"גזענות, לאומנות ושוביניזם מתערבבים יחדיו באגודת 'אפרת'... כלי במלחמה דמיונית על עתידו של העם היהודי ונגד השד הדמוגרפי הערבי. מי שחרד לדמותה של מדינת ישראל, לא רק הדמוקרטית אלא גם זו היהודית, צריך להוקיע את פעילות 'אפרת'", כך זעקו עורכי עיתון 'הארץ' במאמר המערכת, הבוקר. אצבע מאשימה הופנתה באופן ישיר ובלתי אמצעי כלפי המגזר החרדי: "הבעיה איננה רק הפעילות המסיונרית של 'אפרת', אלא התמיכה הרחבה שמעניקים לה דמויות בכירות בעולם הדתי והחרדי".
אני קוראת שוב ושוב את זעקת עיתון 'הארץ', ושואלת את עצמי, איך? איך שוב החרדים אשמים בכל דבר רקוב שקורה במדינת ישראל?
ביום שני השבוע, הגישה פרקליטות מחוז דרום לבית המשפט המחוזי בבאר שבע, כתב אישום חמור נגד אישה צעירה, תושבת רהט, שרצחה במו ידיה את שלושת ילדיה, ביניהם תינוק בן 8 חודשים בלבד, וניסתה כך על-פי כתב האישום לרצוח את ביתה הרביעית. כתב האישום מתאר מעשה אשר הלב האכזר ביותר לא מסוגל להכיל: בסכין המיועדת לשחיטת כבשים, כזו הדומה לגרזן, היא שחטה את ילדיה ללא רחם וחנקה את תינוקה בפיסת בד תיכף לאחר שסיימה להניקו. "אי שפיות", כך הודיע עורך דינה ובזאת הסתיים סיקור המעשה. ידיעה הוזכרה במדורי משפט ופלילים של רשתות התקשורת השונים ועולם כמנהגו נוהג. אין רעש ואין צלצולים.
כשסיפרתי למכרותיי על הגשת כתב האישום נגד אותה האם, תגובתן היתה: "תזכירי לי מה היה שם?", ואני תהיתי לעצמי, מה היה קורה אם חלילה אותה אם מרהט, היתה אם מביתר, או אלעד לצורך העניין, העולם היה מתהפך, התקשורת היתה חותכת בבשר החרדי ללא רחם ואוכלת אותנו בלי מלח. כבר ראיתי בעיני רוחי, צפרדעי אשפה נשרפות, רמזורים נתלשים ממקומם ומצעד גאה של דמוקרטים / ליברלים / פמיניסטיים / שוביניסטיים, בחוצות העיר ,נושאי שלטים של 'די לפשע החרדי!'.
אבל לא, הידיעה נדחקה לשוליים, לא מדובר באם המרעיבה / טליבאן / חרדית / רוצחת או שטופת מח. מדובר באמא מסכנה מרהט שסובלת מאי שפיות. תם ונשלם.
ממש באותו היום ובאותה שעה בה פורסמה הידיעה על אותה אם מרהט, התראיינה 'שירה - שם בדוי', בתכנית "עושים צהריים" אצל יעל דן בגלי צה"ל, בקול מעורר רחמים היא תיארה את הסבל היומיומי אותו היא עוברת מאז שילדה את בנה בגיל 20 (!), לאחר "שטיפת המח" שעשו לה באגודת אפרת. כיצד היא הפכה להיות כל כולה התינוק, כיצד התהפכו חייה, כיצד היא שבה כל יום מעבודתה ורק מחכה שהילד ירדם. חודש אחרי הלידה היא הבינה את הטעות הגדולה שעשתה - בגלל אגודת אפרת.
תשמע האזון את תלונותיה ותחרד. מעבר לעובדה שהיא קיבלה, ריהוט לתינוק, חיתולים ומטרנה למשך שנה ועזרה סוציאלית, בקיצור כל מה שהיא צריכה, אף אחד באגודת אפרת לא הכין אותה שהיא צריכה להתאים את שעות העבודה לשעות בו הוא נמצא במעון (!), אף אחד באגודת אפרת לא הכין אותה לעובדה שלאמא בגיל 20 קשה למצוא בייביסיטר לילד שלה כדי שתוכל לצאת לבלות (!), ולכן היום כשבנה בן שנתיים היא מתלבטת אם למסור אותו לאימוץ. בעולם "השפוי" שלנו, יעל דן בקול מלא רחמים והשתתפות הגיבה ואמרה: "אז אולי באמת אימוץ הוא פתרון".
הזדעדעתי! כל כך הזדעזעתי, ראשית, גם אני אמא מגיל 20 וגם אני מתאימה את שעות עבודתי לשעות לימודי הילדים המדהימים שלי! לא, אף אחד לא שילם לי מטרנה, חיתולים, ריהוט לילד, אף אחד לא הציע לי שירותים סוציאליים כשהיה לי קשה ואני מאושרת באדם על כל יום בחברתם, למרות הקושי במציאת בייביסיטר. הקשיים עליהם דיברה אותה 'שירה - שם בדוי', הם קשיים שיש לכל אמא באשר היא, אם מרהט ואם מתל אביב, אם בת 20 ואם בת 40. הכיצד ייתכן, שיעל דן תגיב בכזו פשטות, תמסרי אותו לאימוץ? כמוני, מאזינות לתוכנית אלפי אמהות, ואולי הן ברגע קשה ואומרות לעצמן, כן, אולי נמסור אותו לאימוץ על אחריותה קלת הראש של יעל דן, וכל זאת על מה ולמה? כל זאת כדי להטיל אשמה חמורה על כתפי אגודת אפרת. אשמה לפיה מותו של הנער בן ה-17 רז אטיאס ביום שישי האחרון לפנות בוקר, הינו באחריות אגודת אפרת בלבד.
כלי התקשורת התגייסו פה אחד לתקוף את אגודת אפרת, את הרבנים התומכים בה, את המגזר החרדי כולו - על כך שהנער איים לשים קץ לחייו, לאחר שגילה כי הוא ממתין להולדת ילדו הראשון.
הכצעקתה? לא ההורים אשמים, בכך שלא חינכו את ילדיהם להישמר מפני מצב כזה, לא אמו של הנער שלחצה עליו, לא הנער והנערה חסרי האחריות. לא מתנדבי המשטרה שירו בראשו, באקט שאולי ניתן היה להימנע ממנו, לא המערכת המשטרתית אשר לא פעלה באופן מיידי לאחר קבלת ההתראה מצידו, כאשר שלח מכתב למערכת ערוץ 2 בו הודיע על כוונתיו להתאבד, והזמין אותם בקלות דעת בלתי נסבלת לסקר את האירוע. לא הסיבה שבגללה ערך החיים כל כך זול, שנער יעדיף לחתוך את חייו ואת חיי זוגתו על פני איבוד העובר שברחמה, וזאת בגלל השפעת אגודת אפרת, אשר באופן כללי שוטפת את מוחן של בנות ישראל. למרות שבמקרה זה כלל לא הגיעו בעמותה אל הנערה ביוזמתם, אלא היא הופנתה אליהם על ידי אשה ששהתה באותו הזמן בבית החולים בו אושפזה הנערה.
אגודת אפרת, שמטיפה, אולי לא בדרך אלגנטית במיוחד, על חשיבות החיים עוד טרם היציאה לאויר העולם, היא ורק היא, אשמה לאובדן חייו?! זה מגוחך, בדיוק כשם שמגוחך לומר שאגודת אפרת דאגה שהאב ימות והאם תשאר בחיים על מנת ללדת את אותו עובר נשוא השערורייה.
כל הדיון סביב מותו של הנער הצעיר, עוסק אך ורק באשמת אגודת אפרת, כשב'הארץ' הגדילו הבוקר לעשות - אצבע אנטישמית מופנת מתוך מאמר המערכת של עיתון הארץ כאמור, למגזר החרדי. גזענות! לאומנות! כלי במלחמה דמיונית על עתידו של העם היהודי ונגד השד הדמוגרפי הערבי! בכל אשם החרדי הקטן. והכל איך לא, קרה בגלל שנאתו לערבים.
אגודת אפרת לא אשמה בסיפור המזוויע של האם לארבעה בת ה-26 מרהט? הרי אם היתה מפילה אותם מראש, לא היתה מגיעה למצב שבו רצחה אותם. כמה קל להאשים את אפרת גם בעניין הזה. אבל, היא מרהט למזלינו. לא הרגנו את ילדיה, אנחנו הרגנו את הנער. כל מילה נוספת מיותרת.