במהלך ימי חג החנוכה, אנו חוגגים בעיקר את נס פך השמן. אותו כד קטן שנמצא על ידי המכבים כאשר טיהרו את בית המקדש מטומאת היוונים, ובדרך נס הספיק להם לשמונה ימים.
ההלכה היא, כי אם הציבור טמא ואין ברירה, ניתן להשתמש בקרבן ציבור גם ממוצרים טמאים. נשאלת השאלה: מדוע בכלל חיפשו הכהנים פך טהור, ולא החלו מיד להדליק עם השמן שהיה ברשותם?
כיום, יש המבקשים לשנות את אופי חג החנוכה ולהפוך אותו לחג לאומי, כביכול ביקשו המכבים לשחרר את ארץ ישראל מהכיבוש היווני. עובדתית, המלחמה לא התחילה מיד אחרי הכיבוש, ואת המלוכה היהודית חידשו רק שנים אחרי הניצחון.
המלחמה הייתה בעקבות הגזירות של היוונים והניסיון לכפות עלינו, היהודים, את תרבות יוון. נגד כך התקוממו, בזה נלחמו – וניצחו. רבים ביד מעטים, טמאים ביד טהורים, ורשעים ביד עוסקי תורתך.
העניין של נס חנוכה, אותו אנו חוגגים עד היום ועליו אמרו חז"ל בגמרא כי כל המועדים בטלים חוץ מחנוכה ופורים, היה מלחמה על אידיאולוגיה. ככל הנראה המלחמה האידיאולוגית הראשונה בהיסטוריה.
היוונים לא הבינו, בגישה הפילוסופית והרציונלית שלהם, מדוע מקיימים היהודים מצוות. בתפילת 'ועל הניסים' שאנו מוסיפים בימי החנוכה, אנו מזכירים כי הם ביקשו 'להעבירם מחוקי רצונך'. החוקים, המצוות שאנו מקיימים כי כך ציווה עלינו הבורא, בלי להבין. זה הפריע להם.
החשמונאים התקוממו. הם סירבו להסכים להיבט הרציונלי ולפסילת התורה והמצוות רק בגלל שאלות שאינן מובנות לפי השכל האנושי. הם יצאו למלחמה במסירות נפש, ללא כל סיכוי הגיוני לנצח.
המכבים, שסיכנו את חייהם כדי לקיים תורה ומצוות, לא היו מסוגלים אחרי הניצחון, ושחרור בית המקדש, להשתמש בשמן טמא. הם לא רצו להתפשר על פחות מהטוב ביותר.
גם כאן, כמו במלחמה נגד היוונים, העדיפו לקחת סיכון. להדליק את נרות המנורה מכמות מצומצמת של שמן, ולהתחיל במקביל לפעול כדי להביא במהירות לירושלים שמן טהור, שמן זית זך.
וכמו במלחמה, גם כאן. כאשר פעלו במסירות נפש, נתן להם ה' את הניצחון. נרות המנורה דלקו במשך שמונה ימים רצופים.
בדרכם של החשמונאים, בהידור מצוות, מקפידים כולם עד עצם היום הזה, להדליק את נרות החנוכה כפי שיטת המהדרים מן המהדרים, כפי המסר שקיבלנו מהם: לא להתפשר בעת קיום התורה והמצוות.