משרד הבריאות ב'המבשר' במשך כל הקדנציה, אבל למנוע פרסומים רשמיים של אגודת ישראל – ועוד בתקופת בחירות? עד כאן.

במהלך יום שני, עוד הסתובבו יוסי דייטש משלומי אמונים וחנוך זייברט מהמרכזית, באזור הצפון, כדי להעיר את השטח. בשלומי אמונים דאגו מראש לכך שזייברט, המשמש כמזכ"ל אגו"י ומי שהיה אמור לשגר את הפרסום לכל העיתונים המפלגתיים, יפגוש בכמה שיותר אנשים שיעירו לו "ספונטנית" על ההתעלמות הבוטה מהמבשר.

המגמה הייתה שלא לערב בין הארצי למקומי – ולהותיר את סוגיית הבחירות לעיריות (ובני ברק בראש) כרקטה ארוכת טווח, שתישלף רק אחרי הבחירות הארציות, אבל אחרי ששלומי אמונים הואכלה במנת השפלות, נשלפה לפתע ההצעה עם תקדים היסטורי: להריץ מועמד ויז'ניצאי לראשות עיר התורה והחסידות

כמו בש"ס, גם באגודה, פרשה אחת לא הסתיימה והאחרת באה בעקבותיה. ציפור קטנה לחשה על אוזניהם של אנשי שלומי אמונים כי מאחורי גבם, התכנס צוות ההסברה של אגודת ישראל, אך בהיעדר הוכחות לכך, הם נאלצו להסתפק בהאזנה להכחשות הרשמיות.

רק שאז, בישיבה משותפת לאגודה ולדגל שנערכה בביתו של זייברט בתום הסיור, ביום שני בערב, שאל מי ששאל, בתמימות מוחלטת, האם להוציא הודעה על קיום הישיבה באמצעות מטה ההסברה.

השאלה התמימה והלא מתוכננת, היוותה את התשובה הטובה ביותר לסימני השאלה שנזרקו במהלך היום, ויוסי דייטש – לא אחד שממהר לשלוף תגובות מהמותן – טרק את הדלת ועזב את הישיבה.

כל הברדק המתואר, לא כולל סוגיה נפיצה נוספת עליה טרם דיברנו: המחלוקת בין בעלזא לויז'ניץ בשאלה מי ממועמדי שתי הסיעות יוצב במקום החמישי ומי בשישי. בעלזא אומנם נצמדה חזק-חזק לש"ס במהלך סוף הקדנציה החולפת, במה שהיווה סוג של קריצה לאלטרנטיבה שקיימת מעבר לכביש, אבל אף אחד מהגופים המעורבים לא באמת מאמין שבעלזא תקדש מלחמה בגלל מיקום ברשימה. לפני שוועדת השמונה מתכנסת לישיבה נוספת, נשמעה באגודת ישראל ההערכה כי מה שהיה הוא שיהיה והמועמד הבעלזאי יוצב במקום השישי.

אלא שגם בסיפור הזה, לא נאמרה המילה האחרונה והתלהטות הרוחות בין שלומי אמונים ל'מרכזית' מניבה הצעה מפתיעה: ב'שלומי אמונים' מנסים לעשות לינקג' בין כל הסכסוכים האגודאיים. אם בתחילה המגמה הייתה שלא לערב בין הארצי למקומי – ולהותיר את סוגיית הבחירות לעיריות (ובני ברק בראש) כרקטה ארוכת טווח, שתשוגר רק אחרי הבחירות הארציות, הרי שכעת, אחרי ההשפלה שעברו עם הותרת הביטאון התנועתי מחוץ למעגל ההסברה הרשמי, נשלפים כל אמצעי הלחימה מהארסנל.

הצעה חצי רשמית שהעלתה השבוע שלומי אמונים מדברת על ויתור של ויז'ניץ לבעזלא על המקום החמישי ברשימה לכנסת, כאשר בתמורה, מועמד ויז'ניץ ישמש כנציג יהדות התורה לראשות עיריית בני ברק.

"זה יכול להוות את הפתרון האידיאלי מבחינת כלל הסיעות. בעלזא תקבל את המקום החמישי, ויז'ניץ תשים יד על ראשות עיריית בני ברק, ושלומי אמונים, כמובן, תמנע את הפיכת אגף הדוברות בעיריית בני-ברק לסניף של משרד הבריאות המחרים את המבשר", אומרים בשלומי אמונים. על האינטרס של המרכזית, הם כמובן לא מדברים...

בתנועה שחונטת את סיעותיה ומשמרת את מעמדן בנפטלין, יש ערך עליון לתקדימים היסטוריים ותקדים שכשזה נשלף השבוע, בהצגת מסמך שנחתם בין כלל הסיעות באגודת ישראל, לקראת הבחירות לכנסת ה-16: "אם בבחירות ה-16 ייבחרו רק חמישה מנדטים", נכתב במסמך עליו חתמו בשעתו כל נציגי הסיעות באגודה, "יתפטר נציג בעלזא ללא כל תנאי – למעט אם ר' שמואל הלפרט (נציג הסיעה המאוחדת - ויז'ניץ א.ב.) ייבחר לראשות עיריית בני ברק".

המשמעות: הסיעה המרכזית כבר ויתרה במשתמע, אי שם בעבר, על ראשות עיריית בני-ברק, אז למה לא לנסות לממש את הוויתור, גם אם באיחור? שואלים בשלומי אמונים ומוסיפים להסביר, כי יש גם חלופה לא פחות טובה: הותרת ראש העירייה המצליח בתפקידו, כפי שהציע כ"ק האדמו"ר מויז'ניץ בכבודו ובעצמו, כשאירח את יעקב אשר וסגניו, בחג הסוכות האחרון. זה מה שנקרא: תגובה צינית הולמת.