קווי המהדרין בתחבורה הציבורית עוררו לא אחת סערה ציבורית גדולה. ארגוני שמאל טענו כי הקווים הללו מפלים נשים, כשלעתים נגרמו ביזיונות לנשים ישבו בחלקו הקדמי של האוטובוס, בניגוד למקובל.
בשל כך הורה בג"ץ למשרד התחבורה להקים וועדה מיוחדת שתכריע בנושא. הוועדה שקלה את כלל ההיבטים והחליטה להתיר את הפרדת המהדרין אך ללא אפשרות לכפות זאת על הנוסעים.
פסק חדש של מרן הגרי"ש אלישיב, נותן לכאורה לגיטימציה לביזוי נשים אשר הפרו את הפרדת המהדרין בכוונה תחילה ולא נענו לבקשות לעבור לחלקו האחורי של האוטובוס.
אברך חרדי הגיע אל הגרי"ש ובפיו שאלה. הוא סיפר לגרי"ש כי באחד הימים, עת נסע באוטובוס בו הונהג הסדר המהדרין, הייתה אישה שהתיישבה בכוונה תחילה בחלקו הקדמי של האוטובוס.
"ניגשתי אליה וביקשתי שתכבד את רגשות הנוסעים ותעבור ממקומה אל החלק שיועד לנשים אך היא סרבה", סיפר האברך.
ב"עזות דקדושה", לפחות מזווית הראייה של האברך, הוא פתח כלפיה בצעקות רמות, תוך שהוא מבזה אותה לעיני כל הנוסעים, ומשתמש בביטויים קשים נגדה.
כמה ימים אחר-כך, האברך תהה בינו לבין עצמו האם עשה נכון. הוא חש צער על הפגיעה באישה, ופנה לגרי"ש בשאלה: "האם אני צריך לבקש ממנה סליחה?".
הגרי"ש שמע את פרטי הסיפור והשיב לאברך כי אינו צריך לבקש ממנה סליחה, מאחר והאישה היתה צריכה לעבור לחלק שיועד לנשים ולא להתעקש להפר את הסדר המהדרין.
האברך הוסיף ושאל: "אולי היא הייתה אישה נכה, ולכן היא לא עברה ממקומה למרות הבקשות והצעקות, ואני כן צריך לבקש ממנה סליחה על הביזיונות שעשיתי לה?", אך הגרי"ש ביטל את דבריו, ושב ואמר כי אינו צריך לבקש את סליחתה, "נהגת כדין", הבהיר הגרי"ש לאברך.
בכדי לסבר את אוזנו של האברך, ציטט הגרי"ש אלישיב מעשה מהגמרא על שמואל שהלך בשוק, וראה אישה בבגד לא צנוע וקרע אותו מעליה, ולבסוף התברר כי מדובר בגויה. "מכאן אתה למד", הוסיף הגרי"ש אלישיב, "שמותר לבזות מי שעובר על הדת היהודית בענייני צניעות".