החשיבות שבקריאת פרשת הקורבנות
הגמרא במסכת תענית (כו ע"ב) וכן במסכת מגילה (לא ע"ב) מביאה את דברי הקב"ה לאברהם אבינו כי בתקופה שבית המקדש לא יעמוד על תילו, זכות הקורבנות תעמוד לישראל על ידי הקריאה בפרשת הקורבנות.
"אמר אברהם רבונו של עולם, שמא ישראל חוטאין לפניך אתה עושה להם כדור המבול וכדור הפלגה, אמר ליה לאו. אמר לפניו רבונו של עולם, הודיעני, במה אירשנה אמר ליה: קחה לי עגלה משלשת ועז משלשת וגו'. אמר לפניו רבונו של עולם, תינח בזמן שבית המקדש קיים, בזמן שאין בית המקדש קיים מה תהא עליהם, אמר לו כבר תקנתי להם סדר קרבנות, בזמן שקוראין בהן לפני מעלה אני עליהם כאילו הקריבום לפני, ואני מוחל להם על כל עונותיהם."
כך גם הגמרא במסכת מנחות (קי ע"א ) דורשת את הפסוקים "זאת תורת החטאת" ו-"זאת תורת האשם" שכל העוסק בתורת החטאת כאילו הקריב חטאת וכל העוסק בתורת האשם כאילו הקריב אשם.
קריאת פרשת הקורבנות מובאת להלכה בדברי השו"ע והרמ"א
עניין קריאת פרשת הקורבנות כחלק מנוסח התפילה מובא בדברי השולחן ערוך(או"ח סימן א סעיף ה ו-סימן מח סעיף א) המתייחסים לקריאת פרשיות עולה חטאת שלמים ואשם בתפילת וכן בדברי הרמ"א המתייחס לקריאת פרשת עולת התמיד (או"ח סי' מח ו-סי' רלד).
שולחן ערוך אורח חיים סימן א סעיף ה "טוב לומר פרשת העקדה (בראשית כב, א - יט) ופרשת המן ועשרת הדברות ופרשת עולה (ויקרא א, א - ז) ומנחה (ויקרא ב, א - יג) ושלמים (ויקרא ג, א - יז) וחטאת (ויקרא ד, א) ואשם."
רמ"א אורח חיים סימן מח "ואומרים פרשת התמיד, (במדבר כח, א - ח) וי"א סדר המערכה ורבון העולמים אתה צויתנו וכו', ואם אי אפשר לאומרו בצבור יכול לאומרו בביתו ולחזור פרשת התמיד לבד עם הצבור, ויכוין בפעם השניה כקורא בתורה (טור)."
כך גם מובאת קריאת פרשת הקורבנות בדבר הרמ"א (אורח חיים הלכות תפלת המנחה סימן רלד סעיף א) כי יש הנוהגים לומר את פרשת התמיד (במדבר כח, א - ח) קודם אשרי של תפלת המנחה, כנגד תמיד של בין הערבים, ומנהג יפה הוא (אבודרהם בשם הר"י וב"י).
לימוד משנת איזהו מקומן במקום אמירת פרשת הקורבנות
בפוסקים (ערוך השולחן או"ח סי' א סעי' כג) מובא כי כיום נוסח סדר הקורבנות שאומרים לפני פסוקי דזמרה איננו כולל [ברוב הסידורים] את פרשת הקורבנות כולם אלא רק את פרשת קרבן התמיד. הטעם לכך הוא כי לפני פסוקי דזמרה אומרים את משנת איזהו מקומן של זבחים שהיא כבר כוללת את לימוד שאר הקורבנות, וממילא שבלימוד זה עולה ללומד זכות הקרבת הקורבנות.
"והנה מנהגינו וכמו שנדפס בסידורים אומרים פרשת עקדה ואח"כ פרשת הכיור ותרומת הדשן ופרשת התמיד וקטורת גם מה שכתוב בתורה גם כל דרשת חז"ל בריש כריתות [ו.] שאחד עשר סממנים היו בה ואלו הן הצרי והצפורן וכו' וכל פרטי הדינים שבהם ואח"כ אומרים אביי הוה מסדר סדר המערכה והוא מיומא פרק ג' ע"ש אבל אין אנו אומרים לא פרשת המן ולא עשרת הדברות ולא פרשת עולה ומנחה ושלמים וחטאת ואשם אלא שאנו אומרים כל פרק ה' דזבחים איזהו מקומן וכו' ואין זה נגד דברי רבינו הב"י דנ"ל דזה שכתב בסעי' ט' יש נוהגין וכו' ג"כ כוונתו כן כלומר יש נוהגין שלא לומר כמ"ש בסעי' ה', אלא פרשת הכיור וכו'."
עוד כתבו הפוסקים [שולחן ערוך הרב אורח חיים מהדורא תניינא סימן א סעיף ט] כי גם לאחר שלמד את משנת איזהו מקומן של זבחים בתפילת שחרית, אם יודע שהתחייב באחד מהקורבנות כגון שהתחייב בקרבן תודה או קרבן חטאת וכדומה, אזי ראוי לקרוא את פרשת הקרבן בסמוך למועד שבו התחייב באותו הקרבן ולכן ראוי לקרוא את פרשת קרבן התודה בסמוך לחזרתו מנסיעה שעבר בה את הים וכן ראוי לקרוא את פרשת קרבן העולה במקרה של ביטול מצוות עשה וכן בכל הקרובנות.
"ואם יודע שנתחייב באיזה קרבן כגון עולה על ביטול מצות עשה או על הרהור הלב בלא תעשה ותודה לארבעה הצריכים להודות יאמר פרשת הקרבן מיד שנתחייב בו.וכשיאמר פרשת הקרבנות יאמר ביום שהוא זמן הקרבתם ולא בלילה אבל אין צריך לומר מעומד כמו הכהן שהיה עובד מעומד מאחר שהוא איננו כהן העובד אלא שבקריאתו מעלה עליו הכתוב כאילו הקריב לו הכהן וטוב לומר בשבת פרשת לחם הפנים."
מדוע פרשת קרבן התמיד איננה נכללת בתפילת שמונה עשרה של שחרית או מנחה
מן האמור עולה כי קיימת חשיבות רבה בקריאת פרשת התמיד ופרשיות הקורבנות וממילא שעולה לכאורה השאלה מדוע אנשי כנסת הגדולה לא תיקנו לומר את פרשת התמיד בתפילת שמונה עשרה כפי שתוקן נוסח תפילת המוספין הכוללת את פסוקי הקורבנות של אותו היום בו נאמרת תפילת המוסף.
ומבאר הנודע ביהודה (שו"ת מהדורא קמא - אורח חיים סימן ד) כי נוסח התפילה שנערך על ידי אנשי כנסת הגדולה כולל את בקשת צרכי האדם היום יומיים, וממילא יכול שיידרש האדם להתפלל מספר פעמים ביום לפי צרכיו ולכן ראו אנשי כנסת הגדולה שלא להכניס לתפילה את פרשת הקורבנות כדי שלא להגביל את האדם בתפילותיו שכן אם נוסח התפילה היה כולל גם את פרשת קרבן התמיד הרי שניתן היה להתפלל רק פעמיים ביום כפי שקרבן התמיד קרב פעמיים ביום.
ואשר בדק לן מעלתו למה פסוקי המוספין קבעו בתפלת המוסף ופרשת התמיד לא תיקנו לומר בתפלה פסוקי התמיד הנה בדבר זה היה לי למנוע מלהשיב כי מי הוא ואיזה הוא שיאמר מלבו טעם על דברים העומדים ברומו של עולם ואנשי כנסת הגדולה להם לבדם נפתחו שערי שמים וקבעו הכל בטעם ידוע להם ואין אתנו יודע עד מה. ואעפ"כ ע"פ פשוטן של דברים נלע"ד משום שהתפלות שנקבעו בכל יום נקבע בהם כל צרכי האדם וכל אחד בעת הצורך יפרוש כפיו בתפלה להתפלל אפילו כמה פעמים ביום וכמ"ד הלואי שיתפלל כל היום. ואפילו לדעת החולק עכ"פ אם אירע לו לחדש דבר יכול הוא לחזור ולהתפלל. ואם היו מזכירין התמיד בפירוש בתפלה לא היה אפשר להתפלל אלא שחרית וערבית ולמי שהיה נולד איזה דבר להתפלל עליו לא היה יכול להתפלל ואין כל אדם ביכלתו לחדש נוסח תפלה מלבו. ולקבוע תפלה אחרת חוץ מתפלה שבמקום התמיד לא רצו להטריח בכל יום. ולכן אף שתפלתנו נגד תמידין תקנו לא קבעו זכרון התמיד בפירוש בתפלה משא"כ בתפלת המוסף שהיא לפרקים קבעו פרשת המוספין מפורש"
הדברים נכתבו לעיון ולימוד ואין בהם כל הוראת הלכה למעשה