א) שותפות שנקבעה לתקופת זמן קצובה, נפסק להלכה בשו"ע כי אין אחד מהשותפים רשאי לעזוב אותה בטרם הסתיימה תקופת הזמן שנקבעה לשותפות. כמו כן אין שותף רשאי לדרוש את חלוקת הרווחים או הקרן באמצע תקופת השותפות.
ב) לאור האמור בסעיף א', יש הסוברים כי מאחר ובעלי דירות בבניין משותף, רכשו את הדירות על בסיס הידיעה כי בבניין תהיה מותקנת מעלית, הרי שבעלי הדירות מוגדרים כשותפים לכל זמן היות הבניין בנוי, וממילא רשאים הם להתנגד לבקשת בעל דירה המצויה בקומת הקרקע, לעזוב את חלקו בשותפות שבמעלית, וזאת למרות טענתו כי אין לו צורך במעלית והוא אינו עושה בה כל שימוש.
ג) יש הסוברים כי למרות שמעיקר הדין אין לשותף לעזוב את חלקו בשותפות באמצע זמן השותפות, ולמרות שבעלי דירות בבניין משותף נעשו שותפים על דעת הצורך לשאת בין השאר בתשלומי אחזקת המעלית (כמבואר בסעיפים א ו-ב לעיל), בכל זאת, העובדה כי בעל דירה בקומת קרקע איננו נהנה מהמעלית כלל, הינה טענה בעלת משקל אשר בגינה בעלי הדירות בקומת הקרקע אינם חבים בעלויות אחזקת המעלית ועל דעת זאת השתתפו בעלי הדירות בבניין המשותף.
ד) סברת הפוסקים האמורה בסעיף ג מבוססת על פסק השו"ע (חו"מ סי' קסא סעי' ו ) כי תקלה בצינור ביוב מחייב רק את הבתים הסובלים מהתקלה להשתתף בעלויות התיקון של הצינור, וזאת למרות שיש בתים נוספים שהם שותפים בצינור הביוב. מפסק השו"ע משמע כי ככל ואחד מהשותפים אינו נהנה מההשקעה בנכס השותפות, הרי שהוא אינו חייב לשלם את עלויות אחזקת נכס השותפות, וכי על דעת זאת השתתפו בעלי הזכויות בנכס. לאור האמור בעלי דירות המצויות בקומת קרקע, פטורים מלשאת בעליות אחזקת המעלית ובכפוף לכך שהם אינם עושים שימוש במעלית כגון שימוש לצורך עליה לקומה גבוהה לבקר שכן או לצורך עליה לגג וכדומה.
מקורות:
א) שולחן ערוך חושן משפט הלכות שותפים סימן קעו סעיף טו "השותפין שהתנו ביניהם שיעמדו בשותפות זמן קצוב, כל אחד מהם מעכב על חבירו, ואינו יכול לחלוק עד שיגיע הזמן או עד שיכלה ממון השותפות; ואין אחד מהם יכול ליטול מהקרן ולא מהשכר, עד סוף הזמן."
וביאר בסמ"ע (סע"ק מד) כי אומנם פועל יכול לחזור בו באמצע העבודה (שו"ע סי' שלג סעי' ג), אך שותפים אינם רשאים לחזור בהם באמצע זמן השותפות, שכן ביחס לפועל דרשו חז"ל כי לי בני ישראל עבדים ולא עבדים לעבדים, אבל שותפים אינם מוגדרים כעבדים זה לזה, וממילא ניתן למנוע משותף לעזוב את השותפות, בטרם הסתיימה תקופת השותפות שנקבעה מראש (עי' נתיבות המשפט סע"ק לב).
ב) בעלי הדירות הינם שותפים בכל השטחים בבניין שאינם דירות פרטיות ואינם הצמדות לדירות הפרטיות, וממילא חלים על בעלי הדירות דיני השותפים המורים כי ניתן למנוע את עזיבת אחד השותפים כל עוד לא הסתיימה תקופת השיתוף.
ג) שו"ת משכנות ישראל סימן יז. שו"ת שבט הלוי חלק ט סימן שא "מיהו לענין מעלית שהוא צורך גדול למי שגר בקומות העליונים, מסופק אני למעשה אם הגר בקומת קרקע צריך להשתתף בהוצאות המעלית כיון דבשבילו אין ענין בזה".
ד) שו"ת משכנות ישראל סימן יז. שולחן ערוך חושן משפט הלכות שותפים בקרקע סימן קסא סעיף ו "חמש חצרות השופכות מים לביב אחד (פי' חריץ מתוקן שנשפכין בו כל השופכין). ונתקלקל, צריכים לסייע לתחתונה. נמצאת עליונה מסייעת לכולן ואין שום אחת מסייעת לה, והתחתונה אינה מסייעת אלא כנגד חצרות". וביאר הסמ"ע ס"ק ט "משום דכשיעמדו המים נגד העליונה לא ירדו שוב להתחתונה, ומהאי טעמא אין התחתונה מסייעת לשום אחת מהן".
הערה: הדברים נכתבו לעיון וכמראה מקום ואין בהם כדי הוראת הלכה למעשה אשר עשויה להשתנות בהתאם לנסיבות הפרטניות של כל מקרה לגופו.